ג'ון לוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון לוק
John Locke
ג'ון לוק
לידה 29 באוגוסט 1632
וורינגטון (אנ'), ממלכת אנגליה
פטירה 28 באוקטובר 1704 (בגיל 72)
היי לייבר (אנ'), ממלכת אנגליה
מקום לימודים כרייסט צ'רץ', בית הספר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת אוקספורד, Anthony Ashley Cooper, 1st Earl of Shaftesbury, Caleb Banks עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם אמפיריציזם, פוריטניות
תחומי עניין מטאפיזיקה
פילוסופיה של המוסר
תורת ההכרה
פילוסופיה פוליטית
חינוך
הושפע מ אפלטון
אריסטו
תומאס אקווינס
רנה דקארט
תומאס הובס
השפיע על דייוויד יום
ז'אן-ז'אק רוסו
עמנואל קאנט
תומאס ג'פרסון
תומאס פיין
דמאריס מאשם
שרל דה מונטסקייה
מדינה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה  ממלכת אנגליה
יצירות ידועות An Essay Concerning Human Understanding, Two Treatises of Government, איגרת על הסובלנות, מחשבות אחדות אודות החינוך, Of the Conduct of the Understanding עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון לוֹקאנגלית: John Locke;‏ 29 באוגוסט 163228 באוקטובר 1704) היה פילוסוף ורופא אנגלי. כפילוסוף של תורת ההכרה הייתה לספרו של לוק, "מסה על שכל האדם", השפעה מכרעת על התפתחות האמפיריציזם. כהוגה פוליטי, לכתביו של לוק, שהמרכזיים ביניהם הם "שתי מסכתות על ממשל מדיני" והאיגרת על הסובלנות, הייתה השפעה רבה על התפתחות המחשבה המדינית באירופה ובארצות הברית. לוק נחשב לאחד מאבות הליברליזם, וכדמות מרכזית בתנועת ההשכלה. תורתו הדגישה את מרכזיות זכויות וחירויות הפרט, את חשיבות ההסכמה כבסיס ללגיטימציה של המדינה, את הבסיס המוסרי להגנה על הפרט וקניינו מפני המדינה, את הבסיס להצדקה של מרד כנגד הריבון, ואת חשיבותה של הסובלנות בענייני דת ומצפון. בנוסף לנושאים אלה, עסק גם בפילוסופיה של החינוך, בנושאים כלכליים, ובעניינים הקשורים לשלטון הקולוניאלי בצפון אמריקה, כולל השתתפות בכתיבת חוקה לפרובינציית קרוליינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק נולד ב-29 באוגוסט 1632 בעיירה רינגטון (Wrington) שבמחוז סאמרסט באנגליה. הוריו היו נוצרים פוריטניים בעלי אמצעים צנועים. לאביו, ג'ון לוק האב, היו מספר נכסים בפנספורד – הכפר בו לוק גדל – והוא עסק גם בעריכת דין. בהיותו בן עשר, בשנת 1642, פרצה מלחמת האזרחים האנגלית הראשונה. האקלים הפוליטי באנגליה נותר רווי במתחים בין מוסד המלוכה לבין הפרלמנט לאורך כל חייו של לוק.

אביו של לוק לחם באחד מהצבאות תומכי הפרלמנט בפיקודו של הקולונל אלכסנדר פופהאם. ב-1643 צבאו של פופהאם הובס ופוזר, וב-1645, לאחר התבוסה של צ'ארלס הראשון לאוליבר קרומוול בקרב נייזבי, פופהאם הפך לחבר בבית הנבחרים האנגלי. לקשר בין לוק האב לבין פופהאם הייתה השפעה מכרעת על חייו של לוק, שכן בזכות המלצתו של האחרון לוק התקבל ללימודים בבית הספר וסטמינסטר, שנחשב בזמנו לטוב שבבתי הספר באנגליה. בוסטמינסטר לוק למד יוונית, לטינית, ועברית. ב-1652, שלוש שנים לאחר שצ'ארלס הראשון הוצא להורג ואנגליה הפכה לרפובליקה, לוק נבחר למלגה באוניברסיטת אוקספורד, שם הוא סיים תואר ראשון (.B.A) ב-1655. שנתיים לאחר שסיים תואר שני (.M.A) ב-1658, אנגליה חזרה להיות מונרכיה תחת מלכותו של צ'ארלס השני.

לוק המשיך לגור ולעבוד באוקספורד עד 1667. בין השאר הוא לימד יוונית, רטוריקה, ופילוסופיה של המוסר. עם סיום לימודיו לתואר השני הוא החל לגלות עניין ברפואה. כחלק מתחום לימוד זה, לוק למד פילוסופיה של הטבע, קרא את כתביו המכניסטים של רוברט בויל, וחקר את כתביו של רנה דקארט.

בין השנים 16601662 לוק התנסה לראשונה בכתיבה פוליטית, כאשר כתב את "שני חיבורים על הממשל" (Two Tracts of Government). בחיבורים אלה, שפורסמו יותר מ-300 שנה מאוחר יותר, בשנת 1967, לוק הביע עמדות שונות מאד, ולעיתים אף הפוכות, מאלה שהגה וכתב מאוחר יותר. לאחר מלחמת האזרחים, נראה כי החשש העיקרי של לוק היה מפני האפשרות של אנארכיה המונעת מפנאטיות דתית. בהתאם, לוק טען בזכותו של משטר מלוכני חזק, וקבע כי אין לגלות סובלנות כלפי זרמים דתיים שאינם עומדים בקנה אחד עם הדת השלטת. בעוד שלוק עתיד היה לסתור את העמדות האלה בשתי המסכתות על ממשל מדיני ובאיגרת על הסובלנות, הן הפכו למציאות הקיימת באנגליה עם "חוק האחידות" של 1662, אשר אסר על פולחן דתי שאינו אנגליקני.[1]

בשנים 16631664 לוק כתב את החיבור "מסות על משפט הטבע" (Essays on Law of Nature) שפורסם לראשונה בשנת 1954 ואשר היווה ניסיון ראשון לכתיבה על אפיסטמולוגיה ומוסר. בין השאר, לוק ניסה להראות בחיבור שניתן להסיק ידע לגבי משפט הטבע מניסיון יומיומי, טענה שלוק אימץ ושכלל לאחר מכן ב"מסה על שכל האדם".[2]

בנובמבר 1665 לוק ויתר על משרת ההוראה שלו באוקספורד והיה למזכיר השגרירות לנסיך הבוחר מברנדנבורג בקלווה (Kleve). לוק חזר מהשליחות ב-1666. ייתכן שהחיים בקלווה בחברת אנשים עם אמונות דתיות שונות סייעו לשינוי שחל בעמדתו לגבי סובלנות דתית.[3]

ב-1667 לוק התמנה כעוזר לאנת'וני אשלי-קופר שבאותו הזמן היה לורד ועתיד היה להפוך לרוזן שאפטסברי הראשון. ב-1668 אשלי-קופר חלה במחלת כבד קשה ולוק, שקיבל רישיון לרפואה ב-1666, המליץ על ניתוח לניקוז המורסות שנוצרו בגופו. לוק פיקח על (אך לא ביצע את) הניתוח, שבמהלכו הוכנס צינור לגופו של החולה על מנת לנקז את המורסות, ולאחר מכן הצינור הושאר בגוף והותקן ברז מנחושת למקרה שיהיה צורך בניקוז נוסף.[4] הניתוח הצליח וכמעט שאין ספק שהוא הציל את חייו של אשלי-קופר. לאחר הניתוח אשלי-קופר ראה את עצמו כמי שחייב את חייו ללוק, עובדה ששינתה את מסלול חייו של לוק.[5] מעט אחרי הניתוח ב-1668 לוק, שעתה שהה עם פטרונו בלונדון, נבחר לחבר בחברה המלכותית. באותה תקופה (ככל הנראה 1667) לוק כתב גם את האיגרת על הסובלנות ואשר מצביע על שינוי דרמטי בעמדותיו של לוק לגבי סובלנות דתית.

אחד מתפקידיו העיקריים של לוק כעוזר של אשלי-קופר היה הפיקוח על ניהול ענייניו של האחרון בקולוניות באמריקה. ב-1668 לוק מונה למזכיר של שמונת הבעלים-הלורדים (Lord Proprietors) של הפרובינציה של קרוליינה, ובמסגרת התפקיד הזה הוא סייע בניסוח החוקה היסודית הראשונה של קרוליינה (Fundamental Constitutions of Carolina).[6] על אף שלוק לא כתב את החוקה כולה, קיימות טיוטות המצביעות על תיקונים ושינויים בכתב ידו. מבין התרומות של לוק לחוקה המעניינות ביותר הן אלה הקשורות לעבדות של אפרו-אמריקאים בקרוליינה. בין השאר, לוק לקח עמדה נגד אלו המתנגדים להטבלה של עבדים לנצרות והכריע לטובת התומכים בה. עם זאת, הוא קבע כי לענייני דת לא צריכה להיות השפעה על עניינים אזרחיים ולכן ההטבלה אינה משנה את מעמדו של העבד.[7] "אף עבד," קובע סעיף 107 לחוקה, "לא יהיה פטור מהשליטה האזרחית שיש לבעליו עליו". כמו כן, סעיף 110 לחוקה קובע כי "לכל אדם חופשי בקרוליינה יהיו כוח וסמכות אבסולוטיים על עבדיו הכושים (Negro), תהיה דעתו או דתו אשר תהיה". בנוסף לחוקה, לוק היה אחראי על נושאים רבים הקשורים בניהול הקולוניות ואין ספק כי הוא היה מודע למצב העבדים שם. לוק השקיע בקולוניות בעצמו, וב-1671 הוא השקיע, יחד עם הלורד אשלי-קופר ב"חברה האפריקנית המלכותית" שעסקה בהובלה וסחר של עבדים בין אפריקה ואמריקה. ב-1672 לוק הפך למזכיר של "המועצה למסחר ולמטעים זרים" (Council of Trade and Foreign Plantations) – גוף מחקר שהמלך צ'ארלס השני הקים ואשר אשלי-קופר (כעת הרוזן שאפטסברי הראשון) היה נשיאו. כמזכיר של המועצה, לוק הפך לאחד מהמומחים בעלי הידע הרב ביותר לגבי הקולוניות באמריקה ולגבי הסחר ותנאי המחיה של העבדים האפריקאים.[8] הפרק בחייו של לוק הנוגע למסחר עבדים ותנאי העבדות בצפון אמריקה מעניין במיוחד לנוכח העמדות הברורות שהוא הביע כנגד עבדות במסה הפוליטית הידועה ביותר שלו, "שתי מסכתות על ממשל מדיני".

בשנת 1671 החל לוק לעבוד על ה"מסה על שכל האדם". אולם לפני שיכול היה להשלימה מספר אירועים פוליטיים השפיעו על מהלך חייו. ב-1673 המיר אחיו של צ'ארלס השני, יורש העצר ג'יימס הדוכס מיורק, את דתו לקתוליות. במקביל, החל הרוזן שאפטסברי להוביל את האופוזיציה לבית המלוכה ולדרוש כינוסים תכופים של הפרלמנט. על רקע המתיחות הזו לוק החליט לעבור להתגורר בצרפת, בהתחלה במונפלייה (עד פברואר 1677), ולאחר מכן בפריז, שם הוא המשיך לעבוד על המסה.

