ג'וזפה ולרגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזפה וַלֶרְגָה ב-1870

ג'וזפה וַלֶרְגָהאיטלקית: Giuseppe Valerga; ‏9 באפריל 1813 - 1872) היה הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים בתקופה המודרנית.

ולרגה נולד בעיר קטנה ליד ג'נובה שבצפון איטליה ב-9 באפריל 1813. משפחתו הייתה ענייה ולימודיו מומנו על ידי נדבנית. לאחר לימודיו התיכוניים הוא נסע ללמוד ברומא וקיבל תואר דוקטור בתאולוגיה ובחוק הכנסייתי. כמו כן הוא השתלם במספר רב של שפות ובהן לטינית, יוונית, צרפתית, עברית וערבית. עובדה זאת הייתה לו לעזר רב במסעותיו בשליחות הכנסייה למזרח התיכון.

ב-17 בינואר 1836 הוסמך ולרגה לכמורה. תחילה שימש בתפקיד מנהלתי ובו נוצלה ידיעתו בשפות שונות ובמיוחד לטינית, יוונית וערבית. לאחר מכן מונה כעוזר לשליח הוותיקן בסוריה. במסגרת זאת יצא לשליחות בקרב הנוצרים בכנסייה הכלדאית בעיראק. ב-1847, כשהחליט האפיפיור פיוס התשיעי למנות פטריארך לטיני בירושלים ובכך להקים למעשה מחדש את הפטריארכיה הלטינית של ירושלים הוא בחר בוולרגה לתפקיד זה. ולרגה נבחר לתפקידו ב-17 במאי 1847 והוסמך כבישוף ב-10 באוקטובר באותה שנה.

בתפקידו זה הניח את היסודות הראשונים להקמת הפטריארכיה הלטינית בירושלים בפרט ובארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי בכלל. הוא הקים קהילות ומוסדות חינוך קתולים בכפרים ובערים. עם בואו, היו בארץ (ובכלל זה בעבר הירדן המזרחי) כארבעת אלפים נוצרים קתולים ועם מותו היה מספרם כפול. נפטר ב-1872 ונטמן בתוך הקתדרלה שבפטריארכיה הלטינית שאת הקמתה יזם.