ג'ון ביירד, ויקונט סטונהייבן הראשון
 | |||||||
| לידה |
27 באפריל 1874 צ'לסי, לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1941 (בגיל 67) סטונהייבן, אברדינשייר, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת | ||||||
| שם מלא | ג'ון ביירד, ויקונט סטונהייבן הראשון | ||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| השכלה | |||||||
| מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||
| בת זוג | אתל סידני קית'-פלקונר | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'ון לורנס ביירד, ויקונט סטונהייבן הראשון (באנגלית: John Lawrence Baird, 1st Viscount Stonehaven; 27 באפריל 1874 – 20 באוגוסט 1941) היה מדינאי שמרן בריטי, שכיהן כחבר הפרלמנט הבריטי, כשר בממשלת בריטניה ומאוחר יותר כמושל הכללי השמיני של אוסטרליה.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביירד נולד בשכונת צ'לסי שבלונדון,[1][2] כבנם של סר אלכסנדר ביירד ושל אנט מריה, בתו של סר לורנס פאלק.[3] הוא התחנך באיטון קולג' ובקולג' כרייסט צ'רץ' באוקספורד, אך לא סיים את לימודיו שם. הוא התגייס לרגימנט הפרשים של לנקשייר וב-1894 החל לשרת כשלישו הצבאי של מושל ניו סאות' ויילס. הוא נכנס לשירות הדיפלומטי[1], קיבל תואר עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ב-1904 ופרש מהשירות הדיפלומטי ב-1908.[3] בינואר 1900 הוא מונה להיות סגן הלורד לוטננט של מחוז קירקרדנשייר (תפקיד טקסי).[4]
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות הכלליות של 1910 נבחר ביירד לבית הנבחרים הבריטי מטעם מפלגה השמרנית.[3][5] בין השנים 1911 – 1916 הוא שימש כמזכירו האישי של מנהיג המפלגה השמרנית, אנדרו בונאר לואו. במלחמת העולם הראשונה הוא נלחם בחזית וצוין לשבח על ידי מפקדיו ואף הוענק לו אות השירות המצוין. בממשלתו של דייוויד לויד ג'ורג' הוא שירת כמזכיר הפרלמנטרי למועצת האווירייה. בינואר 1919 הוא מונה להיות המזכיר הפרלמנטרי של שר החימוש. באפריל 1919 הא מונה להיות תת-שר הפנים, תפקיד בו שירת עד לנפילת הממשלה באוקטובר 1922.[3]
באותו חודש נבחר בונאר לואו להיות ראש הממשלה ובייר מונה להיות שר התחבורה[6] ושר העבודות הציבוריות.[7] כמה ימים מאוחר יותר הוא נהייה חבר במועצה המלכותית.[6] הוא המשיך לכהן כשר בממשלתו של סטנלי בולדווין עד לבחירתה של ממשלת הלייבור בראשותו של רמזי מקדונלד בינואר 1924.[3]
המושל הכללי של אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1924, לאחר שובם של השמרנים לממשלה, קיבל ביירד את ההצעה להיות המושל הכללי של אוסטרליה. על פי הנוהג שיושם כבר קודם לכן, קיבל ראש ממשלת אוסטרליה, סטנלי ברוס כמה שמות של מועמדים לתפקיד, אך הוא בחר בביירד, בין השאר בשל ניסיונו הפוליטי וכן בשל היותו דמות צנועה יותר בהשוואה למועמדים האחרים שבאו מקרב חוגי האצולה. ביוני 1925 הוענק לביירד התואר ברון סטונהייבן[8] ואביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.[1][2]
באוקטובר 1925 הגיע ביירד לאוסטרליה. עד מהרה נוצרו קשרים טובים בינו לבין ברוס, שאיתו היה לו הרבה במשותף. אך כמו קודמו בתפקיד, הוא הבין שראש ממשלת אוסטרליה לא מעוניין יותר במושל כללי שיתפקד כמפקח אימפריאלי או כנציגה של ממשלת בריטניה, אלא כדמות ייצוגית. הוועידה האימפריאלית של 1926 שהתקיימה בלונדון, הכירה בעצמאותם של הדומיניונים, ובכך שמה קץ לתפקידם של המושלים הכלליים כנציגים דיפלומטים וכערוץ תקשורת בין הממשלות. מעתה והלאה הצטמצם תפקידם של המושלים הכלליים כנציגים האישיים של הכתר.
בתקופת כהונתו של ביירד התחוללו שינויים נוספים. במאי 1927 הוא פתח באופן רשמי את מושב הפרלמנט האוסטרלי בבניין הפרלמנט החדש בקנברה וסוף סוף נבנה עבורו מעון רשמי קבוע. משמעות הדבר הייתה הפסקת הנדידה התמידית בין המעונות הרשמיים בסידני ובמלבורן, ובכך הוקטנו באופן משמעותי ההוצאות הכספיות על תפקיד המושל. הופעתה של התעבורה האווירית, שהחלה באותה תקופה, ושביירד היה צרכן נלהב שלה, הוזילה משמעותית את הוצאות הנסיעה שלו ברחבי אוסטרליה.[2]
במשך רוב תקופת כהונתו של ביירד, הייתה ממשלתו של ברוס יציבה ובטוחה בשלטונה, אך בספטמבר 1929 הוא הובס באופן בלתי צפוי בהצבעה בבית הנבחרים וביקש מביירד לפזר את הפרלמנט. למרות שהפרלמנט כיהן רק שנה, נעתר ביירד לבקשה מיד. הימים בהם המושלים הכלליים הפעילו שיקול דעת בתחום זה חלפו להם.[2]
בבחירות שנערכו באוקטובר הובסה מפלגתו של ברוס, שאף איבד את מושבו בפרלמנט. מנהיג מפלגת הלייבור האוסטרלית, ג'יימס סקאלין החל לכהן כראש הממשלה בינואר 1930. יחסיו של ביירד עם סקאלין היו תקינים אך לא ידידותיים, עקב הרקע הפוליטי השונה של שני האישים. היה זה אך מתאים שתקופת כהונתו כמושל הכללי הייתה אמורה להסתיים באותה שנה, לפני שהחל המשבר בממשלתו של סקאלין. סקאלין לא התייעץ עם ביירד בנוגע לבחירת המושל הכללי הבא וביירד עזב את אוסטרליה באוקטובר 1930.[1][2]
ביירד היה חבר בבונים החופשיים. בתקופת כהונתו כמושל הכללי של אוסטרליה הוא היה הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים בניו סאות' ויילס.[9]
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שובו לבריטניה מונה ביירד להיות יושב ראש המפלגה השמרנית, תפקיד בו שימש עד ל-1936.[3]. ב-1938 הוענק לו תואר ויקונט[10]
ביירד נשא לאישה ב-1905 את אתל סידני קית'-פלקונר, בתו של אלגרנון ק'ית'-פלקונר, שהיה המושל הכללי של אוסטרליה הדרומית בשנות התשעים של המאה ה-19. לזוג נולדו שני בנים ושתי בנות. ג'ון ביירד מת ממחלת לב באוגוסט 1941 בהיותו בן 67. אשתו מתה ב-1974, יום אחד לאחר יום הולדתה ה-100.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Serle, Percival. "Baird, Sir John Lawrence, Viscount Stonehaven (1874–1941)". Dictionary of Australian Biography. Project Gutenberg Australia. Retrieved 13 March 2008.
- ^ 1 2 3 4 5 Cunneen, Chris (1990). "Stonehaven, John Lawrence Baird (1874–1941)". Australian Dictionary of Biography. Canberra: Australian National University. Retrieved 13 March 2008.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 thepeerage.com John Lawrence Baird of Ury, 1st Viscount Stonehaven
- ^ The London Gazette: no. 27156. p. 438. 23 January 1900.
- ^ The London Gazette: no. 28338. p. 1037. 11 February 1910.
- ^ 1 2 The London Gazette: no. 32763. p. 7777. 3 November 1922.
- ^ The London Gazette: no. 32763. p. 7778. 3 November 1922.
- ^ The London Gazette: no. 33057. p. 4023. 16 June 1925.
- ^ VICE REGAL GRAND MASTERS - WHO AND WHY?
- ^ The London Gazette: no. 34526. p. 4169. 28 June 1938.
| המושלים הכלליים של אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
