ג'ינגיס חאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ינגיס ח'אן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת, כל פגמי הערך האנגלי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פסל בדמותו של ג'ינגיס חאן, בארמון הנשיאותי באולן בטור, בירת מונגוליה.

ג'ינגיס חאןמונגולית: Чингис Хаан, להאזנה (מידע · עזרה); סינית: 成吉思汗‏; 1162 - 18 באוגוסט 1227), היה מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית ואחד מגדולי המפקדים הצבאיים בכל הזמנים. האימפריה שהוא הקים, ושיורשיו הרחיבו את גבולותיה, נחשבת כאימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה האנושית. הוא נחשב למייסד ו"אבי האומה" המונגולית.

ילדותו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס/צינגס חאן נולד בשנת 1162 בצפון שטח מונגוליה המודרנית בשם טמוצ'ין/טמוג'ין. אביו, יסוגיי, היה ראש בית אב קטן בשם בוריג'ין, שחי סמוך למקורות נהר האונון, ועסק בעיקר בצייד. משפחת בוריג'ין באה מענף נחות של קלאן/שבט טאיצ'יוד, והשתייכה לקבוצת שבטים דלת חשיבות, שעתידה הייתה לימים להיקרא בשם "מונגולים". לפי ההיסטוריה הסודית של המונגולים, יסוגיי חטף את הואלון, אמו של טמוצ'ין, בת שבט המרקידים/מרקיטים, והפך אותה לאשתו השנייה, משום שלא הייתה לו אפשרות לשלם נדוניה מספיקה עבור כלה, אשר לפי מנהגי הערבות הייתה תנאי לנישואין.

ילדותו של טמוצ'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחיה שלו. אביו מת בשל הרעלה של בני שבט טטארי יריב, כנקמה על הריגתו של בן שבט בעבר על ידי יסוקי.

רצח אחיו בגטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות חיו טמוצ'ין ומשפחתו כנוודים חסרי כול והתקיימו בעיקר מפירות ומחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו, על פי המסורת, תפס טמוצ'ין את אחיו בגטר צד חיות ואוכל את בשרן מבלי לחלוק אותו עם שאר בני המשפחה. בעזרת אחיו הצעיר קאסאר איתרוֹ וַהֲרגוֹ באמצעות חץ. אין אמיתות הסיפור מוכחת, וייתכן שמדובר בסיפור בדוי שנועד להוסיף לדימוי האימתָני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות אחרות רצח טמוצ'ין את אחיו הגדול למחצה בגטר לאחר מות אביו, כדי למנוע ממנו לבעול את אמו. זאת, מאחר שבגטר, שהיה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, היה זכאי על פי המנהג המונגולי לרשת את אביו, וכן לבעול את כל נשותיו שאינן אימו הביולוגית.

כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה – מעשה זה, שנחשב עבירה חמורה על המנהג המונגולי, אילץ את טמוצ'ין ומשפחתו להימלט מיד מהאזור. בשנת 1172 נלכד טמוצ'ין בידי בני השבט השליט באזור, שבט הטאיצ'יוד, הוחזק כאסיר וסבל עינויים. בניגוד למסורות המונגוליות, המתייחסות לתקופת שעבוד זו כתקופת ביניים קצרה, קיימות מסורות אחרות הגורסות שמשך התקופה היה כעשר שנים. עם זאת, לבסוף הצליח טמוצ'ין לברוח בעזרת אביו של חילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורצ'ו, גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.

אירוסיו עם בורטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוצ'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה והוא כבן 16. בשלב זה הפך טמוצ'ין למנהיג התא המשפחתי הקטן שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. עם זאת, בשלב זה נחטפה בורטה בידי שבט המרקיט, שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה. בתמיכתם של אנשיו, וכן של ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוצ'ין (שבעתיד יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגוליים המאוחדים) שוחררה בורטה על ידי טמוצ'ין. תשעה חודשים לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י; דבר זה העלה שאלות על אודות זהות האב. תעלומה זו עתידה לרדוף את טמוצ'ין שנים ארוכות ולהוביל לסכסוך בין בניו.

חברותו ויריבותו עם ג'אמוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, הודות לגאונותו הטקטית ולכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוצ'ין וגדל. בתקופה זו הפך ג'אמוקה, חבר ילדותו של טמוצ'ין ליריבו, עקב שאיפתם הסותרת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, אשר זכו מזה שנים רבות במעמד נכבד בין השבטים, מוצאו של טמוצ'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוצ'ין כדי ליצור מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז - התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות אישית לטמוצ'ין עצמו.