כאשר לוק חזר לאנגליה ב-1679, הייתה הממלכה בפתחו של המשבר שכונה "משבר ההחרגה" או "פולמוס השלילה" (Exclusion crisis), במהלכו ניסו חברי המפלגה הוויגית למנוע מיורש העצר הקתולי להפוך למלך. בין השנים 1678 ל-1681 הופצו שמועות (שקריות) בדבר המזימה האפיפיורית ועשרות קתולים הוצאו להורג. ב-1681 סייע לוק לרוזן שאפטסברי בעת כינוסו של פרלמנט אוקספורד. פרלמנט זה היה האחרון שכינס צ'ארלס השני ולאחריו החלה התנגדות חריפה של המפלגה הטורית ושל המלוכנים. שאפטסברי הואשם בבגידה ושוחרר כעבור מספר חודשים בפקודה של חבר מושבעים גדול שמרבית חבריו היו וויגים. ב-1682, כאשר המלך חלה, החל שאפטסברי לתכנן מרד כנגד יורש העצר. לא ברור האם לוק היה שותף לתכנונים אלה, אולם הם בכל מקרה לא יצאו לפועל. שאפטסברי ברח להולנד באותה שנה, וזאת מתוך חשש שהטורים ישתלטו על חבר המושבעים הגדול בלונדון ויאשימו אותו שוב בבגידה. שאפטסברי מת בהולנד ולוק נכח בהלוויתו בדורסט, אנגליה.

על אף שהזמן המדויק שבו החל לוק לכתוב את "שתי המסכתות על הממשל המדיני", והסדר בו הוא כתב אותן, אינו מוסכם על החוקרים, סביר כי הן נכתבו על רקע המשבר בין השנים 1679 ל-1683. שתי המסכתות הופיעו בדפוס (בעילום שם) בשנת 1689 ועל כריכת החיבור הופיעה שנת ההוצאה 1690. במשך שנים רבות פרטים אלה הביאו לטענה שלוק כתב את המסכתות ככתב הגנה על המהפכה המהוללת. אכן, החיבור פורסם לאחר המהפכה של 1688, קרוב לודאי שלוק עצמו ראה את החיבור כמביע תמיכה במהפכה, ואף ערך בו מספר עדכונים על מנת לחדד את תמיכתו.[9] אולם, מרבית החוקרים כיום מסכימים שהחיבור לא נכתב במקור כהצדקה למהפכה, שכן לוק החל לכתוב את שתי המסתכות הרבה לפני המהפכה המהוללת. ב-1960 ההיסטוריון פיטר לאסלט (Peter Laslett) טען כי העדויות ההיסטוריות מורות על כך שלוק החל לכתוב המסכת השנייה בזמן משבר ההחרגה החל מ-1679 והוסיף לה את המסכת הראשונה בתחילת 1680.[10] אחרים חולקים על הטענה שהמסכת הראשונה נכתבה אחרי המסכת השנייה, ומתארכים את זמן כתיבתה של המסכת השנייה בתחילת שנות השמונים.[11]

בשנת 1683 התגלתה מזימת בית ריי (Rye House Plot) שמטרתה הייתה להתנקש בחייו של צ'ארלס השני ושל יורש העצר. מרבית החוקרים מקבלים את הטענה שלוק היה שותף פעיל במזימת ההתנקשות, אולם יש גם חוקרים שחולקים על כך.[12] בכל מקרה, התגלות המזימה הביאה להוצאתם להורג של מספר אנשים, ביניהם חברו של לוק אלגרנון סידני והלורד ויליאם ראסל. לוק שחשש לחייו יצא לגלות בהולנד, ממנה חזר בשנת 1689.

ב-1688 התרחשה המהפכה המהוללת, המלך ג'יימס השני ברח לצרפת, והמלך ויליאם השלישי מאוראנז' ואשתו המלכה מרי השנייה עלו לשלטון באנגליה. בעקבות האירועים לוק חזר לאנגליה בפברואר 1689. עם הגיעו הוצעה לו משרת שגריר לנסיך הבוחר מברנדנבורג והוא סירב. באותה שנה לוק נפגש עם אייזק ניוטון איתו הוא נשאר בקשרי ידידות. עוד באותה שנה לוק פרסם את שלושת החיבורים המרכזיים שלו – מסה על השכל האנושי (הוא ערך שלוש מהדורות מתוקנות, שהאחרונה מביניהן יצאה לאור ב-1700), שתי מסכתות על ממשל מדיני, והאיגרת על הסובלנות. מבין שלושת החיבורים רק המסה על השכל האנושי לא התפרסמה בעילום שם, והיא זו שהקנתה לו עוד בימי חייו מוניטין של פילוסוף דגול. לפי פיטר לאסלט המסה הפכה את לוק "למוסד לאומי ולמשפיע בינלאומי".[13] מנגד, חשיבותן של שתי המסכתות, ובעיקר של המסכת השנייה, עלתה רק לאחר מותו. התגובה הרצינית הראשונה לחיבור זה התפרסמה רק בשנת 1703. האיגרת על הסובלנות עוררה הדים רבים וביקורות. לוק פרסם תגובות לביקורת: מכתב שני אודות סובלנות ב-1690, מכתב שלישי אודות הסובלנות ב-1692, ותחילתו של מכתב רביעי אודות סובלנות ב-1704. בנוסף, לוק פרסם את מחשבות אחדות אודות החינוך בשנת 1693, את "התבוניות של הנצרות" (The Reasonableness of Christianity) בשנת 1695, ואת "הוכחה שנייה אודות התבוניות של הנצרות" בשנת 1697. באותה שנה הוא חיבר גם דין וחשבון אודות הממשל בווירג'יניה ותגובות נוספות בנושא סובלנות. לוק פרסם גם חיבורים שונים אודות כסף ודת.

לוק נפטר ב-28 באוקטובר 1704 מסיבוכי נשימה הקשורים באסתמה. הוא נקבר בכפר היי לייבר באסקס, שם התגורר בשנים האחרונות לחייו.

תורת ההכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו החשוב של לוק "מסה על שכל האדם" (An Essay Concerning Human Understanding) התפרסם לראשונה בשנת 1689. הוא ערך שלוש מהדורות מתוקנות שהאחרונה מהן התפרסמה ב-1700.[14] לוק טוען בפתח הספר שקהילת הידע בת זמנו לא חסרה "בנאים דגולים" שעתידים להשאיר אחריהם מונומנטים חשובים של ידע, שיזכו להערצת הדורות הבאים. הוא מציין במיוחד את ההישגים של ניוטון, בויל, כריסטיאן הויגנס ותומאס סידנהם. בהמשך לאנלוגיה בין עולם הידע לעולם הבניין, הוא ממשיל את חיבורו לעמל של עובד זוטר שמטרתו אינה להקים עוד מונומנט מפואר, אלא לנקות מעט את הקרקע עליה מושתת עולם הידע:[15]

"It is ambition enough to be employed as an under-labourer in clearing the ground a little, and removing some of the rubbish that lies in the way to knowledge."

על אף שלוק מביע במסה ביטחון ביכולת "לנקות" את יסודות הידע מתפיסות מוטעות והבלים, הוא סבר שהיכולת האנושית למצוא ודאות היא חלקית ומוגבלת; ושבני אדם, מטבע הדברים, לעולם אינם חסינים מטעויות. בהתאם, הבנה של מגבלות הידע האנושי היא מטרה מרכזית בתורת ההכרה שפיתח. בנוסף, הוא שאף למצוא גבולות ברורים בין דעה וידע. במקרים רבים בני אדם צריכים להסתדר ללא ידע ודאי, כלומר לבסס את הבנתם על דעות ואמונות. אולם, גם במקרים אלה יש להבחין בין מידות שונות של הסכמה (Assent) שניתן לייחס לדעה או אמונה כביטוי של אמת. בהתאם, מטרה נוספת של לוק היא למצוא קריטריונים למידת האמת של דעות ואמונות. מטרות אלה מצריכות גם הבנה של מקורות הידע וההבנה האנושיים. לוק, אם כן, מנסח את מטרת המסה על שכל האדם כך: "לשאול לגבי המקור, הודאות, וההקף של הידע האנושי; יחד עם הבסיס והמידות של אמונה, דעה והסכמה".[16]

המסה מחולקת לארבעה חלקים (המכונים "ספרים"). החלק הראשון מוקדש להפרכה של התאוריה לפיה ישנן אידאות הטבועות באדם מלידה ומהוות את הבסיס לידע. החלק השני דן במקורות של האידאות ואפיונן, כולל מיון של האידאות לסוגים שונים ודיון באידאות חשובות מסוימות. החלק השלישי דן בטבע השפה, מקורותיה, השימוש בה ותפקידה בהבנה ובידע. החלק הרביעי דן בידע ומגבלותיו.

אידיאות, איכויות, ומקורות הידע האנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיעון של לוק לגבי מקור הידע האנושי מתחיל בשלילה של הגישה הרווחת בתקופתו, לפיה ישנם אידאות או עקרונות שהם מולדים ואוניברסליים וטבועים בכל יצור אנושי (רעיון המכונה בפסיכולוגיה נייטיביזם). העמדה שאותה לוק מבקר הייתה משותפת לזרמים שונים בפילוסופיה בת זמנו, כולל הפילוסופיה של דקארט ותלמידיו, פילוסופים בולטים בכנסייה האנגליקנית, והמסורת הפלטוניסטית. לפני לוק תומאס הובס, פייר גסנדי ואחרים כבר ביקרו את אותה התפיסה, אך היא נותרה הגישה הדומיננטית בפילוסופיה.[17] לפי התפיסה הזו, האידאות שטבועות בכל אדם הן ברורות לכל, נטבעו באדם על ידי אלוהים, והן מהוות את הבסיס לידע, לאמת ולכללי מוסר אוניברסליים. לוק טען שאין לתפיסה זו בסיס. ראשית, כיוון שלא קיימים אידאות ועקרונות אוניברסליים ומוסכמים על כל בני האדם. כך למשל, אידאות כגון זהות, אי-אפשרות, ואלוהים, או עקרונות מעשיים כמו עבודת האל – דברים שפילוסופים בני זמנו של לוק חשבו לטבועים בכל בן אנוש – אינם אוניברסליים, כיוון שהם אינם קיימים אצל ילדים ובמקרים רבים אף אינם ברורים למבוגרים. שנית, גם אם אידאות ועקרונות אלה היו אוניברסליים, אין משתמע מכך שהן טבועות בכל אדם מלידה כיוון שייתכנו דרכים אחרות להגיע להסכמה אוניברסלית.

