ג'יימס בטשלר סאמנר

ג'יימס בטשלר סאמנר
James Batcheller Sumner
לידה	19 בנובמבר 1887; קנטון, ארצות הברית
פטירה	12 באוגוסט 1955 (בגיל 67); באפלו, ארצות הברית
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום קבורה	Canton Corner Cemetery
מקום לימודים	בית הספר לרפואה של הרווארד; האוניברסיטה החופשית של בריסל; אוניברסיטת סטוקהולם; Roxbury Latin School ;
מנחה לדוקטורט	אוטו פולין
מוסדות	אוניברסיטת קורנל; המכון הפוליטכני וורסבטר ;
תלמידי דוקטורט	תאודור סורקיס, אלכסנדר דאונס
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1937); פרס נובל לכימיה (1946); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ;
תרומות עיקריות
	גיבוש אנזימים, הוכיח כי אנזימים הם חלבונים

ג'יימס בטשלר סאמנר (אנגלית: James Batcheller Sumner;‏ 19 בנובמבר 1887 - 12 באוגוסט 1955) היה כימאי אמריקני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1946 (לצד ג'ון הווארד נורתרופ וונדל מרדית' סטנלי), "על תגליתו כי ניתן לגבש אנזימים".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמנר נולד בקנטון, מסצ'וסטס, לצ'ארלס סאמנר ואליזבת' ראנד קלי. אבותיו היו פוריטנים, שהגיעו לאמריקה מביסטר שבאנגליה ב-1636, והתיישבו בבוסטון. בבית הספר, סאמנר הצעיר השתעמם כמעט מכל מקצוע, למעט כימיה ופיזיקה. בתאונת ציד בגיל 17 איבד את ידו השמאלית, וסאמנר, שהיה שמאלי, נאלץ ללמוד להשתמש בידו הימנית. אובדן ידו דחף אותו לניסיון להצטיין במגוון סוגי ספורט, כמו טניס, סקי, החלקה על הקרח, ביליארד וקליעה למטרה.

סאמנר החל בלימודי תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד ב-1906, וסיים ב-1910 עם תואר בכימיה. לאחר תקופה קצרה בה עבד במפעל האריגה של דודו, קיבל משרת הוראה במאונט אליסון קולג' בסאקוויל, ניו ברנזוויק, קנדה. לאחר מכן עבד תקופה קצרה כעוזר מחקר במכון הפוליטכני ווסטר. בשנת 1912 החל בלימודי ביוכימיה בבית הספר לרפואה של הארוורד, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1914, בהנחיית אוטו פולין. לאחר סיום לימודיו קיבל משרת פרופסור משנה (assistant professor) לביוכימיה באוניברסיטת קורנל באית'קה, ניו-יורק. ב-1915 נישא לסיד ריקטס, שלמדה באותה עת בבית הספר לרפואה בקורנל והפכה להיות סופרת, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-1930 התגרשו.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקורנל החל סאמנר לנסות לבודד אנזימים בצורתם הטהורה, דבר שלא נעשה עד אז. הוא התמקד באנזים אוראז, המפרק שתנן לפחמן דו-חמצני ואמוניה. שנים רבות מחקרו לא נשא פרי, אך לבסוף, ב-1926, הצליח לבודד ולגבש את האוראז. באמצעות בדיקות כימיות הצליח סאמנר להוכיח כי אוראז טהור הוא חלבון. הייתה זו ההוכחה הניסיונית הראשונה לכך שאנזים הוא חלבון, דבר שלא היה ברור באותה עת.

בעקבות הצלחתו המחקרית, זכה לדרגת פרופסור מן המניין בקורנל ב-1929. ב-1937 הצליח לבודד ולגבש אנזים שני, קטלאז, אנזים נפוץ ביותר, האחראי על פירוק מי חמצן למים וחמצן. במקביל, ג'ון הווארד נורתרופ באוניברסיטת רוקפלר (מכון רוקפלר דאז) הצליח לגבש אנזימים בשיטות דמות, החל ב-1929 עם פפסין. הצלחתו זו הראתה כי סאמנר מצא שיטת גיבוש כללית לאנזימים, וכי האנזימים כולם הם חלבונים. שנים לאחר תגליות אלה, ב-1981, גילו תומאס צ'ק וסידני אלטמן כי קיימים אנזימים שאינם עשויים מחלבונים, אלא מ-RNA; מולקולות אלה קיבלו את השם ריבוזים, והשם "אנזים" משמש כיום לזרזים מבוססי חלבון. צ'ק ואלטמן זכו בפרס נובל לכימיה בשנת 1989 על תגליתם זו.

ב-1946 קיבל סאמנר את פרס נובל לכימיה, יחד עם ג'ון הווארד נורתרופ וונדל מרדית' סטנלי (מחצית לסאמנר, רבע לנורתרופ, ורבע לסטנלי). ב-1948 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים, וב-1949 לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

סאמנר נפטר מסרטן בגיל 67, ב-12 באוגוסט 1955.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס בטשלר סאמנר בוויקישיתוף

ג'יימס בטשלר סאמנר, באתר פרס נובל (באנגלית)
פרטים אודותיו באתר NNDB
ג'יימס בטשלר סאמנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'יימס בטשלר סאמנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023)