במשך השנים נמשכו רבים מיושבי הערבות ללכת אחרי טמוצ'ין, עד שבשנת 1204 נערך הקרב הגדול בערבה בין מחנות טמוצ'ין וג'אמוקה, קרב שנועד לקבוע את זהות מנהיג רוב השבטים המונגוליים. אף שג'אמוקה הצליח לנוס בטרם נפילתו בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחוד מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. בשנת 1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוצ'ין על ידי כמה מאנשיו, ואלה בתגובה נהרגו על ידי טמוצ'ין באשמת בגידה במנהיגם.

איחוד השבטים המונגוליים וכיבושי האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של ג'ינגיס חאן על מטבע מודרני בקזחסטן, אחת האומות שהתגבשו במסגרת האימפריה המונגולית.

ג'אמוקה, חברו-יריבו הוותיק של טמוצ'ין, חוסל על ידי טמוצ'ין בשבירת גבו – המתה מכובדת במסורת המונגולית. בהמשך ליכד טמוצ'ין את שבטי המונגולים ובאסיפה כללית בשנת 1206, בסמוך להר המקודש בורקאן ח'לדון, הכריז בפניהם על ניצחונו ועל איחוד כל השבטים המונגוליים תחת שלטונו. בעקבות ניצחונו והשתלטותו על מונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים; השליט העולמי).

הקמתה של האימפריה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים ג'ינגיס חאן את הממלכה המונגולית, ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול ביותר מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה חלשה על שטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, מהודו, מקוריאה, מאפגניסטן, מאיראן, מעיראק ומרוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.

חאן ליכד את שבטי המונגולים סביב חוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור על מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו למענה בחוקה – על נואפים הוטל עונש מוות.

חשיבותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריונות לוחמי צבא ג'ינגיס חאן, מוזיאון הטכנולוגיה בסאן חוזה.

ג'ינגיס חאן נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית מהיותו זה שפיתח את תורת האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו; הוא הקים יחידות עילית מובחרות בצבאו, וכן היה הראשון שיסד חיל רפואה ייעודי בצבא המונגולי שליווה את הלוחמים. הוא קידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם האישיים, ולא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כמקובל באותו זמן.

הצלחותיו של ג'ינגיס חאן ושל יורשיו התבססו על תמרון והפחדה. למעשה, הנקודה אליה כיוון ג'ינגיס את התקפותיו האסטרטגיות הייתה לא יותר מאשר הדימוי הפסיכולוגי של כוחותיו בתודעתה של אוכלוסיית היריב. על ידי יישום שיטתי וקפדני של אסטרטגיה זו, כלומר אופרטיבה מגובה בלוחמה פסיכולוגית, הצליחו ג'ינגיס וצאצאיו לכבוש שטחים נרחבים ביותר באירואסיה.

אבני הבניין של הצבא והאסטרטגיה של ג'ינגיס היו הקשתים ועדרים עצומים של סוסים מונגוליים. ביחס של חמישה סוסים לכל לוחם, היה הצבא המונגולי נייד ביותר (עדרי הסוסים סיפקו גם את הבסיס הלוגיסטי לאספקת מזון, בעוד שאת כל המצרכים האחרים הדרושים לחייל במסעו בזזו המונגולים מסביבתם). בהשוואה לצבא המונגולי, כל הצבאות האחרים היו כבדים - וכתוצאה מכך בעלי כושר-ניידות נחות בהרבה. באמצעות ריכוז מאמץ, תמרון, הפתעת האויב והתקפה בלתי-פוסקת, הובאו צבאותיהם של סין, פרס, ארצות ערב וארצות אירופה תחת לחץ עד שבירתם, ואז נרדפו עד שהושמדו כליל.

ג'ינגיס חאן ולוחמיו נודעו באכזריותם עד היום; הם היו לוחמים פראיים שנעו במהירות רבה מעיר לעיר וזרעו הרס ואימה בכל מקום שעברו בו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תיכּנע לו העיר – יותיר את אנשיה בחיים, ואם תילחם בו – יהרוג את כל אנשיה. והנה לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שראש צבאה התאבד, נכנס חאן עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום לאחר מכן סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות המדממות המוטלות בכל מקום. חאן שב וחזר על ההכרזה הזו בכל עיר שצר עליה. כך למשל הזהיר, לפי טקסטים פרסיים, את הערים העתיקות בוכארה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת – יושמד".

