ג'וזף נידהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזף נידהם
Joseph Needham
1900 –‏ 1995
אין תמונה חופשית
תרומות עיקריות
מחקריו בתחום ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בסין.

ג'וזף נידהם (9 בדצמבר 190024 במרץ 1995) היה ביוכימאי בריטי אשר זכה להכרה עולמית בשל מחקריו בתחום ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בסין. נידהם היה בין הראשונים אשר חקרו את הנושא הזה וללא ספק זה שהעמיק בהם. פרסומו העיקרי היה סדרת הספרים "מדע וציוויליזציה בסין" (Science and Civilisation in China – מוכר לרוב בתור SCC), סדרת ספרים גדולה המתפרסת על פני שנות עבודה רבות. הסדרה עוסקת בהיבטים של התפתחות המדע הסיני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף נידהם נולד בלונדון והיה בן יחיד. אביו היה רופא סקוטי ואמו, אליסיה אדלייד נידהם לבית מונטגומרי הייתה מלחינה ומורה למוזיקה. הוא למד באוניברסיטת קיימברידג' ממנה קיבל תואר ראשון ב-1921, תואר שני בינואר 1925 ותואר דוקטור באוקטובר באותה השנה. לאחר תום לימודיו, עבד במעבדה על שם הופקינס שב-Gonville and Caius College שבקיימברידג', במחלקה לאמבריולוגיה ומורפוגנזה. בשנת 1936, הצטרפו אליו שלושה חוקרים אורחים מסין: לו גווי-ג'ן (Lu Gwei-djen), וונג ינג-לאי (Wang Ying-lai) ו-צ'ן שי-שאנג (Chen Shi-chang). לו שהייתה בתו של רוקח בעיר ננג'ינג לימדה אותו סינית קלאסית. לימוד זה הצית את סקרנותו של נידהם כלפי העבר של הטכנולוגיה והמדע הסיניים.

תחת החברה המלכותית, התמנה נידהם למנהל המשרד לשיתוף פעולה מדעי סיני-בריטי בצ'ונגצ'ינג בין השנים 1942 ל-1946. במסגרת שהות זו בסין, שיתף נידהם פעולה עם רבים, כגון ההיסטוריון וונג-לינג (Wang Ling), הצייר וו זואורן (Wu Zuoren) ואינטלקטואלים סינים רבים. הוא ניצל את הזמן על מנת לבקר באתרים רבים בסין וכן במוסדות לימוד ומחקר רבים בהם אסף חומר רב ששימש לו לאחר מכן כבסיס ליצירתו "מדע וציוויליזציה בסין".

בשנתיים שלאחר מכן, שימש נידהם כיושב ראש הראשון של המחלקה למדעי הטבע של ארגון אונסק"ו בפריז (הוא זה אשר שכנע את אונסק"ו לפתוח מחלקה שכזו) ואחר כך חזר לקאיוס קולג'. מרגע זה, הוא השקיע את מרבית מרצו לחקר ההיסטוריה המדעית של סין עד לפרישתו ב-1990, אם כי היה מחויב להמשיך וללמד ביוכימיה עד לשנת 1966, אז הפך לראש הקולג'. ב-1979 זכה בפרס דקסטר על תרומתו לחקר ההיסטוריה של הכימיה. ב-1987, נחנך בקיימברידג' מכון נידהם למחקר (Needham Research Institute) המיועד לחקר ההתפתחות המדעית בסין. נידהם היה נשוי רוב חייו לדורותי מויל (Dorothy Moyle) אשר נפטרה ב-1987 בגיל 91. שנתיים לאחר מכן, ב-1989 נישא שוב, ללו גווי ג'ן אותה הכיר כ-50 שנה קודם לכן (נפטרה כשנתיים לאחר מכן, ב-1991). נידהם זכה במהלך חייו למספר פרסים בינלאומיים.

משנת 1982 סבל ממחלת פרקינסון. נידהם נפטר בביתו שבקיימברידג' בשנת 1994.

גישתו של נידהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר החל נידהם לחקור את ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בסין, גילה מספר רב של אמצעים ושיטות שהיו מוכרים בסין בזמנים קדומים בהרבה מאשר באירופה. ככל שהעמיק, הבין נידהם את חשיבותו הרבה של המדע הסיני ואת תרומתו לעולם המדעי והטכני.

נידהם החל במאבק על מנת להעלות את קרנו של העבר המדעי הסיני ביחס לעולם. עד אז, מקובלת הייתה הגישה שהעולם המדעי המתקדם התפתח כולו באירופה ולעמים נוספים היה ידע כזה או אחר, אך לא בעל משמעות אמיתית להתפתחות העולמית של המדע והטכנולוגיה. נידהם טען שלמעשה, ההיפך הוא הנכון. במשך אלפי שנים, הקדימו הסינים את עמי אירופה בכל ההיבטים המדעים והטכניים, המציאו שיטות, וערכו תצפיות טבע. המצפן למשל, היה ידוע בסין ככל הנראה כ-1800 שנה לפני שהחל השימוש בו באירופה, וכן תצפיות כוכבים מתקדמות, כולל תיאור מדויק במקום ובזמן של גורם אור חדש וזמני בשמיים משנת 1081 (מהסוג הידוע כיום בתור סופרנובה), כאשר מדענים אירופיים עוד דיברו כחמש מאות שנה לאחר מכן על "ספירות השמיים" הקבועות.

לטענת נידהם, העלייה הפתאומית של אירופה החל מתקופת הרנסאנס נובעת מהמהפיכות והתהפוכות הרבות אותן חוותה אירופה אשר היוו זרז גדול לעליית המדע המודרני שם. לעומת זאת, הוא טען כי בסין, גם כאשר היו המצאות מרחיקות לכת, ידעה האדמיניסטרציה הסינית לאורך הדורות לשלב המצאות וחידושים אלו בתוך אורח החיים הרגיל מה שלא הביא לשינויים מרחיקי לכת וכך יכלו הסינים להמשיך ולהתקדם לאט אך בטוח בהתפתחות המדעית-טכנית שלהם.

"מדע וציוויליזציה בסין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

נידהם כתב בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 שני ספרים בנושאי אמבריולוגיה, מורפולוגיה וביוכימיה. אולם עבודתו הגדולה והמוכרת ביותר היא הפרויקט שיצר "מדע וציוויליזציה בסין".

תחילה, הגיע להסכמה עם ההוצאה לאור של קיימברידג' על הוצאתו של ספר. אולם עד מהרה, גדל היקף העבודה והוחלט על שבעה כרכים. אלא שחלקם היו גדולים מדי וחולקו למספר ספרים. את שלושת הכרכים הראשונים כתב נידהם בעיקר לבדו, עם שיתוף פעולה של וונג לינג. לאחר מכן, שיתף נידהם פעולה עם חוקרים רבים ממוסדות שונים המומחים בתחומים שונים. חלק מהכרכים נכתבו ברובם על ידי חוקרים שונים ואף היום (2007) נמשכת העבודה לאחר מותו על ידי חוקרים רבים, כך שריכוז העבודה נעשה על ידי "מכון נידהם למחקר". סדרה זו המונה כיום מעל לעשרים ספרים נחשבת לאחת מעבודות המחקר המקיפות ביותר בתחומן שנחקרו בעיקר על ידי אדם אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית:

בסינית: