ג'ואן קרופורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ואן קרופורד
Joan Crawford
ג'ואן קרופורד
לידה 23 במרץ 1904
סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית
פטירה 10 במאי 1977 (בגיל 73)
ניו יורק, ארצות הברית
שנות הפעילות 19251972
פרסים פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
פרס גלובוס הזהב על מפעל חיים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
joancrawfordbest.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ואן קרופורדאנגלית: Joan Crawford, ‏23 במרץ 1904 (משוער) - 10 במאי 1977)[1] הייתה שחקנית קולנוע וטלוויזיה ותיאטרון אמריקאית שזכתה להצלחה אדירה בתקופת תור הזהב של הוליווד.

מלבד הצלחתה הרבה בתחום המשחק, משכה קרופורד את עיני הציבור בשל יופיה ותדמיתה הציבורית, חיה האישיים הסוערים שכללו נישואין וגירושים רבים וסכסוכים מתוקשרים עם עמיתיה בתחום. קרופורד זכתה בתהילה רבה ובפרסים רבים, בינם פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בשנת 1945.

לכבוד חגיגות 100 השנים לקולנוע, בשנת 1999 דורגה במקום העשירי על ידי מכון הסרטים האמריקאי ברשימת השחקניות הטובות ביותר בכל הזמנים- מאה שנים... מאה כוכבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופורד נולדה בשם לוסיל פיי ל׳סור בטקסס בתחילת המאה ה-20, שנת הלידה המשוערת היא 1904. שנת הלידה המדויקת אינה ידועה משום שקרופורד נהגה לשקר בהקשר לגילה וזייפה מסמכים בהגיעה להוליווד. אביה היה ממוצא צרפתי ועבד במכבסה, אמה הייתה ממוצא אירי- אנגלי והייתה עקרת בית. לקרופורד אח גדול בשך האל ואחות שנפטרה טרם לידתה. ילדותה של לוסיל הייתה קשה: אביה עזב את המשפחה מספר חודשים לפני שנולדה, אמה נישאה מחדש לאב חורג שהחל להתעלל מינית בלוסיל כשהייתה בת 11. בשל המצב המשפחתי העגום, הקשיים הנפשיים והעוני הכבד לוסיל פרשה מבית הספר לאחר סיום היסודי. אביה החורג הואשם בהונאת כספים והמשפחה גורשה למיזורי. לוסיל מימנה את עצמה והחלה ללמוד במסלול אקדמי בתחום הריקוד והתיאטרון תוך שהיא עובדת בעבודות בישול ונקיון. לאחר מספר שנים עברה להוליווד במטרה לעבוד בתחום.

תחילת הקריירה וההצלחה הראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוסיל החלה את דרכה המקצועית כרקדנית בחברות של תיאטרון נודד והופעת הבכורה שלה כשחקנית הייתה בתיאטרון ברודוויי. בשנת 1925 הוחתמה בחברת ההפקה מטרו גולדווין מאייר (MGM) והחל לפעול סביבה מנגנון הכוכבים של האולפן. תחילה שונה שמה של לוסיל ל׳סור ל-ג׳ואן קרופורד כדי להקנות בשמה זיקה לתרבות האמריקנית. לאחר מכן עברה שיעורי משחק ושיעורי ריקוד. עם סיום עידן הראינוע, נשלחה קרופורד לשיעורי דיקציה ודיבור על מנת להיפטר ממבטאה הדרומי ולהקנות לה מבטא טרנס-אטלנטי, שהיה מקובל באותה התקופה. בתחילה הייתה מתוסכלת מהיקפם ואיכותם של התפקידים אשר ניתנו לה, ועל כן החלה מסע יחסי ציבור עצמי אשר הפך אותה בשנות ה-20 לידוענית בקנה מידה ארצי כ"פלאפרית" (באנגלית: "Flapper", כינוי לנשים צעירות, מרדניות ואופנתיות באותה התקופה). בשנות ה-30 היא זכתה לתהילה והערצה לאחר שגילמה שורה של דמויות אשר התאפיינו בהגשמת החלום האמריקאי: נשים צעירות אשר מוצאות אהבה ורווחה כלכלית. הסרטים התקבלו בחום בקרב קהל נשים עצום בארצות הברית וקרופורד הפכה לאחת משחקניות הקולנוע הבולטות בהוליווד, ולאחת הנשים המרוויחות ביותר בארצות הברית. הצלחתה שקעה בסוף שנות ה-30 כאשר סרטיה החלו להפסיד כסף, והיא אף כונתה "רעל לקופות הכרטיסים".

קאמבק והצלחה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 החוזה של קרופורד עם MGM הופסק בעקבות סכסוך עבודה בינה לבין החברה. בחוזה של קרופורד היא הייתה חתומה לעוד סרט נוסף, אך החברה שילמה לה 100 אלף דולר כדי שזו תעזוב. בשנת 1945 עשתה קרופורד קאמבק וחתמה על חוזה בחברת האחים וורנר תמורת 500 אלף דולר. סרטה הראשון באולפנים היה "מילדרד פירס" (1945), ועל תפקידה זה זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. בשנת 1955 היא הפכה לאשת עסקים כאשר החלה להיות מעורבת בחברת פפסי קולה דרך נישואיה לנשיא החברה אלפרד סטיל. לאחר מותו בשנת 1959 נבחרה קרופורד למלא את מקומו במועצת המנהלים של החברה אך אולצה לפרוש מהתפקיד ב-1973. ב-1957 הופיעה בתפקיד ראשי בסרט סיפורה של אסתר קוסטלו. היא המשיכה להופיע בסרטי קולנוע וטלוויזיה במהלך שנות ה-50 אך תפקידיה התמעטו.

