ג'וחר דודייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'וחר דודייברוסית:Джохар Мусаевич Дудаев) ‏(15 בפברואר 1944 - 21 באפריל 1995) היה הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה העצמאית (כיום צ'צ'ניה) ומנהיג מפלגת השלטון בצ'צ'ניה. בתקופת ברית המועצות היה גנרל בחיל האוויר הסובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וחר נולד בכפר פרבומיסקויה שבועיים לפני הגירוש הכפוי של הצ'צ'נים ממולדתם לקזחסטן. בקזחסטן חי עד גיל 13 ובשנת 1957 חזר עם כל הצ'צ'נים למולדתם כשדבר זה התאפשר. במולדתו למד וקיבל מקצוע חשמלאי. לאחר מכן נרשם לבית הספר הצבאי לטייס בעיר טמבוב, אותו סיים ב־1966. כדי להתקדם בצבא הצטרף דודייב ב־1968 למפלגה הקומוניסטית. בין 1971 ל־1974 המשיך את לימודיו בחיל האוויר ולמד באקדמיה הצבאית על שם יורי גגרין. בשנת 1987 מונה למפקד בסיס חיל האוויר בעיר טרטו שבאסטוניה. דודייב התחבב מאוד על האסטונים, למד את שפתם, וכשפרצו באסטוניה מהומות ב־1989 הוא סירב לפקודה מהממשלה לסגור את הטלוויזיה האסטונית ולפזר את הפרלמנט שלה. באותה שנה הועלה לדרגת גנרל והיה לצ'צ'ני הראשון (והיחידי) בעל דרגה בכירה זו בצבא הסובייטי.

כנשיא צ'צ'ניה ומלחמתו ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1990 חזר למולדתו בעצת ידידו זלימחן ינדרבייב. בנובמבר אותה שנה בתמיכת ידידיו נבחר לראשות הקונגרס הלאומי של העם הצ'צ'ני שדרש את עצמאות צ'צ'ניה מרוסיה. כשהשלטון הצ'צ'נו-אינגושי הרשמי תמך בפוטץ' נגד גורבצ'וב, ודודייב הבין שעליו לפעול במהירות ולהשיג את יעדיו. לאחר שהפוטץ' נכשל וכל הרפובליקות התחילו להכריז על עצמאותן החליט דודייב שזו ההזדמנות גם בשבילו וב־6 בספטמבר אותה שנה פרץ עם תומכיו לבנין הפרלמנט הצ'צ'ני-אינגושי, הרס חלק מהבניין, והרג חלק מחברי הפרלמנט, ביניהם יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של גרוזני. באוקטובר דודייב הכריז על משאל עם על היפרדות מרוסיה שזכה לטענתו לתמיכה רבה בעם. לעומת זאת משקיפים רוסיים שנכחו במשאל טוענים שבמשאל השתתפו רק צ'צ'נים הנאמנים לדודייב, וזו הסיבה שהוא זכה לרוב ואם היו משתתפים בו כל תושבי הרפובליקה דודייב לא היה זוכה אפילו ל־50% במשאל. מיד אחרי המשאל דודייב הכריז על עצמאות צ'צ'ניה ב־1 בנובמבר. מאוחר יותר באותו חודש הכריז בוריס ילצין על מצב חרום וניסה לשלוח לצ'צ'ניה צבא, אך הפרלמנט לא תמך בו, והצבא הרוסי שהיה בצ'צ'ניה נאלץ להתפנות.

דודייב התחיל לפתח את סממני העצמאות בצ'צ'ניה מאותה תקופה, הוא הנפיק כסף מקומי, שלח נציגים לארצות אחרות וניסה לפתח את הכלכלה המקומית ללא קשר עם רוסיה. עצמאות צ'צ'ניה הוכרה רק על ידי גאורגיה של זוויאד גמסחורדיה. ב־3 במרץ 1992 סירב דודייב לשבת למשא ומתן עם רוסיה בדרישה, שרוסיה תכיר כתנאי הראשוני למשא ומתן בעצמאות צ'צ'ניה. ב־12 במרץ צ'צ'ניה קיבלה חוקה חדשה ובאותו יום אנשי דודייב השתלטו על כל מחסני התחמושת של הצבא הרוסי. ב־17 באפריל 1993 דודייב פיזר את הפרלמנט, את הממשלה, ואת בית המשפט לחוקה והכריז על משטר נשיאותי ישיר. ב־1 בדצמבר 1994 בוריס ילצין הוציא צו בדרישה להחזיר נשק הנמצא אצל גורמים שאינם מורשים בכך עד 15 בדצמבר, אך דודייב סירב לציית לצו.

ב־11 בדצמבר ילצין הכריז על מבצע צבאי להחרמת נשק לכל אילו שאינם מורשים לשאתו בשטחי צ'צ'ניה, ואזור הסכסוך האוסטי-אינגושי. הצו החדש פתח למעשה את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה. בפברואר 1995 הצבא הרוסי כבש את גרוזני ומתחיל להתקדם לאזורים הדרומיים ברפובליקה. מתחילת המבצע כוחות רוסיה חיפשו את דודייב, וב־21 באפריל גילו אותו לפי גלי רדיו מהטלפון הסלולרי שלו כשדיבר עם חבר הדומה הרוסית קונסטנטין בורובוי בכפר גחי-צ'ו, 30 ק"מ מגרוזני. דודייב נהרג מיד בסיכול ממוקד על ידי 2 טילים ממטוסים.

לאחר מותו של דודייב נקראו על שמו רחובות בערים שונות בליטא, בלטביה ובאוקראינה.

הקודם:
-
נשיא צ'צ'ניה
1 בנובמבר 1990 - עד 21 באפריל 1995
הבא:
זלימחן ינדרבייב