הפרכת התפיסה הנייטיביסטית מובילה את לוק להנחת המוצא לפיה כל הרעיונות מגיעים מהניסיון, דרך חישה, כאשר מדובר בניסיון שמקורו באובייקטים חיצוניים, או רפלקציה, כאשר מדובר בניסיון של פעולות פנימיות לשכל, כגון מחשבה, הטלת ספק, אמונה, רצון וכדומה. ההנחה היא שהשכל האנושי בראשיתו הוא, במילים של לוק, כמו "דף לבן נטול תווים".[18] על אף שלוק לא השתמש בביטוי, מקובל לתאר רעיון זה כרעיון לפיו השכל הוא "טאבולה ראסה" (לוח חלק) לפני הניסיון.[19] כיוון שהידע לפי גישה זו מגיע מהניסיון בלבד, לוק נחשב להוגה חשוב בהתפתחות האמפיריציזם.

על אף שכל מה שאנחנו יודעים, מבינים וחושבים מקורו בניסיון, אין לנו, לפי לוק, את היכולת לחוות אובייקטים באופן ישיר, אלא רק בתיווך האידיאות שהם יוצרים בשכלנו. לפיכך, האידאות מהוות את אבני הבניין של ההכרה והידע שלנו לגבי העולם. רעיון זה לא אמור לסתור את התפיסה האמפיריציסטית כיוון שהאידאות עצמן קיימות אך ורק בעקבות הניסיון.[20] בהתאם, לוק מבחין בין אידאות (Ideas) שבשכלנו ומהוות את "האובייקט המיידי" של השכל, לבין איכויות (Qualities) באובייקטים אשר מכוחן נוצרות האידיאות. אחת הדוגמאות שלוק מספק היא זו של כדור שלג: לכדור השלג יש את הכוח (power) לייצר בנו אידיאות כגון "לבן", "קר" ו"עגול". הכוח בכדור השלג אשר מייצר בנו את האידאות האלה נקרא "איכויות", בעוד ש"לבן", "קר" ו"עגול" כתחושות או תפיסות הנתונות להבנה כאובייקטים של השכל הן אידיאות.[21] ייתכנו גם אידיאות שאין להן אובייקט חיצוני, כפי שקורה כשאנחנו חושבים או מדמיינים משהו שאינו קיים.

תאוריה זו מעלה את השאלה מה ניתן לומר על איכויות באובייקטים עצמם. לעניין זה, לוק מבחין בין איכויות ראשוניות (Primary qualities) לבין איכויות משניות (Secondary qualities). לוק מספק מספר ניסוחים להבחנה הזו והמשמעות המדויקת שלה נתונה לפרשנות. לפי ניסוח אחד ניתן לומר על איכויות ראשוניות שהן נמצאות באובייקטים עצמם, שהן בלתי נפרדות מהאובייקטים, שהן בלתי משתנות ובלתי תלויות בשכל האדם.[22] כדי להסביר את ההגדרה הזו לוק מבקש שנדמיין גרגר חיטה שנחצה שוב ושוב לחלקיקים הולכים וקטנים עד שהחלקיקים אינם ניתנים יותר לחישה. לחלקיק החיטה הקטנטן יהיו אותן איכויות ראשוניות שמצאנו בגרגר הגדול, כגון קשיות, צורה, תנועה או מנוחה, גודל ומספר.[23] מנגד, איכויות משניות אינן שום דבר באובייקטים עצמם מלבד הכוח ליצור תחושות באדם דרך האיכויות הראשוניות. הן תלויות באיכויות הראשוניות המהוות את המקור שלהן ובאדם שחש בהם.[24] הדוגמאות של לוק הן צבע, טעם, חום או קור, קול וכדומה - איכויות שההופעה שלהן תלויה גם באופן שבו השכל או איברי החישה מפרשים אותן. לדוגמה, הוא אומר שייתכן ששני בני אדם ירטיבו את ידיהם באותם המים, אך אחד מהם ירגיש שהמים חמים והשני ירגיש שהמים קרים; האיכויות הראשוניות של המים (תנועה לדוגמה) הן זהות, אך הכוח שלהן ליצור אידיאה של חום או של קור משתנה מאדם לאדם. לוק אומר שאידיאות של איכויות ראשוניות הן דמויות (Resemblances) של האיכויות הראשוניות עצמן והדפוסים שלהן קיימים באמת באובייקטים החיצוניים לנו, בעוד שאידיאות שנוצרות כתוצאה מאיכויות משניות אינן דמויות שלהן. המשמעות של טענה זו ומידת המחויבות של לוק למשתמע ממנה אינה מוסכמת על פרשניו.[25]

בנוסף לאיכויות ראשוניות ומשניות, לוק כותב גם על סוג נוסף של איכויות (המכונות לעיתים בספרות איכויות שלישוניות, אף שלוק לא משתמש בביטוי זה). איכויות השייכות לסוג שלישי הן כוחות של גופים מסוימים המאפשרים להם לשנות את האיכויות של גופים אחרים. כך למשל אש יכולה לשנות את הצבע של חומרים מסוימים.[24]

התאוריה של לוק לגבי הקשר בין איכויות לאידיאות נשענת בחלקה על התאוריה המדעית בת תקופתו, לפיה עולם החומר כולו מורכב מחלקיקים קטנים (Corpuscles). תאוריה זו, המכונה התאוריה הקורפוסקולרית (Corpuscularianism), דומה לגישות אטומיסטיות בפילוסופיה היוונית. בויל, דקארט, גסנדי וניוטון, אישים שהשפיעו על ההגות של לוק, האמינו בגישה זו.[26] לפי התאוריה, אנחנו חשים באובייקט חיצוני כאשר אותם חלקיקים קטנים נעים מהאובייקט אל איברי החישה שלנו ויוצרים תנועה בגופנו שמגיעה בסופו של דבר אל המוח. כשלוק כתב שאיכויות ראשוניות יוצרות אידיאות בשכלנו הוא דמיין תהליך מעין זה שמתואר בתאוריה, ובמספר מקומות הוא מתייחס לתאוריה זו באופן מפורש. עם זאת, התשובה לשאלה האם התאוריה הקורפוסקלרית היא הכרחית ובסיסית עבור תורת ההכרה של לוק אינה מוסכמת על כל פרשניו. ראשית, אימוץ תאוריה פיזיקלית זו כבסיס לתאוריה האפיסטמולוגית חותר תחת המטרה המוצהרת של לוק לספק תאוריה מינימלית יותר של יסודות ההכרה אשר קודמים ואינם תלויים בממצאי המדע. שנית, לוק עצמו מתייחס לתאוריה הקורפוסקלרית כהיפותזה ולא כעובדה מוגמרת. בחלק מהמקומות שבהם הוא מתייחס במפורש לגישה הוא מקדים ואומר שמדובר בסטייה מהנושא המרכזי שלו. הערות אלה מובילות חלק מהפרשנים של לוק להבין את התאוריה הקורפוסקולרית כדוגמה או השערה ולא כבסיס הכרחי לתורת ההכרה של לוק.[27] שלישית, בעוד שאימוץ התאוריה הקורפוסקלרית מרמז על הבנה מכניסטית של העולם, לוק מאמץ מכניזם באופן מוגבל ומפרט לגבי בעיות שונות שהתפיסה המכניסטית אינה יכולה להסביר.[28]

לוק פיתח טקסונומיה של אידיאות המובחנות על ידי פרמטרים שונים.[29] הסיווג המרכזי הוא בין אידיאות פשוטות (Simple ideas) לאידיאות מורכבות (Complex ideas). אידיאות פשוטות נוצרות מהניסיון כאשר אנחנו נפגשים ישירות עם אובייקטים חיצוניים (דרך חישה) או פנימיים (דרך רפלקציה) באופן פסיבי. למשל, מפגש עם קוביית קרח יכול ליצור אצלנו את האידאות "קר" ו"קשה". לא ניתן ליצור, להרוס, להעלים, לשנות, או לפרק אידיאה פשוטה לאידיאות אחרות.[30] אידיאות פשוטות יכולות להיווצר גם כתוצאה מניסיון ברפלקציה. כך למשל, לוק מחשיב את האידאות "תפיסה" ו"רצון" לאידאות פשוטות.[31] הן יכולות להיווצר גם בשילוב של חישה ורפלקציה, כמו במקרה של "כאב" ו"הנאה".[32] לעומת זאת, אידיאות מורכבות נוצרות משילוב, הפשטה או חיבור של אידיאות פשוטות.[33] למשל, האידיאות "אדם", "סוס", "זהב", "מים" וכדומה הן אידיאות מורכבות, גם אם חווינו אותן במציאות, כיוון שהן מכילות בתוכן מספר אידאות אחרות. השכל יכול ליצור אידיאות מורכבות באופן אקטיבי, כמו שקורא למשל כשאנחנו מדמיינים דבר שלא ראינו.

לוק מחלק אידאות מורכבות למספר סוגים: אידאות של עצמים (Substances), כגון אדם; של אופנים (Modes), כגון משולש, רצח, הודיה ויופי; ושל יחסים (Relations) כמו זהה, שונה, דומה, גורם ל-, וגדול מ-.[29] לוק מפתח את הדיון בנוגע לאידאות מורכבות מסוימות שהוא רואה כחשובות לעיסוק בשאלות פילוסופיות שחורגות מאפיסטמולוגיה גרידא. כך למשל, הדיון על האידאה "זהות" משמש את לוק לדיון מורחב על המשמעות של זהות אישית, במהלכו הוא דוחה את הטענות לפיהן זהות אישית היא זהות של האורגניזם או זהות של הנפש לאורך זמן ומקום, וטוען כי משמעותה הנכונה היא זהות של התודעה.[34][35] לטיעון זה הייתה השפעה נרחבת על הפילוסופיה המודרנית של מושג הזהות והפילוסופיה של העצמי (Self).[36]

פרשנים של לוק חלוקים בדעתם לגבי השאלה באיזו מידה ואופן האידאות מייצגות את האובייקטים במציאות. כאמור, הדברים היחידים שזמינים ישירות לתפיסה של האדם הן האידאות. מצב זה מעלה את האפשרות שהאידאות מהוות "מסך" בינינו לבין המציאות,[37] כפי שטען תומאס ריד. אם לוקחים את הטענה הזו לקצה הלוגי שלה, ייתכן שאנחנו לא יכולים להגיד שום דבר אמיתי על העולם החיצוני ואף ייתכן שלא קיים שום דבר מחוץ לשכל. הפילוסוף בן זמנו של לוק, אדוארד סטילינגפליט, טען שאם התאוריה של לוק נכונה הרי שכאשר לוק סוגד לאלוהים הוא למעשה סוגד לאידאות של עצמו.[38] ג'ורג' ברקלי טען שמשמעות התאוריה של לוק היא שאין לנו אפשרות להשוות בין האידאות שבשכלנו לבין האובייקטים במציאות, אלא רק בין אידאות לאידאות אחרות.[39] לוק רצה להימנע מספקנות רדיקלית מעין זו. אולם, השאלות כיצד בדיוק לוק ניסה להתגבר על הבעיות האלה ובאיזו מידה הוא מצליח להתגבר עליהן הן נושא לוויכוח בין הפרשנים של לוק. לגבי אידיאות פשוטות, כיוון שהשכל אינו יכול ליצור אותן, לוק טוען שהן לעולם לא בידיון או דמיון, אלא תוצר טבעי ורגיל של דברים שפועלים עלינו והן מייצגות דברים במציאות. דבר זה נכון גם לגבי אידיאות פשוטות של איכויות משניות. האידיאה "לבן" שנוצרת כשאנחנו חוזים בכדור שלג אינה דמות (Resemblance) של משהו שנמצא בכדור השלג, אבל היא תואמת לתכונות שקיימות באמת בכדור השלג. לפי חלק מהפרשנים של לוק הצהרות אלה מורות על כך שהתאוריה שלו היא גרסה של ריאליזם פילוסופי, אבל גם בין אלה שמקבלים את הטענה הזו יש הבדלים משמעותיים.[40]

פילוסופיה של השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיון של לוק על טבעה ושימושיה של השפה בספר השלישי של המסה הוא תוספת מאוחרת לתורת ההכרה של לוק, ובמקור הוא תכנן לעבור ישירות מהדיון על טבען של האידאות לדיון על טבע הידע ומגבלותיו. הוא החל לעבוד על המסה ב-1670 ובכל הטיוטות שנשמרו, כולל זו של 1685, השימוש בשפה אינו מופיע כנושא מרכזי. על פי העדות של לוק עצמו, הוא הבין בסופו של דבר שעל מנת לדבר על הידע ומגבלותיו יש להבין ראשית את הקשר בין האידאות לבין המילים שמשמשות לסימונן.[41]

לפי לוק, הסימון (Signification) המיידי והראשוני של מילים אינו מורה על דבר מלבד האידיאות בשכל של הדובר.[42] בפתח החלק השלישי של המסה לוק קובע שאלוהים יצר את האדם כיצור חברתי ולכן תכנן אותו כך שיוכל להשתמש בשפה למען התקשורת בין בני האדם, על מנת שיוכל לחלוק את המחשבות שבשכלו ולצורך תיעוד המחשבות של עצמו בזיכרון.[43] היכולת להשתמש בקול לצורך שפה התפתח באופן טבעי. אולם, הקביעה שמילה מסוימת משמשת לסימון אידאה מסוימת ולא אחרת היא רצונית ושרירותית. אין קשר טבעי בין מילים לבין מה שהן אמורות לייצג, שכן אם היה קשר כזה הייתה רק שפה טבעית אחת. השימוש במילים הוא וולונטרי ושרירותי, אך במובלע הוא מבוסס על הסכמה בין המשתמשים בשפה.[42]

שאלת הקשר בין מילים לבין דברים שקיימים במציאות מעוררת שאלות דומות לשאלת הקשר בין אידאות לבין איכויות. ג'ון סטיוארט מיל ביקר את ההגדרה של לוק כיוון שלתפיסתו כאשר אדם אומר "השמש היא הגורם ליום" הוא לא מתכוון לומר "האידאה של השמש בשכלי גורמת לאידאה של היום בשכלי".[44][45] עם זאת, מרבית הפרשנים היום סבורים שעבור לוק, לפחות כאשר מדובר במילים שמסמנות אידיאות פשוטות ואידאות מורכבות של עצמים, קיים למילים שימוש אמצעי (לא מיידי) ומשני והוא הסימון של דברים (רפרנטים) שקיימים באופן עצמאי במציאות או, לכל הפחות, שבני האדם מניחים שיש להם קיום כזה.[46]

לוק הכיר בכך שיש מילים (מיליות) שאינן משמשות לתיאור אידאות, אלא לחיוב ושלילה, קישור בין אידאות, בין הגדים ובין משפטים. מילים אלה מורות על היחס בין האידאות בשכל הדובר.[47]

עבור לוק, יש חשיבות מיוחדת למילים כלליות או מופשטות ולמילים שמסמנות סוגים. ללא מילים כאלה (למשל "כיסא") היה לנו צורך במילה עבור כל פריט יחיד (למשל, עבור כל כיסא). היבט זה של השפה הוא חיוני, לא רק עבור תקשורת, אלא גם עבור ידע. מילים כלליות מסמנות אידאות מורכבות וכלליות שנוצרות כאשר מפשיטים מאידאה את הנסיבות הספציפיות לה כמו זמן ומקום, ולכן לוק טוען שהן אידאות מופשטות של אידאות מורכבות יותר. בתהליך ההתפתחות של שפה אצל ילדים המילים מסמנות בתחילה דבר פרטיקולרי (לדוגמה, המילה המילה "אמא" מסמנת בתחילה את האמא הספציפית של הילד עבורו ומתפקדת לכן כשם עצם פרטי) ואחר כך עוברות הפשטה. מילים כלליות הן המצאות של האדם והן מייצגות אידיאות בשכל ולא דברים שקיימים במציאות, שכן דברים במציאות הם תמיד פרטיקולריים.[48]

הגדרות, לפי לוק, הן הוראה על המשמעות של מילה אחת באמצעות מילים אחרות שאינן נרדפות. מילים שמסמנות אידאות פשוטות, ורק הן, אינן ניתנות להגדרה. לוק מספק מספר הסברים לכך. ראשית, לא ייתכן שכל המילים ניתנות להגדרה שכן אם זה היה המצב תהליך ההגדרה היה נמשך אד אינפיניטום. שנית, לא ניתן להגדיר משהו שאינו מורכב מדברים אחרים ללא שימוש במילים נרדפות. שלישית, אידיאות פשוטות, בהגדרה, יכולות להיווצר אך ורק על ידי הניסיון דרך הרשמים שאובייקטים יוצרים בשכלנו. אם ניתן היה להגדיר אידאה פשוטה על ידי מילים אחרות שאינן נרדפות משמעות הדבר הייתה שניתן ליצור בשכלנו אידאות פשוטות שלא בדרך הניסיון. לוק אומר שאנחנו יכולים להיווכח באמת של טענה זו אם ננסה להגדיר טעם כלשהו למי שלא חווה אותו, או צבע כלשהו לאדם עיוור מלידה. הטענה משמשת את לוק לביקורת על המחשבה הסכולסטית ועל הוגים מודרניים מסוימים, כגון דקארט, שניסו להגדיר מונחים כמו תנועה ואור. הגדרות כאלה משתמשות בז'רגון חסר משמעות או משתמשות במילים נרדפות, כגון בהגדרה של תנועה כמעבר ממקום למקום, בה המילה "מעבר" היא נרדפת ל"תנועה".[49] טיעונים אלה השפיעו על האופן בו מילונאים כמו סמואל ג'ונסון הבינו את תפקידן של הגדרות.[50]

מילים שמסמנות אידאות מורכבות ניתנות תמיד להגדרה. עם זאת, כדי שההגדרה תהיה מובנת לנמען יש צורך בניסיון שיקנה לו את האידאות הפשוטות המרכיבות את האידאה המורכבת. למשל, "קשת" היא מילה שמסמנת אידאה מורכבת והיא ניתנת להגדרה, אך אדם עיוור מלידה לא יוכל להבין את ההגדרה כיוון שחסרות לו האידאות הפשוטות של הצבעים.[51]

תקשורת באמצעות מילים, בין אם לשימושים בחברה האזרחית או לשימוש בפילוסופיה, לעולם מעוררת ספק ואינה מושלמת. הספק מתעורר כיוון שאנו לא יכולים להיות בטוחים שהמילים בהן אנו משתמשים כדי לסמן אידאות מסוימות בשכלנו מעוררות את אותן האידאות בשכל של האחר.[52] בעיה זו היא אינהרנטית לשפה ולא קשורה בהכרח לשימוש שגוי במילים.[53][54] בני אדם משתמשים במילים כדי לסמן, בין השאר, אידאות מורכבות של עצמים (כמו "זהב") שמניסיונם קיימים במציאות, כלומר הם מצפים שהאידאה שבשכלם תתאים לדפוס או אוסף מסוים של איכויות שמופיעות במשותף במציאות. אבל עצמים במציאות הם מורכבים מאד, מופיעים בדרכים שונות למתבוננים שונים, יכולים להשתנות, וכוללים לעיתים איכויות שאנו לא מכירים בצורה מושלמת.[55] בשימוש במילים שמסמנות אופנים מעורבים (כמו "רצח" או "צדק") הבעיה היא הפוכה: הן כוללות אידאות שאין להן קיום עצמאי מחוץ לשכל (כמו "כוונה" במקרה של רצח) ולכן לא תמיד קיים בסיס חיצוני להתאמה בין המשמעות שלהן אצל אנשים שונים.[56] דבר זה נכון לגבי כל המילים שמסמנות מושגים מתחום המוסר שהם אידאות של אופנים מעורבים. זו בעיה חמורה כיוון שללא מילים שמסמנות אידאות מתחום המוסר לא היו לנו אידאות מוסריות כלל. למילים יש תפקיד מכונן בעיצוב אידאות מורכבות מסוג זה. הן קושרות יחד אוסף של אידאות שלא קיימות בהכרח כאוסף יציב או "טיפוס" (species) במציאות. התוצאה היא שהשימוש במילים, בין אם לסימון עצמים ובין אם לסימון אופנים הוא הכרחי אך אינו חף מספק ואי-בהירות.[57] דפוסים של שימוש חוזר במילים מסייעים להקל על הבעיה, אך לא פותרים אותה.[56]

מעבר לספק האינהרנטי לשימוש בשפה, בני אדם יכולים להשתמש במכוון ושלא במכוון בשפה באופן רשלני ושגוי. הדיון של לוק לגבי הדרכים בהן בני אדם עושים שימוש לרעה בשפה משמש אותו גם כדי לבקר את הסכולסטיקה וזרמים אחרים בפילוסופיה בת זמנו. לוק טוען שתיקון השגיאות שאנשים עושים בשפה הוא הכרחי בחיפוש אחר האמת, אך קשה לביצוע בפועל. ז'רגון והמצאה של מילים חדשות הם הרבה פעמים אמצעים לשימוש לרעה בשפה, והוא מציע להשתמש במילים באופן קרוב ככל האפשר למשמעות הרגילה והיומיומית שלהן. בשיח פילוסופי יש להצהיר על משמעות המילים בהן אנחנו משתמשים. כיוון שהגדרה של מילים המסמנות אידאות פשוטות אינה אפשרית יש להכריז על משמעותן באמצעות מילים נרדפות או דוגמאות. כשמתמשים במילים המסמנות אופנים מעורבים (כמו מילים מתחום המוסר) יש להצהיר את הגדרתן וכשתמשים במילים המשמשות לסימון עצמים יש להגדיר ולהראות.[58]

ידע והסתברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק מצהיר בפתח החלק הרביעי של המסה על שכל האדם שהידע האנושי נוגע לאידאות בלבד והוא מגדיר ידע כתפיסה של קשר והסכמה, או חוסר ההסכמה וסתירה (Repugnancy) בין אידאות.[59] משתמע מהגדרה זו שידע נתון בצורה של טענות לגבי ההסכמה או הקשר בין אידאות.[60]

דרכים להשגת ידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק מחלק את עולם הידע על פי שלוש דרכים בהן אנו תופסים את ההסכמה או הקשר בין אידאות: (1) ידע אינטואיטיבי שהוא מיידי; (2) ידע דמונסטרטיבי שנסמך על הוכחות; (3) ידע חושי.[61]