קשרי החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאן, ששאף לפתח את ערוצי המסחר של מונגוליה, קשר בתחילה קשרי ידידות עם ממלכת פרס ושאף לכונן עמה קשרי מסחר ענפים. לשם כך אף הקים לאורך הדרך הארוכה בין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, ובהן יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח, להתרענן וליהָנות מהגנה מפני שודדי דרכים; כן ניתנה להם אפשרות להחליף את סוסיהם. אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים, שחשו מאוימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח חאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הפרסית. בעיר הפרסית נישפור ציווה להקים פירמידה ענקית המורכבת מראשי תושבי העיר, על מנת להרתיע ערים אחרות.

החברה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פרסום "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" בשנות השמונים, חיבור מהמאה ה-13 על חיי ג'ינגיס חאן, ההיסטוריונים מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה את הכלכלה הגלובלית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, ובהם חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב, ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן. חוקרים, ובהם ג'ק ודרפורד, מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחד מהגורמים העיקריים לעידן הרנסאנס באירופה.

חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן-בטור אומרים שלקראת סוף חייו ניסה חאן להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר החוקים "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, ובפרט לנשים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה מת ג'ינג'יס חאן מוות טבעי ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם הרחיבו אותה, אך תחת שלטונם הקיסרות לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין אותו ביקר מרקו פולו; שושלת של צאצאיו שלטה בהודו במאות ה-16 וה-17.

האימפריה המונגולית הייתה בשיאה גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל, שהייתה אז בשליטת האימפריה הממלוכית, אך הממלוכים ומצביאם קוטוז הביסו אותם בקרב עין ג'אלות.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך, ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיום יחסי מין. כפי הנראה חאן לא שעה לעצה; בפברואר 2003 הוערך במחקר "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, אחד מכל 200 אנשים בקירוב הוא צאצאו. חלק מצאצאיו התפשטו למדינות רוסיה ואוקראינה. עד היום מכירים במשפחת קירוב יוצאי רוסיה כצאצאיו הזכורים והמוכרים ביותר של ג'ינגס חאן. [1]

חשיפת דמותו במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי.

המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב, והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה זה מאות שנים. אפילו כאשר נתגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מקורות העמים שכבש.

מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה המוסמכת המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, מאירים אותו באור אנושי יותר.

על פי אומדנים מקובלים, ג'ינגיס חאן הרג בסך הכל כ-40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הִפריז במתכוון בתיאור היקף מעשי הטבח שלו, על מנת להגדיל את אפקט ההרתעה על אויביו.

חאן בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של חאן שימשה סופרים רבים, והופיעה בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה, ברומנים ובמשחקי מחשב.

רשימה חלקית:

  • הומריק, הזאב המונגולי; מצרפתית: שולמית הנדלסמן; ייעוץ מדעי והערות: ראובן עמיתי, הוצאת כנרת, 2002
  • מונגול: סיפורו של ג'ינגס חאן. סרטו של סרגיי בודרוב, 2008
  • בקומיקס של מארוול אחד מאויביו של איירון מן ששמו המנדרין הוא צאצא של ג'ינגיס חאן.
  • להקת הפופ הגרמנית ג'ינג'יס חאן קרויה על שמו. היא שרה שיר בשם זה באירוויזיון 1979, שנערך בירושלים.
  • הספר עין האלוהים של רולינס ג'יימס

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ק ודרפורד, ג'ינגיס חאן, הוצאת דביר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2010.
  • דן גולדנברג, מונגוליה: מג'ינגיס חאן עד מרקו פולו, הוצאת מפה, תשס"ה, 2005
  • מיכאל פראבדין, 'הכיבוש הגדול - קיסרות המונגולים' (מאנגלית - שרגא גפני; הוצאת מערכות, 1966)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Zerjal, T; Xue, Y; Bertorelle, G; Wells, RS; Bao, W; Zhu, S; Qamar, R; Ayub, Q; Mohyuddin, A (2003). "The Genetic Legacy of the Mongols". The American Journal of Human Genetics 72 (3): 717–721. PMC 1180246. PMID 12592608. doi:10.1086/367774. 


הקודם:
אין
החאן הגדול של האימפריה המונגולית הבא:
אוגדיי חאן