בעקבות ההצלחה הפנומנאלית של ״פסיכו״, חיפשו האחים וורנר ליצור סרט אימה בעצמם וקרופורד לוהקה לסרט ״מה קרה לבייבי ג'יין?״ בתפקיד בלאנש האדסון יחד עם יריבתה בטי דייוויס. הסרט זכה להצלחה מסחרית וביקורתית, אך למרות זאת קרופורד לא הייתה מועמדת לאוסקר, וזה היה תפקידה הגדול האחרון.

לאחר הצלחת ״בייבי ג׳יין״ קרופורד לוהקה לסרט נוסף עם דיוויס בשם שארלוט המתוקה. בעקבות סכסוך אישי עם דיוויס ולאחר שהפקת הסרט לא נכנעה לדרישותיה של קרופורד בתחומים רבים, היא יצאה לחופשת מחלה ממושכת תוך שהיא מנסה להכניע את הפקת הסרט לדרישותיה או לבטלו עקב הוצאות חורגות. לבסוף הוחלפה בשחקנית אוליביה דה הבילנד ושמה של קרופורד הוכתם כדיווה שקשה לעבוד עימה.

סיום הקריירה, פרישה, התדרדרות רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך שנות ה-60 המשיכה קרופורד לשחק בסרטי אימה שצברו פופולריות באותה תקופה, אך לאחר צאתו של סרט האימה הכושל "Trog" בשנת 1970, היא פרשה מהמרקע. בתחילת שנות השנות ה-70 מכרה קרופורד את נכסיה בהוליווד עקב חובות ועברה לגור בדירה קטנה בניו-יורק. הופעתה האחרונה בציבור הייתה בשנת 1974, כשהלכה לבקר חברה רוזלינד ראסל חולת הסרטן. כשתמונותיהן פורסמו בעיתון הצהירה קרופורד ״אם כך הם רואים אותי, לא אראה את עצמי עוד״. קרופורד החלה מתבודדת בדירתה הקטנה בניו-יורק. בשנת 1977 היא פיטרה את העוזרת האישית שלה ועברה לגור בדירה קטנה יותר באותו הבניין. מאוחר יותר באותה השנה היא מסרה את כלבת השי טסו שלה משום שהייתה חלשה מדי מכדי לטפל בה.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופורד נפטרה ב-10 במאי 1977 כשהיא (ככל הנראה) בת 73. על-פי צוואתה בנותיה התאומות ירשו 150 אלף דולר (יחד), מתוך הונה שהוערך בכשני מיליון דולר. שאר כספה נתרם לארגונים אותם העריכה קרופורד, בינם: אגודות למען נשים, אגודות למען חיות, חקר הלב, חקר המוח ובית האבות ההוליוודי. גופתה נשרפה ואפרה נטמן יחד עם בעלה הרביעי. על פי צוואתה, קרופורד לא הורישה דבר לילדיה הגדולים, במילים: ״אין בכוונתי להותיר דבר לבני כריסטופר ובתי כריסטינה, מהסיבות הידועות להם״.

חיה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרופורד נישאה ארבע פעמים. נישואיה הראשונים הסתיימו בגירושים, ונישואיה האחרונים הסתיימו במותו של בעלה. במהלך חייה היא אימצה חמישה ילדים כאם חד הורית. בנה הראשון נלקח חזרה לאימו הביולוגית. אחריו אימצה את שני ילדיה הגדולים, כריסטינה וכריסטופר, איתם היו לה יחסים קשים וכואבים שבסופם נישלה את שניהם מהצוואה. טרם נישואיה לבעלה הרביעי, אלפרד סטיל (נשיא חברת פפסי-קולה) אימצה תאומות, איתן שמרה על קשר טוב כל חיהן.

לאחר מותה, פרמסה כריסטינה בתה הבכורה ספר זכרונות בשם ״Mommie Dearest״ (אשר עוּבד בהמשך לסרט בכיכובה של פיי דאנאוויי) ובו גוללה מסכת ארוכה של התעללויות פיזיות ונפשיות בה מצד קרופורד. הספר עורר סערה בתקשורת בכלל ובהוליווד בפרט ותרם רבות לעליית השיח בנושא התעללות בילדים. מספר שחקנים שעבדו עם קרופורד במרוצת השנים העידו כי חלק מהאירועים הכתובים בספר אכן קרו בנוכחותם וציינו כי לקרופורד היה מזג אלים וקשה והיא סבלה מבעיות אלכוהוליזם. למרות זאת, רבים מהתעשייה ההוליוודית שהכירו את קרופורד מקרוב ועבדו עימה הכחישו את ההאשמות בספר וטענו שהוא מוגזם ומופרח. אחרים האשימו את המחברת על עיתוי ״נוח״ בו בחרה לפרסם את הספר, לאחר מות אימה. בנותיה התאומות של קרופורד הכחישו גם הן את הנאמר בספר וציינו כי אימם הייתה אם מסורה ואוהבת, אם כי קשוחה לעתים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואן קרופורד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Joan Crawford Dies at Home; Joan Crawford, Screen Star, Dies in Manhattan Home". New York Times. May 11, 1977, Wednesday. Retrieved 2007-08-21.