עבור לוק, מידת הודאות של ידע אינטואיטיבי וידע דמונסטרטיבי היא שווה וגבוהה יותר ממידת הודאות של ידע חושי. ידע אינטואיטיבי הוא ידע שאי אפשר לעמוד בפניו והוא כאילו כופה את עצמו עלינו בוודאות שאינה משאירה מקום לספק. למשל, אנחנו יודעים ששחור שונה מלבן באופן מיידי וללא כל צורך בהוכחה.[62] הודאות של כל הידע שלנו תלויה בידע אינטואיטיבי. למעשה, הקיום של ידע אינטואיטיבי הוא התחליף של לוק לצורך באידאות מולדות.[63]

כאשר אינטואיציה מיידית אינה מספיקה אנחנו זקוקים לידע דמונסטרטיבי הנסמך על הוכחות. הדוגמאות של לוק לקוחות בעיקר מתחום הגאומטריה, כמו ההוכחה שסכום הזוויות במשולש זהה לסכום שתי זוויות ישרות. ידע דמונסטרטיבי תלוי בידע אינטואיטיבי שמתערב בכל שלב של ההוכחה.[64] אם לדוגמה אנחנו לא יודעים מה היחס בין זווית a לזווית b, אבל אנחנו יודעים באופן אינטואיטיבי ששתי הזוויות שוות לזווית c, אנחנו יכולים לדעת ש-a=b על סמך הזהות האינטואיטיבית של c עם עצמה.[65] הוכחות מסובכות יותר יכולות לכלול שרשרת ארוכה של צעדים שמתחילים בידע אינטואיטיבי ומשתמשים בו לכל אורך הדרך. כיוון שידע דמונסטרטיבי נסמך על ידע אינטואיטיבי מידת הודאות שלהם שווה; אולם, ידע דמונסטרטיבי יכול להיות פחות בהיר לשכל ואנחנו יכולים לטעות לגביו, כך שהוא פחות בטוח.

ידע חושי נוגע לדברים ממשיים שקיימים מחוץ לשכלנו. לוק מודה בכך שידע מסוג זה אינו תואם להגדרתו, לפיה ידע הוא הסכמה או אי-הסכמה בין אידאות בלבד. הוא אף מודע לטיעון לפיו אין לנו כלל יכולת לדעת שקיימים דברים מחוץ לשכלנו.[66] עם זאת, הוא מסרב לקבל את הטענה וקובע שגם ידע חושי, על אף שרמת הודאות שלו היא נמוכה יותר, צריך להיחשב לידע. התשובה של לוק לספקנים היא פרגמטית ואירונית: "אני עונה שאנו מוצאים בוודאות שעונג וכאב מופיעים אחרי האפליקציה של אובייקטים מסוימים עלינו – אובייקטים שאת הקיום שלהם אנחנו תופסים, או חולמים שאנחנו תופסים, על ידי חושינו; הודאות הזו היא חזקה באותה מידה כמו מידת האושר או הסבל שלנו, ומעבר לה אין לנו עניין בלדעת או בלהיות".[66]

סוגים של ידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק מחלק טענות ידע לארבעה סוגים, שבכל אחד מהם למונח "הסכמה" יש משמעות שונה: (א) זהות; (ב) יחס; (ג) קיום משותף או קשר הכרחי; (ד) קיום ממשי.[67] זהות וקיום משותף הם למעשה סוגים של יחס שלוק מקדיש להם דיון נפרד בשל חשיבותם. הקטגוריה השנייה, יחס, היא למעשה שם כולל לכל יחס אחר שאינו זהות או קיום משותף.

טענות הזהות הבסיסיות ביותר, אותן השכל תופס בצורה אינטואיטיבית, הן הזהות של כל אידאה עם עצמה והשונות שלה מכל אידאה אחרת. למשל "לבן הוא לבן" ו"לבן הוא לא אדום". מתוך טענות מעין אלה בני אדם ניסחו חוקים כלליים כמו חוק הזהות שקובע שכל דבר הוא עצמו וחוק אי-הסתירה, אבל לוק סבור שזהו ידע הנתון לבני אדם באופן מיידי וברור, "במבט ראשון", ושהחוקים הכלליים לא הופכים את הידע הזה לברור יותר משהיה.[68]

טענות לגבי קיום משותף או אי-קיום משותף רלוונטיות במיוחד לגבי אידאות מורכבות של עצמים. למשל, לוק אומר, "זהב" היא אידאה מורכבת של עצם שבו מתקיימות במשותף אידאות אחרות כמו יציבות בחשיפה לאש, צבע צהוב מסוים, משקל מסוים, נתיכות, חשילות, מסיסות במי מלך וכו'.[69] אף על פי שידע זה חשוב מאד למדע, הוא מצומצם מוגבל.[70] סיבה אחת היא הקושי למצוא קשרים הכרחיים בין אידאות פשוטות. סיבה שנייה היא חוסר היכולת שלנו לדעת אלו קשרים מתקיימים בין האיכויות שבעצמים, ובמיוחד הבורות "חסרת המרפא" שלנו לגבי הקשר בין איכויות ראשוניות ואיכויות משניות. לוק מביא סיבות נוספות ומסקנתו היא שבתחום זה אנחנו צריכים להסתפק בעיקר בניסויים שיכולים להרחיב את ההבנה שלנו לגבי עצמים אבל לא להביא לידע ודאי.

טענות לגבי יחסים אחרים בין אידאות הן תחום נרחב ולוק מודה שקשה להעריך את היקפו ואת מידת הידע האפשרית בו. עם זאת, הוא מביע ביטחון בכך שניתן להרחיב את הידע האנושי לגבי יחסים בתחומים שאינם כמותיים. תוך שימוש נבון בתבונה, חוקי מוסר מסוימים יכולים להיות מוכחים כידע דמונסטרטיבי וודאיים כמו גאומטריה ואלגברה. לוק מציע שכדי להתגבר על הבעיות שכרוכות בשימוש במילים לצורך מציאת חוקי מוסר ניתן להשתמש בסימנים ובתרשימים.[71]

טענות לגבי קיום ממשי הוא התחום המצומצם ביותר. לבני אנוש יש ידע אינטואיטיבי ודאי של הקיום של עצמם וידע דמונסטרטיבי ודאי לגבי קיום האל.[72] הוכחת קיום האל מתחילה באינטואיציה של כל אדם לגבי הקיום של עצמו, ומכאן למסקנה הכללית יותר שמשהו קיים. לוק אומר שאם משהו קיים אז חייב להיות ישות שקיימת מאז ומעולם. הסיבה היא הידע האינטואיטיבי שלא יכול להיווצר יש מתוך אין: לכל קיום שאינו נצחי יש התחלה מתוך קיום אחר; נובע מכך שיש ישות שהיא נצחית ואין לה התחלה, אחרת או שנוצר יש מתוך אין, שזה לא אפשרי, או ששום דבר לא קיים, שזה גם לא אפשרי. וכל כוח שקיים נוצר מתוך הכוח הראשוני שיש לאותה ישות נצחית ולכן הישות הזו היא בעלת העוצמה הרבה ביותר. ואותו דבר לגבי כל ידע שקיים, מה שמוביל למסקנה שזוהי ישות בעלת הידע הרב ביותר. ולישות הזו שהיא נצחית, בעלת העוצמה הרבה ביותר ובעלת הידע הרב ביותר אנחנו קוראים אלוהים ודרך ההוכחה הזו אנחנו יודעים באופן ודאי על קיומה.[73]

ידע לגבי קיום ממשי של כל שאר הדברים נסמך על החושים והוא כאמור מוגבל. לוק מונה בעיות שונות שקשורות ביכולת להבין את הקיום הממשי של דברים. לדוגמה, מחסור באידאות פשוטות. האדם הוא יצור מוגבל ולוק חושב שסביר שאלוהים לא נתן לו את כל החושים והיכולות השכליות האפשריות. סביר שליצורים אינטליגנטיים אחרים יש אידאות פשוטות שהן הכרחיות עבור ידע ודאי ואינן זמינות עבורנו כפי שלאדם עיוור חסרות האידאות של הצבע. דוגמה נוספת היא חוסר יכולת להכיר עצמים שאינם גשמיים ושלא ניתן לשלול את קיומם, כמו מלאכים וישויות רוחניות אחרות. בעיות אחרות הן פרקטיות יותר, כמו מרחק רב מאובייקטים לא מוכרים ביקום, קושי בהבנה של חלקיקים קטנים מידי לחישה, וחוסר יכולת להבין קשרים בין אידאות וקשרים בין איכויות.[74]

גם בנושא הגוף והנפש והיחסים ביניהם, לוק טוען שהידע שלנו מוגבל בהקפו. אין לנו אפשרות לדעת האם המחשבה תמיד נפרדת מהחומר או שמא יש חומר המסוגל למחשבה, שכן על אף שחומר ללא מחשבה אינו יכול ליצור מחשבה, אין זה מחוץ לגבולות האפשרי שאלוהים יכול להוסיף (Superadd) את יכולת המחשבה לגופים גשמיים.[75] בהתאם, לוק מסרב להכריע בין גישות דואליסטיות לבין גישות הנוקטות במוניזם מטריאליסטי.[76][77] לפי לוק פילוסופים נדרשים להפגין צניעות בעניינים אלה אשר אין להם תשובה ודאית. במהלך הדיון של לוק על מושג התודעה הוא קובע שהדעה הסבירה יותר היא שהתודעה אינה חומרית, אך הוא לא מפרט מדוע.[78] חלק מפרשניו של לוק בהצהרה זו ביטוי נאמן לעמדה של לוק, אך כיוון עמדה זו לא מתיישבת היטב עם הגישה של לוק כלפי בעלי חיים — בניגוד לדקארט לוק חשב שבעלי חיים מסוגלים לחשוב, אך כמו דקארט הוא נטה לחשוב שבעלי חיים עשוים מחומר — פרשנים אחרים, כמו וולטר, סבורים שבניגוד להצהרתו לוק חשב שדואליזם היא הגישה הפחות סבירה.[79]

שיפוט, דעה, אמונה והסתברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינתן שהידע של האדם הוא מוגבל מטבעו, בני אדם נאלצים לפעול במקרים רבים על פי אמונות או דעות שאינן ודאיות. בנוסף, גם אם ניתן היה לדעת הכל, מסיבות פרקטיות לא ניתן לחיות רק על פי ידע. לוק אומר, למשל, שאם אדם היה אוכל רק כשהוא יודע בוודאות שהאוכל שלפניו יזין אותו, הוא לא היה שורד.[80] אולם, אין משמעותן של קביעות אלה שבהיעדר ידע אנחנו נאלצים לבחור באמונות או דעות באופן שרירותי. בהיעדר ידיעה בני אדם משתמשים בכוח השיפוט (Judgment) שלהם, והם יכולים באמצעות השיפוט גם להבחין בין רמות שונות של ביטחון בדעה או אמונה, או במילים אחרות בהסתברות של אותה אמונה או דעה. המונח הסתברות (Probability), בשימוש של לוק, אינו מתייחס להסתברות סטטיסטית, אלא לסבירות של דעה או אמונה.[81]

כאמור, ידע להגדרתו של לוק הוא תפיסה של הסכמה או חוסר הסכמה בין אידאות. המילה תפיסה (Perception) אצל לוק שמורה למקרים בהם יש ודאות. בניגוד לידע, כשאנחנו משתמשים בשיפוט אנחנו לא תופסים, אלא מניחים, הסכמה או חוסר הסכמה בין אידאות.[82] חלק מהידע שלנו הוא אינטואיטיבי, במובן שאנו תופסים את הודאות שלו באופן מיידי. שיפוט הוא לעולם לא מיידי באופן זה. הוא מתייחס לטענות שקיים לגביהן ספק. אם כן, כמו בידע דמונסטרטיבי, שיפוט מערב הוכחות לגבי ההסכמה או אי ההסכמה בין אידאות. אולם, בניגוד לידע דמונסטרטיבי, ההוכחות שמעורבות בשיפוט הן לא מיידיות (אינטואיטיביות), אלא מבוססות על הנחות שאנו מאמינים שהסתבורתן גבוהה.[83][84]

הבסיס להסתברות יכול להיות משני סוגים: ניסיון אישי מהעבר או עדות של אחרים.[85] דוגמה שלוק נותן להסתברות המבוססת של על ניסיון אישי היא האמונה שלנו לגבי דברים שקיימים מחוץ לטווח החושים שלנו. כשאדם רואה אנשים אחרים הוא יודע שהם קיימים (ידע חושי), אבל ידע זה מוגבל להווה. אם לאחר מכן הוא נכנס לחדר ולא רואה עוד אנשים סביבו, הוא לא יכול לדעת שיש עוד אנשים מלבדו בעולם, אבל יכול לשפוט, מניסיונו האישי, שאכן קיימים אנשים נוספים בעולם וזוהי אמונה בדרגת הסתברות גבוהה.[86] דוגמה שלוק נותן להסתברות המבוססת על עדות היא אדם ששמע ממתמטיקאית בעלת מוניטין שסכום זוויות במשולש שווה לסכום שתי זוויות ישרות, אך לא טרח לתפוס עובדה זו כידע דמונסטרטיבי על ידי הבנת ההוכחה. בעוד שאותו אדם לא יודע בוודאות שטענה זו נכונה, יש לו בסיס להניח שהטענה נכונה בהסתברות גבוהה ולהאמין בה.[83] דרגות של הסתברות משני הסוגים משתנות ממקרה למקרה ולוק קובע קריטריונים רבים לבחינה של דרגת ההסתברות. אין לנו ברירה אלא להסתמך על אמונות ודעות במהלך החיים אך אנחנו יכולים, ומבחינה מוסרית צריכים, לנסות לבחון ככל האפשר את הבסיס להסתברות שאנחנו מקנים לדעות ואמונות.[87]

כמו בידע, רוב בני אדם לא יכולים לזכור בכל רגע נתון את ההוכחות שהיו להם כשגיבשו אמונה או דעה. מסיבה זו לא ניתן לצפות מבני אדם להתכחש לדעה או אמונה ברגע שהם שומעים טיעון שכביכול מפריך אותה.[88] כיוון שכך וכיוון שהאמונות והדעות שלנו מבוססות על ניסיון אישי ועל המוניטין והסמכות שאנחנו מקנים לאנשים אחרים המוכרים לנו, לוק חושב שראוי לכבד את הריבוי של דעות בחברה תוך שמירה על שלום וערך החברות.[88]

מקום הדת בתורת ההכרה של לוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת ההכרה של לוק נחשבת לפרק חשוב בפילוסופיה של הדת באירופה.[89][90] לוק עצמו מתאר בהקדמה למסה על שכל האדם את האירוע שהוביל אותו להתחיל לעבוד על הספר, שיחה בינו לבין אינטלקטואלים אחרים שהגיעה למבוי סתום והובילה את לוק למסקנה שיש לבחון את גבולות הידע האנושית. מהערה של אינטלקטואל אחר שהשתתף בשיחה, הפילוסוף ג'יימס טירל, ידוע שאותה שיחה נסבה נושאים הקשורים במוסר ובאמונה המבוססת על התגלות.[91][92] לוק דן בנושא זה בחלק האחרון של המסה.

לוק, כאמור, דחה את הגישה הנייטיביסטית לפיה אלוהים הטביע באדם ידע המצוי בו מלידה, אבל הוא סבר שאלוהים נתן לאדם את כישורי התבונה הנדרשים על מנת לדעת חלק מהדברים על העולם, להכיר את העולם דרך הניסיון, ולבחון את ידיעתו ואמונותיו. לפי לוק מחשבה עצמאית היא לא רק אפשרית, אלא מהווה גם חובה כלפי האל.[93] אף על פי שלוק עצמו לא הביע תמיכה בדאיזם, ואף פרסם טיעוני ביקורת כלפי אמונה זו, חלק מפרשניו זיהו דמיון בין הגישות. חבריו הדאיסטים מת'יו טינדל ואנת'וני קולינס הושפעו מתורת ההכרה שפיתח. דרכם ודרך קוראיו במאה ה-18 תורת ההכרה של לוק השפיעה על התפתחות הדאיזם במערב אירופה.[94]

יצירת הבחנה ברורה בין אמונה לבין ידע היא מטרה מרכזית התורת ההכרה של לוק.[95] לוק מבחין בין יסודות שונים לאמונה דתית (Faith). יש דברים הקשורים בדת שאנחנו יכולים לדעת, כמו עצם קיומו של אלוהים, ואנחנו יכולים לתפוס ולהוכיח אותם כידע ודאי או להחזיק בהם כאמונה (אם לא הבנו או נחשפנו להוכחה). בנושאים אחרים הקשורים בדת אנחנו יכולים להסתמך רק על אמונה, וזו יכולה להיות מבוססת על שיפוט, על מסורת, או על התגלות. נושא ההתגלות היה חשוב כיוון שזרמים שונים של הדת הנוצרית בתקופה של לוק טענו שאמונתם היא מחייבת היות שמקורה בהתגלות ישירה. לטענתם אמיתות האמונה שנמסרה בהתגלות נמצאת מעבר לתחום התבונה. לוק מכנה גישות קנאיות מסוג זה "התלהבות" (Enthusiasm).[96] הוא לא פסל את הייתכנות של התגלות אלוהית, שהיא בוודאי בכוחו של אלוהים, אך הוא יצא נגד המחשבה לפיה טענות המגיעות בדרך זו אינן יכולות וצריכות להיבחן על ידי התבונה. הנחת המוצא של לוק היא שכל מה שאלוהים מגלה הוא אמת, כיוון שאלוהים לעולם לא משקר. אבל, לטענתו, תמיד יכול להיות ספק באשר לטענה שמה שהתגלה אכן נמסר על ידי אלוהים בהתגלות. לכן גם טענות שמתבססות על התגלות הן בגדר אמונה (Belief) ולא ידע. לפי לוק, בניגוד להתלהבות בת זמנו, אלוהים ליווה התגלויות שמתוארות במסורת בנסים שמספקים קריטריון אפיסטמי להבנה שאכן מדובר בהתגלות. בנוסף, כיוון שההבנה האנושית מוגבלת לאידאות הפשוטות שיש בשכל האדם, אדם שחווה התגלות לא יכול להבין או למסור אידאות פשוטות חדשות שאינן זמינות לאחרים בעקבות הניסיון.[97][98] נובע מכך שתוכן ההתגלות נתון באופן שניתן לבחינה על ידי התבונה. במקרים שבהם התבונה מראה לאדם שטענה המוצגת כהתגלות אינה נכונה, יש סיבה טובה לפקפק באמיתות הטענה שהתוכן אכן נמסר בהתגלות. בהיעדר הוכחה שמדובר בהתגלות יש סיבה טובה לחשוב שמה שמורה התבונה הוא ידע ודאי.

לא קיים קונצנזוס בין חוקרים לגבי הגישה הדתית בה לוק עצמו החזיק. חלק מפרשניו סבורים שהחל משנות ה-80 של המאה ה-17 או שהוא השתייך לסוציניאניזם, פלג אוניטרי שהדגיש את חשיבות התבונה והסובלנות ודחה את האמונה המקובלת לגבי השילוש הקדוש, או לכל הפחות שאמונתו הדתית הייתה קרובה לאמונה הסוציניאנית. עם זאת, ייתכן שעמדותיו של לוק לגבי חלק מתפיסות הסוציניאניזם התגבשו רק בשנות התשעים, כך שתורת ההכרה שלו לא צריכה להתפרש כביטוי לעמדות סוציניאניות חד משמעיות[99] בימי חייו של לוק, אדוארד סטיליגפליט וגוטפריד וילהלם לייבניץ ביקרו את המסה על שכל האדם בטענה שהספר תומך באמונה הסוציניאנית.[100] להאשמה בסוציניאניזם, אמונה שנחשבה למינות, היו יכולות להיות השלכות חמורות בתקופתו של לוק. ניתן להבין מכך שהיו ללוק גם סיבות אישיות לטעון בזכותה של הסובלנות הדתית.

הגות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבימי חייו לוק נודע בעיקר בשל תורת ההכרה שפיתח, חיבוריו הפוליטיים, ובראשם שתי המסכתות על ממשל מדיני והאיגרות על הסובלנות, הפכו עם השנים לטקסטים קלאסיים בהתפתחות התאוריה הפוליטית המדורנית. הפילוסוף הקנדי ג'יימס טולי (אנ') טען שההגות הפוליטית של לוק עסקה באופן כללי בארבע בעיות שהעסיקו את מיטב הפילוסופיים הפוליטיים במאה השבע עשרה באירופה: הטבע התאורטי של הממשלה ושל העוצמה הפוליטית, היחס בין דת לפוליטיקה, האומנות הפרקטית של הממשל, וסוגי הידע שמעורבים בדת ובתאוריה ופרקטיקה פוליטית.[101] לוק עסק בבעיות כלליות אלה, אך במסגרתם הוא הקדיש גם דיונים נרחבים לבעיות ספציפיות יותר, כגון זכויות הפרט במדינה, מושג הקניין, ענישה, החשיבות הפוליטית של סובלנות, אמון, הסכמה, חובות כלפי המדינה והממשל, ההבחנה בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, הפרדת רשויות, והזכות למרד.

הגישה של לוק לגבי חלק מנושאים אלה השתנתה במהלך חייו. כך למשל, "שני חיבורים על הממשל", אשר לוק כתב בתחילת דרכו כהוגה פוליטי, הביעו תמיכה בממשל אבסולוטי יחסית, בעוד ש"שתי מסכתות על ממשל מדיני", שנכתבו בשנות השמונים של המאה השבע עשרה, מביעות תמיכה בזכות למרד ובמגבלות משמעותיות על כוחו של הממשל.[102] גם בנושא הסובלנות כערך פוליטי, הכתבים המוקדמים של לוק אינם מביעים את העמדה הנחרצת בזכותה של הסובלנות הדתית אשר עולה מהאיגרות על הסובלנות, טקסטים שכתב בעשורים האחרונים לחייו.

כל הכתבים הפוליטיים של לוק שפורסמו בימי חייו נכתבו בעילום שם. עד מותו לוק שמר בקנאות על סודיות זהותו כמחברם, והוא השמיד טיוטות ותכתובות שהעידו עליה. אף על פי כן, קוראים רבים ידעו שלוק הוא המחבר של האיגרות על הסובלנות ושל שתי המסכתות על ממשל מדיני. בשנות ה-90 של המאה ה-17, העובדה שלוק היה מחברם של טקסטים אלה הפכה לסוד גלוי ומדובר. בצוואתו לוק הכריז על עצמו כמחברם.[103]

המסכת הראשונה על ממשל מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק סבר, כמו רבים מבני תקופתו, שכל בני האדם הם יצירתו של אלוהים ולכן הם כולם שייכים לאלוהים כקניינו וכמשרתיו. אולם, מתוך אמונה זו הוא ביקש לגזור דווקא את ערך החירות של בני האדם ואת השוויון בין אדם לאדם. מבחינה לוגית מסקנה זו היא בעייתית אם ניתן להראות שאלוהים לא יצר את בני האדם כשווים, אלא העניק למעטים את הזכות לשלוט באחרים. טיעון נגדי מעין זה היה רווח במאה ה-17 והוא שימש בסיס להצדקה של שלטון אבסולוטי בו המלך נתפס כבחירה של האל או כיורש חוקי של זכות שלטון שהאל העניק. עבור לוק, הנציג המובהק של טיעון זה היה סר רוברט פילמר, מחבר הספר "פטריארכה". לפיכך, המסכת הראשונה על ממשל מדיני מוקדשת כולה להפרכת התאולוגיה הפוליטית של פילמר ורעיון השלטון הפטריארכלי כזכות אלוהית.[104] המסכת כתובה בשפה עוקצנית ופולמית שאינה מותירה מקום לספק לגבי הבוז שלוק חש כלפי פילמר, שבעת כתיבת המסכת כבר לא היה בחיים.

פילמר השלים את כתיבת פטריארכה בשנת 1631, כשמונים שנה לפני שלוק החל לכתוב את המסכתות. אולם, הספר נאסר לפרסום והוא ראה אור זמן רב לאחר מותו ב-1680, בקונטקסט של משבר ההחרגה (פולמוס השלילה). בקונטקסט זה, הטיעונים של פילמר פורשו כטענה נגד זכותו של הפרלמנט לאסור על יורש העצר הקתולי ג'יימס לרשת את הכתר, ותומכי טענה זו עשו בהם שימוש נרחב. מנגד, המצדדים בזכות הפרלמנט למנוע מג'יימס את המלוכה פרסמו ביקורות נוקבות על פטריארכה, ביניהן המסכת הראשונה של לוק.[105]

ב"פטריארכה" פילמר, כפי שלוק הבין אותו, טען כי הבסיס לקיומו של ממשל הוא השלטון של האב במשפחה. אדם הראשון היה גם המלך הראשון והוא קיבל את המלוכה מאלוהים, שנתן לו את הזכות האבסולוטית לרדות בכל העולם. הזכות למלוכה עברה מאב לבן, הגיעה לנוח, ומשם לבניו. זהו המקור לכל ממשל, וכפי שמתואר במשפט המלך, זכותם של המלכים, כפי שניתנה מאלוהים, לעשות כל דבר על פי רצונם והם אינם כפופים לחוק. חובת הציות של הנתינים היא צו אלוהי המקביל לציווי כיבוד האב בעשרת הדברות. כל מלכי העמים כיום הם אבות של עמים, או שהם יורשיהם של אבות כאלו, או שהם גזלו בכוח את הזכות למלוכה מאבות כאלה.[106] בכל המקרים האלה המלוכה היא חוקית, ומכאן שיש שני בסיסים להצדקה של מלוכה – מלוכה מזכות ירושה ומלוכה מזכות התפיסה בכוח.

לוק מבקש לסתור את הטיעון הזה מכל וכל. לשם כך הוא מבקש לספק פרשנות מנוגדת של הטקסט המקראי, וכן לסתור את ההגיון שבבסיס הטיעון של פילמר. לוק טוען שהאדם הראשון לא קיבל זכות לשלטון אבסולוטי באף בן אדם אחר, לא מתוקף אקט הבריאה,[107] לא מתוקף זכות שהוענקה על ידי האל,[108] לא מתוקף עונש השעבוד של חוה,[109] ולא מתוקף האבהות.[110] לגבי חוה, לוק טוען שאלוהים לא ציווה על אדם לשלוט בה, אלא רק צפה את העתיד כי חולשתן של הנשים תביא לשליטת הגברים בהן. לוק מודה כי על פי עשרת הדיברות ילדים מצווים לכבד את אביהם, אך מציין כביקורת על פילמר, כי הילדים אינם מחויבים לכבד את האב בלבד, אלא את שני ההורים. מכאן, על פי לוק, שמצוות כיבוד אב ואם אינה יכולה להוות בסיס לשלטון אבסולוטי של האב.

על פי לוק זכות ההורים לשלוט בילדיהם ניתנת להם רק כל עוד הילדים צעירים מידי מכדי לשלוט בעצמם; היא אינה מהווה זכות אבסולוטית, אלא זכות למשמורת. כחלק מטיעון זה לוק מבקש להפריך את האנלוגיה בין אבהות לבין בעלות על קניין.

על פי לוק, גם אם היינו מקבלים את הטענה של פילמר כי האדם הראשון קיבל מאלוהים את הזכות למלוך באופן אבסולוטי, אין בסיס לטענתו שזכות זו עוברת בירושה.[111] עוד הוא טוען כי גם אם הייתה הזכות הזו עוברת בירושה, לא הייתה לגיטימציה לקחת אותה בכוח, ולכן על מנת לדרוש ציות צריכים המלכים כיום להראות כי הם קיבלו ירושה זו מהאדם הראשון.[112]

לביקורת של לוק על פילמר במסכת הראשונה יש חשיבות בהיסטוריה של הרעיונות המדיניים כיוון שהיא מהווה ביקורת הן על הרעיון של זכותם האלוהית של מלכים והן על פטרנליזם מדיני.

המסכת השנייה על ממשל מדיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו של לוק בנוגע ל"מצב הטבעי של בני-האדם" (שמוצגת בפרק ב' של המסכת השנייה על הממשל המדיני) מנוגדת לראייתו של בן-תקופתו תומאס הובס. בניגוד להובס, טען לוק כי לאדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות. כשאדם עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי הוא מוותר על חלק מזכויות אלה לטובת הריבון. כל תפקידה של המדינה הוא להגן על זכויות אלה. ברגע שנפגע עקרון זה, נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה. לוק טען שבמצב חברתי בני האדם יסייעו האחד לשני, ובנוסף (שוב, בניגוד להובס), שאדם מטבעו הוא טוב. לפיכך העלה לוק את השאלה: "מדוע יש לקיים מדינה?". תשובתו היא שתמיד יהיו יחידים שינסו לפגוע בזכויות האחר, ולכן יש צורך בשלטון מדיני.

לוק קרא לאמנה חברתית בין בני האדם. כל אדם מתחייב להישמע לשלטון כל עוד זה שומר על הזכויות שהאדם יכול לשמור בעצמו ללא החברה (זכויות טבעיות) - הזכות לחיים, הזכות לחירות משעבוד והזכות לקניין. תכלית השלטון - הגנה על זכויות אלו, ושיפורן ביחס למצב בטבע. לפי לוק, אם המלך איננו ממלא את ההסכם ומביא לדיכוי, יש זכות לצאת נגדו ולסלקו. בכך ייצג לוק את הרעיון של המונרכיה החוקתית. הובס, מנגד, חשש להחליף את השלטון, כדי שלא לגרום מלחמת כל בכל. לוק שאף לפרק את המדינה ולהביא לסדר חברתי חדש, שאינו מושלם, אך שואף לטוב. בראייתו, מקור סמכות השלטון הוא הסכמת האזרחים. אדם החתום על אמנה כזו כפוף לרצון הרוב, כל זמן שזכויותיו הבסיסיות לעיל אינן נפגעות. לוק מדבר על טובת הכלל אבל מתנגד לפגיעה בזכויות הפרט כדי להגיע לכך.

לוק הבדיל בין שייכות (Possession) לקניין (Property) - העולם במצבו הטבעי "שייך" לכל האנשים במשותף ובאופן שווה, כי כך נתנו אלוהים. קניין, לעומת זאת, הוא רכוש שנקבע על פי חוק המדינה, והוא מחולק ללא שוויון וסדר. מה שהאדם מייצר, משקיע ומרוויח - הוא קניינו. בני-קהילה אחרים שלא ייצרו ולא השקיעו, לא זכאים לחלוק ברווח. זאת משום שלאדם בעלות בלעדית על גופו, ובעבודתו הוא "מערבב משהו משלו" עם העצם הטבעי שהוא מעבד, עד שיש לו זכות בעלות גם עליו. אם אדם מעבד עצם ששייך לאדם אחר, הוא לא מקבל זכות עליו, כי הוא נישל את זולתו מאותה זכות לבעלות. כלומר, התאוריה מצדיקה "שיוך ראשוני" של עצם שלא היה קניין של אף אחד לפני כן. לוק זיהה בעיה בסדר עניינים, בו אדם מסוים יכול לקחת ולהשתלט כרצונו על חלקים מהטבע - הוא מונע מכל אחד אחר לשייך אותו לעצמו באותה צורה. כפתרון, הדגיש לוק שני תנאים לשיוך: ראשית, צריך להשאיר בתחום הטבעי המשותף כמות מספקת של משאבים, שלא נופלים באיכותם; שנית, יש לעשות שימוש פרודוקטיבי ברכוש, וכך ליצור נכסים נוספים שיוכלו לעבור לידי אנשים אחרים.

לוק תמך בהפרדת רשויות לשלוש, במידה רבה בדומה לדגם הפרדת הרשויות שהתפתח מאוחר יותר אצל מונטסקייה. הפרדה זו נועדה על מנת שלא לאפשר שלטון אבסולוטי. עקרון הפרדת הרשויות של לוק:

  • רשות מבצעת: רשות שהיא גם שופטת וגם מבצעת בענייני פנים של המדינה.
  • רשות מחוקקת: הסמכות ניתנת על ידי הציבור. החוקים שנחקקים נועדים לקביעת חיי הקהילה.
  • רשות פדרטיבית: רשות העוסקת בעניינים שמחוץ למדינה.

באשר ליחסים בין דת למדינה, לוק סבר שאין תכלית האדם לדאוג למילוי צורכי נפשו העליונים, וכי גם דת כפויה לא יכולה לתרום לכך. לתפישתו, בטבע יש מצב של שלום, כיבוד הדדי וסיוע, ולשם אמונה בדת, האדם אינו זקוק למדינה או לכנסייה. הוא פרט דעות אלו בספרו איגרת על הסובלנות. לוק עצמו, לפי הספר, הוא אדם דתי, והוא מעגן את תמיכתו בסובלנות דתית בציטוטים רבים מהברית החדשה.

לוק סבר שההצדקה לפי משפט הטבע במצב הקדם-מדיני (לפני האמנה החברתית) להעניש את מי שפגע בו, היא ההצדקה המאפשרת למדינה ריבונית לבצע פעולת ענישה כנגד עם אחר: "אם נניח שאין החוק הטבעי מקנה לכל אדם את הסמכות לענוש עבירות על חוק זה כפי שיקול דעתו המיושב, איני רואה כיצד אפשר לקצינים בעדה מן העדות לענוש בן ארץ אחרת; כי ביחס להלה אין להם יתר כוח סמכות מכפי שיש לכל אדם בדרך הטבע ביחס לחברו".[113]

תאוריית הערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוק משתמש במילה "רכוש" בהקשרים "רזים" ו"רחבים". במובן הרחב, רכוש מכסה מגוון רחב של אינטרסים ושאיפות אנושיים; באופן צר יותר, הוא מתייחס לטובין חומריים, מטריאליים. הוא טוען כי הרכוש הוא זכות טבעית והוא נגזר מהשקעה ועבודה.

בפרק החמישי של מסכתו השנייה, לוק טוען כי הבעלות הפרטית על סחורות ורכוש מוצדקת על ידי העבודה המופקת על מנת להוביל לייצור הסחורה, או על מנת להשתמש ברכוש כדי לייצר טובין המועילים לחברה האנושית.

לוק ציין בנוסף כי הטבע כשלעצמו אינו מעניק ערך רב לחברה, ורמז על כך שהעבודה שהושקעה ביצירת הסחורה והטובין מעניקה להם את ערכם. עמדה זו יכולה להיחשב כחלק מתאוריית הערך של העבודה.

מתוקף הנחה זו, לוק פיתח את תאוריית העבודה של הרכוש: בעלות על רכוש נוצרת על ידי יישום העבודה. בנוסף, הוא האמין כי רכוש "קודם" לממשלה, והיא בתמורה אינה יכולה "להיפטר מסחורות באופן שרירותי."

כ-200 שנה לאחר מכן ביקר קרל מרקס את תאוריית העבודה של לוק בתאוריה החברתית שלו.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark Goldie, “Introduction”, in John Locke: A Letter Concerning Toleration and Other Writings, Indianapolis: Liberty Fund (2010), pp. xx-xxi
  2. ^ J.B. Schneewind, “Locke’s Moral Philosophy”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 213ff
  3. ^ J.R. Milton, “Locke’s Life and Times”, ”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 8
  4. ^ K.H.D. Haley, The First Earl of Shaftesbury, Oxford: Clarendon (1968), pp. 203-205
  5. ^ Peter Laslett, “Introduction", in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 26
  6. ^ Fundamental Constitutions of Carolina (English)
  7. ^ , “’So Vile an Estate’: The Problem of Slavery in Locke’s Political Thought”, Political Theory 14.2 (1986): 263-289
  8. ^ James Farr, “’So Vile an Estate’: The Problem of Slavery in Locke’s Political Thought”, Political Theory 14.2 (1986): pp. 266-267
  9. ^ Peter Laslett, “Two Treatises of Government and the Revolution of 1688”, in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 41ff
  10. ^ Peter Laslett, “Addendum to Introduction: The Dating of the Composition of Two Treatises of Government and the Question of whether the Second was Composed before the First”, in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), 123-126
  11. ^ David Armitage, “John Locke, Carolina, and the Two Treatises of Government”, Political Theory 32.5 (2004), pp. 602-627
  12. ^ Philip Milton, “John Locke and the Rye House Plot”, The Historical Journal 43.3 (2000), 647-668
  13. ^ Peter Laslett, “Introduction", in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 37
  14. ^ E.J. Lowe, Locke, Routledge (2005), pp. 8
  15. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), pp. 9-10
  16. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §I.i.2 pp. 43
  17. ^ G.A.J Rogers, "The Intellectual Setting and Aims of the Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), 11-12
  18. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.i.2 pp. 104
  19. ^ Uzgalis, William, "John Locke", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (2019), section 2.2
  20. ^ Michael Ayers, Locke: Epistemology and Ontology, Routledge (1991), Vol. 1, pp. 14-15
  21. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.viii.8 pp. 134.
  22. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.viii.9 pp. 134
  23. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.viii.9 pp. 135
  24. ^ 24.0 24.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.viii.10 pp. 135
  25. ^ "There has been considerable scholarly debate concerning the details of Locke’s account of the distinction". Uzgalis, William, "John Locke", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (2019), section 2.2
  26. ^ Edwin McCann, "Locke's Philosophy of Body", in The Cambridge Companion to Locke, Cambridge University Press (1994), pp. 56-57
  27. ^ Lisa Downing, "Locke's Ontology", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), 353
  28. ^ Margaret D. Wilson, "Superadded Properties: The Limits of Mechanism in Locke", American Philosophical Quarterly, Vol. 16, No. 2 (Apr., 1979), pp. 143-150
  29. ^ 29.0 29.1 Martha Brandt Bolton, "The Taxonomy of Ideas in Locke's Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 67-100
  30. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.ii.1-2 pp. 119
  31. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.vi.1-2 pp. 127.
  32. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.vii.1 pp. 128
  33. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.xii.1-2 pp. 163-164
  34. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.xxvii pp. 328-348
  35. ^ Gideon Yaffe, "Locke on Ideas of Identity and Diversity", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 214
  36. ^ לדוגמה: Charles Taylor, Sources of the Self: The Making of the Modern Identity, Harvard University Press, pp. 172
  37. ^ Jonathan Bennett, Locke' Berkeley, Hume: Central Themes, Oxford University Press (1971), pp. 69
  38. ^ Thomas M. Lennon, "Locke on Ideas and Representation", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 234
  39. ^ Edwin McCann, "Locke's Philosophy of Body", in The Cambridge Companion to Locke, Cambridge University Press (1994), pp. 63
  40. ^ E.J. Lowe, Locke, Routledge (2005), pp. 36
  41. ^ Michael Losonsky, "Language, Meaning, and Mind in Locke's Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 287
  42. ^ 42.0 42.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.ii.1 pp. 402
  43. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.ii.2 pp. 405
  44. ^ Uzgalis, William, "John Locke", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (2019), section 2.3
  45. ^ John Stuart Mill, A System of Logic, Ratiocinative and Inductive, People's Edition, Longmans, Green, and Co. (1884), pp. 15
  46. ^ Michael Losonsky, "Language, Meaning, and Mind in Locke's Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 289ff
  47. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.vii.1 pp. 471
  48. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.iii pp. 409ff
  49. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.vi.4-9 pp. 421-423
  50. ^ James McLaverty, "From Definition to Explanation: Locke's Influence on Johnson's Dictionary", Journal of the History of Ideas 47(3): 377-394
  51. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.vi.12-13 pp. 425-426
  52. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.ix.4 pp. 476-477
  53. ^ Michael Losonsky, "Language, Meaning, and Mind in Locke's Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 295-296
  54. ^ Hannah Dawson, Locke, Language and Early-Modern Philosophy, Cambridge University Press (2007), pp. 210
  55. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.ix.11 pp. 481
  56. ^ 56.0 56.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.ix.7-8 pp. 479
  57. ^ Michael Losonsky, "Language, Meaning, and Mind in Locke's Essay", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 300
  58. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §III.x pp. 490-509
  59. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.i.2 pp. 525
  60. ^ Lex Newman, "Locke on Knowledge", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 314
  61. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.ii.14 pp. 538
  62. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.ii.1 pp. 530-531
  63. ^ Roger Woolhouse, “Locke’s Theory of Knowledge”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 153
  64. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.ii.2-7 pp. 531-534.
  65. ^ Lex Newman, "Locke on Knowledge", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 322
  66. ^ 66.0 66.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.ii.14 pp. 536-537
  67. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.i.3 pp. 525
  68. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.i.4 pp. 526
  69. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.i.6 pp. 527
  70. ^ Lex Newman, "Locke on Knowledge", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 329-331
  71. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.iii.18 pp. 548-550
  72. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.iii.21 pp. 552-553
  73. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.x pp. 619-630
  74. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.x pp. 630-639
  75. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.iii.6 pp. 540-541
  76. ^ M. R. Ayers, "Mechanism, Superaddition, and the Proof of God's Existence in Lock", The Philosophical Review 90(2) (1981), 210-251
  77. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 349
  78. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §II.xxvii.25 pp. 345
  79. ^ Lisa Downing, "Locke and Descartes", in A companion to Locke, Wiley-Blackwell (2016), pp. 116-118
  80. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xiv pp. 652
  81. ^ Lorraine Daston, Classical Probability in the Enlightenment, Princeton University Press (1995), pp. 45
  82. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xiv.4 pp. 653
  83. ^ 83.0 83.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xv.1 pp. 654
  84. ^ David Owen, "Locke on Judgment", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 419-422
  85. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xi.9 pp. 635-636
  86. ^ John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xv.1 pp. 654
  87. ^ Antonia Lolordo, "Locke on Knowledge and Belief", in A companion to Locke, Wiley-Blackwell (2016), pp. 308
  88. ^ 88.0 88.1 John Locke, An Essay Concerning Human Understanding, edited by Peter H. Nidditich (1975), §VI.xvi.4 pp. 659-660
  89. ^ Nicholas Jolley, "Locke on Faith and Reason", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 437
  90. ^ Nicholas Walterstroff, “Locke’s Philosophy of Religion”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 172
  91. ^ Nicholas Jolley, "Locke on Faith and Reason", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 436
  92. ^ Nicholas Walterstroff, “Locke’s Philosophy of Religion”, in The Cambridge Companion to Locke, edited by Vere Chappell, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 174
  93. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 355
  94. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 454
  95. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 353.
  96. ^ Nicholas Jolley, "Locke on Faith and Reason", in The Cambridge Companion to Locke's Essay Concerning Human Understanding, edited by Lex Newman, Cambridge University Press (2007), pp. 447
  97. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 352
  98. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 444.
  99. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 140-141, 345, 348.
  100. ^ John Marshall, John Locke: Resistance, Religion and Responsibility Cambridge (1994), pp. 348
  101. ^ James Tully, An Approach to Political Philosophy: Locke in Context, Cambridge University Press (1993), pp. 9
  102. ^ Philip Abrams, "Introduction", in John Locke: Two Tracts of Government, edited by Philip Abrams, Cambridge: Cambridge University Press (1967), pp. 6
  103. ^ Peter Laslett, “Introduction", in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 4-6
  104. ^ Peter Laslett, “Introduction", in John Locke: Two Treatises of Government, edited by Peter Laslett, Cambridge: Cambridge University Press (1987), pp. 93
  105. ^ אופיר העברי, "מבוא", בתוך רוברט פילמר: פטריארכה הוצאת שלם (2009), עמ' י"ט
  106. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ח
  107. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ג
  108. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ד
  109. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ה
  110. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ו
  111. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק ט
  112. ^ מסכת ראשונה על ממשל מדיני, פרק י
  113. ^ רפאל בן לוי, ‏להשיב את הצדק למלחמה, השילוח 13, פברואר 2019


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה