דאריל דיקסון
 | |
| דאריל במשחקי המחשב (ימין) ובסדרת הטלוויזיה (שמאל) | |
| תוכנית טלוויזיה |
המתים המהלכים (סדרת טלוויזיה) אימת המתים המהלכים[א] המתים המהלכים: דאריל דיקסון המתים המהלכים: אלה שחיים[ב] המתים המהלכים: יצר הישרדות המתים המהלכים: הסתערות |
|---|---|
| הופעה ראשונה | "Tell It to the Frogs" (טלוויזיה) (2010) |
| יוצרים |
פרנק דרבונט צ'ארלס ה. אגלי ג'ק לוג'ודיצ'ה |
| גילום הדמות |
נורמן רידוס לואיס קואידורס (צעיר) |
| דיבוב |
נורמן רידוס (יצר הישרדות/הסתערות) אטיקוס בטקן (גורלות) |
| מידע | |
| גיל | 54–55 בערך |
| תאריך לידה | בין 1967 ל-1969 |
| מקום לידה | ג'ורג'יה |
| מין | זכר |
| מקצוע | צייד |
| מומחיות |
ציד גישוש שימוש בכלי נשק קרים וחמים |
| כלי נשק | קשת מוצלבת |
| אזרחות |
 ארצות הברית |
| דמויות קשורות | |
| משפחה |
ויל דיקסון (אבא; מת) ויליאם דיקסון (סבא; מת) ג'ס קולינס (דוד; מת) מרל דיקסון (אח; מת) |
| חברים | ריק גריימס, קרול פלטייר, מישון גריימס, מגי רי |
| אויבים | המושל, ניגן (בעבר), אלפא, פמלה מילטון |
דאריל דיקסון (באנגלית: Daryl Dixon) הוא דמות בדיונית בזיכיון הטלוויזיה "המתים המהלכים", כמו גם בסדרת הספין אוף הקרויה על שמו ובמשחקים "המתים המהלכים: יצר הישרדות" ו"המתים המהלכים: הסתערות".
הדמות מגולמת על ידי השחקן האמריקאי נורמן רידוס, שבזכות התפקיד הזה, זכה בפרס סאטורן ל"שחקן המשנה הטוב ביותר בטלוויזיה" בשנים 2012, 2015, 2017 ו-2021. אלה לצד שלל פרסים נוספים.[1] הדמות נוצרה על ידי פרנק דרבונט, צ'ארלס ה. אגלי וג'ק לוג'ודיצ'ה, והופיעה לראשונה בפרק "Tell It to the Frogs" ששודר ב-14 בנובמבר 2010.
בניגוד לרוב הדמויות בסדרה, דאריל אינו מופיע בסדרת הקומיקס המקורית שעליה היא מתבססת. הדמות נוצרה במיוחד עבור נורמן רידוס לאחר שהרשים את הכותבים ביכולות המשחק שלו. דאריל מופיע לראשונה בתור דמות משנית, אך לאט לאט הופך לדמות מפתח והחל מהעונה התשיעית אף מחליף את ריק גריימס (אנדרו לינקולן) בתור דמות הפרוטגוניסט.
בתחילת הדרך הוא מוצג כאדם קשוח, סגור וכועס, כזה שמעדיף לפעול לבד ולא מתחבר בקלות על אחרים. הרקע המשפחתי הקשה שלו, ובעיקר הקשר עם אחיו מרל, עיצבו אותו כאדם חשדן, מחוספס ומרוחק. עם הזמן מתגלה שמתחת למעטפת הקשוחה יש בו הרבה רגש, נאמנות ואכפתיות. דאריל לא מרבה לדבר על מה שהוא מרגיש, אבל מוכיח את עצמו דרך מעשים. הוא מגן על האנשים שחשובים לו, מסכן את עצמו בשבילם, ונשאר נאמן גם במצבים קשים. הוא צייד, גשש ולוחם מיומן, שמזוהה עם הקשת המוצלבת, זוג הסיכינים התואמות, והאופנוע שלו.
ביוגרפיה בדיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם הסדרה | עונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| המתים המהלכים | חוזר | ראשי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| המתים המהלכים: דאריל דיקסון | ראשי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דאריל נולד וגדל במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית, יחד עם אחיו הבכור מרל. אביהם, ויל דיקסון, היה אלכוהוליסט מתעלל, ואימם הייתה מעשנת כבדה. מרל שימש כדמות מעוררת השראה עבור דאריל בילדותו, אך הוא גם העביר לו דעות שליליות על החברה. עם זאת, בעקבות שירותו של מרל במעצר נוער, הוא היה נעדר לעיתים קרובות מחייו של דאריל, מה שהכריח את האחרון ללמוד להסתדר לבד, ובכך לפתח גישה הישרדותית קשה.[2]
כשדאריל ומרל היו עדיין נערים, השניים איבדו את אימם בשריפה שפרצה בביתם לאחר שהיא נרדמה עם סיגרייה דולקת ביד.[3] זמן קצר לאחר מכן, דאריל הלך לאיבוד ביערות למשך 9 ימים. בסופו של דבר הוא הצליח לחזור הביתה, שם הוא גילה כי לאביו לא היה מושג שהוא נעלם.[4]
במשך השנים הבאות, שני האחים סבלו מהתעללות קשה מצד אביהם. דבר זה גרם למרל לעזוב את הבית ולהצטרף לצבא ארצות הברית, תוך שהשאיר את דאריל לבד להתמודד עם אביהם.[5] לאחר זמן מה, דאריל עזב את הבית בעצמו והתאחד עם מרל. השניים יצאו יחד למסע ברחבי ג'ורג'יה, שבמהלכו דאריל למד לצוד ולהילחם.[6]
בשלב כלשהו, השניים התגוררו בביתו של מרל, שהיה מעורב בעסקי סמים. במהלך עסקת סמים עם סוחר, הוויכוח ביניהם התלהט. הסוחר הכה את מרל, ודאריל, בתגובה, התנפל עליו והכה אותו באכזריות. לאחר מכן, הסוחר איים לירות בדאריל, מה שהוביל לעוד ריב גדול, שבסופו הסוחר הכה את דאריל בבטן בעוצמה רבה, עד שזה הקיא.
לאחר האירוע הזה, דאריל התחיל להרגיש כאדם חסר ערך, שאין לו מטרה או משמעות בחיים.[6]
בתחילת האפוקליפסה, דאריל ומרל הגיעו לאטלנטה. זמן קצר לאחר שהצבא הפציץ את העיר, הם הצטרפו לקבוצתו של סגן השריף לשעבר שיין וולש והקימו מחנה מחוץ לפאתי העיר, יחד עם ניצולים נוספים. במהלך שהותם במחנה, האחים הקדישו את רוב זמנם בלצוד אוכל עבור המחנה.
אופי הדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוראים לי דאריל דיקסון. אני מגיע ממקום הנקרא "חבר העמים". הוא נמצא באמריקה. אני יצאתי לחפש אחר משהו. כל מה שמצאתי זה צרות. אם לא אצליח לחזור, אני רוצה שיידעו שניסיתי. לעזאזל, אני עדיין מנסה.
— דאריל מדבר למכשיר הקלטה לאחר שהגיע לצרפת | המתים המהלכים: דאריל דיקסון, עונה 1 פרק 1: "L'âme Perdue"
דאריל תחילה מוצג כאדם קשוח, עצמאי ובעל חוסן פיזי ונפשי גבוה. הוא נוטה להתנהגות עצבנית וסגורה, אך מתגלה בהדרגה כאדם נאמן, אכפתי ובעל תחושת אחריות עמוקה כלפי חברי קבוצתו. אף שאינו מרבה להביע רגשות, מעשיו מעידים על מסירותו, במיוחד במאמציו למצוא את סופיה פלטייר, גם כאשר החיפוש מסכן את חייו.
בתחילת דרכו, דאריל מתואר כצייד מיומן החי בצילו של אחיו הגדול, מרל. הוא מתנהג בעוינות ומתקשה להשתלב בקבוצה, אך כישוריו בציד, גישוש והישרדות הופכים אותו במהרה לדמות חשובה. עם הזמן הוא מתחיל לשתף פעולה יותר עם האחרים, מפתח קשר קרוב עם קרול, ומתחיל להתרחק מהשפעתו של מרל. לאחר מותה של סופיה, הוא נסגר מחדש מבחינה רגשית, אך ממשיך לסייע לקבוצה ואף מציל את קרול במהלך נפילת החווה.
עם הגעת הקבוצה לכלא, דאריל מסייע בפינוי המקום ממהלכים ובהפיכתו לבית חדש. לאחר מותה של לורי והידרדרותו הנפשית של ריק, הוא תופס מקום מרכזי יותר בשמירה על יציבות הקבוצה. הוא עוזר לטפל בג'ודית', מפגין יכולות מנהיגות, ומתנדב לצאת עם ריק להצלת גלן ומגי מוודברי. לאחר שהוא נלכד ונמלט יחד עם מרל, דאריל נדרש לבחור בין אחיו לבין הקבוצה. בסופו של דבר הוא חוזר לכלא, ובהמשך נאלץ להרוג את מרל לאחר שזה נהרג והפך למהלך.
בהמשך, מעמדו של דאריל מתחזק והוא הופך לחבר במועצת הכלא. לאחר שהמושל תוקף ומשמיד את הכלא, דאריל ובת' נפרדים מהאחרים. דאריל מאמין כי רוב חברי הקבוצה נהרגו, ונושא עמו תחושת אשמה על כך שלא הצליח להגן עליהם. כאשר הוא מתאחד מחדש עם ריק, מישון וקארל, מודגש עומק הקשר בינו לבין ריק, הרואה בו אח לכל דבר.
לאחר אירועי טרמינוס, הקבוצה ניצלת בזכות קרול, ודאריל מתאחד עמה מחדש. עם זאת, הוא ממשיך להיות מוטרד מהיעלמותה של בת'. בעקבות מעקב אחר מכונית הקשורה להיעלמותה, הוא וקרול מגיעים לאטלנטה ומגלים שבת' מוחזקת בבית חולים. לאחר שגם קרול נלכדת, דאריל שב לקבוצה כדי לארגן ניסיון חילוץ. בסופו של דבר, בת' נהרגת בידי דון לרנר, ודאריל הורג את דון מיד לאחר מכן כנקמה.
כאשר הקבוצה מגיעה לאלכסנדריה, דאריל מתקשה בתחילה להסתגל לחיים מוגנים ומסודרים. בהמשך הוא משתתף במאמצים להרחיק עדר מהלכים גדול מן הקהילה, ופוגש יחד עם ריק את ישוע, שמוביל אותם להיכרות עם קהילת ראש הגבעה. בעקבות זאת, הקבוצה תוקפת מוצב של המושיעים, מבלי להבין שמדובר בכוח רחב בהרבה. דאריל נחטף על ידי המושיעים, ובסוף אותה תקופה הקבוצה כולה נופלת לידיהם.
לאחר רציחתם של אברהם וגלן בידי ניגן, דאריל נשבר נפשית ונכלא במקלט של המושיעים. אף שהוא עובר עינויים קשים, הוא אינו נכנע. בעזרת שרי הוא מצליח להימלט ולהתאחד עם חבריו בראש הגבעה. כאשר דווייט מציע לשמש מרגל עבור הקבוצה, דאריל מתקשה לקבלו בשל חלקו במותה של דניס ובסבל שעבר, אך דווייט מתעקש כי נאמנותו למושיעים הסתיימה.
במהלך המלחמה נגד המושיעים, דאריל ממלא תפקיד מרכזי בתוכנית ללכוד אותם בתוך המקלט. עם זאת, כעסו על מות גלן ועל העינויים שעבר מוביל אותו לפעולות אלימות וחסרות הבחנה. הוא הורג גם אנשים שניתן היה לחוס עליהם, ואף פועל באופן שמסכן אסירים ועובדים חפים מפשע בתוך המקלט. לאחר מותו של קארל, הקבוצה בוחרת לבטוח בדווייט, אך דאריל עדיין מזהיר אותו כי יהרוג אותו לאחר סיום המלחמה. לבסוף, לאחר ניצחון הקבוצה, הוא מחליט לחוס על דווייט ומאפשר לו לצאת לחפש את שרי, אך מזהיר אותו שלא יחזור.
לאחר המלחמה, מתואר עימות בין ריק לדאריל סביב נטייתו של דאריל לפעול לבדו ובניגוד להוראות. דאריל יוצא לחפש נערה בשם דייזי, אף שריק סבור שעליו להישאר באלכסנדריה ולעזור בשיקום הקהילה. דאריל מספר כיצד שרד תאונה, עקב אחר רמזים, גילה את פעולותיה של קבוצת גולד 99, וניסה להציל את דייזי לאחר שנחטפה. הוויכוח בין ריק לדאריל מציג את המתח בין אחריות ציבורית לקהילה לבין החובה המוסרית להציל אדם יחיד. לבסוף, קרול ומישון תומכות בדאריל, ונרמז שגם ריק מצטרף למשימה.
שמונה עשר חודשים לאחר תבוסת המושיעים, דאריל משמש כמנהיגם, אף שהתפקיד אינו מתאים לאופיו. הוא מעדיף להיות בשטח ולא לשמש כמנהיג קבוע של קהילה. יחסיו עם ריק נעשים מתוחים, בין היתר סביב שאלת גורלו של ניגן, אך השניים מתפייסים לאחר עימות קצר. לאחר שריק נחשב למת, דאריל נשבר ומאשים את עצמו במה שאירע.
שש שנים לאחר מכן, דאריל חי לבדו בטבע עם כלבו, דוג, לאחר שהתרחק מהקהילות. למרות הסתגרותו, הוא ממשיך לסייע לחבריו כאשר הם זקוקים לו. במהלך חיפוש אחר יוג'ין, הוא והאחרים מגלים את קיומם של הלוחשים, קבוצה עוינת המשתמשת בעורות מהלכים כדי להיטמע בעדרים.
במאבק נגד הלוחשים, דאריל הופך לאחת הדמויות המרכזיות בהגנת הקהילות. הוא מפתח יחס מגונן כלפי לידיה ומשמש עבורה דמות אב. במקביל, הוא מתנגד להוצאתו להורג של ניגן, אף על פי שקשריו עמו מורכבים. לאחר קריסת מערתה של אלפא והיעלמותן של מגנה וקוני, דאריל מתמלא כעס, בעיקר בשל הקשר הקרוב שפיתח עם קוני. מעשיה הפזיזים של קרול יוצרים מתיחות קשה ביניהם, והיחסים ביניהם נותרים פגועים גם לאחר תבוסת הלוחשים.
בהמשך, דאריל משתף פעולה עם ניגן במאבק נגד הקוצרים. בהיעדרם של ריק ומישון, הוא הופך לדמות הורית משמעותית עבור ג'ודית' ואר.ג'יי. הוא מצליח לשקם את יחסיו עם קרול, משתלב בחבר העמים, וזוכה בהדרגה לכבודו של מייקל מרסר. כאשר לאה חוזרת ומאיימת על מגי, דאריל הורג את הראשונה על מנת להציל אותה בטענה שהוא חייב זאת לגלן.
שנה לאחר הדחתה של פמלה מילטון, דאריל נפרד מקרול ואומר לה שהוא אוהב אותה. לפני עזיבתו, הוא מבטיח לג'ודית' שאם ישמע דבר מה על ריק או מישון, הוא ימצא אותם ויחזירם הביתה. בכך הוא יוצא למסע חדש, תוך שמירה על נאמנותו למשפחה שמצא לאורך הדרך.
לאחר הגעתו לצרפת, דאריל מתמקד בתחילה בניסיון לחזור לאמריקה ולקיים את הבטחתו לג'ודית'. עם זאת, המפגש עם איזבל ולורן משנה את מסלולו. הוא נשאב בהדרגה אל הקשר עם איזבל, ובמקביל הופך לדמות אב עבור לורן, ילד שגדל ללא אב בחייו. דאריל מסייע להם להגיע לפריז ואל קהילת "איחוד התקווה", ובתהליך מתחילה להיווצר בינו לבינם תחושת משפחה חדשה. האפשרות הזו מערערת אותו, משום שהיא מחייבת אותו להיקשר מחדש לאחר שנים של אובדן. כאשר ניתנת לו הזדמנות לשוב הביתה, הוא בוחר בה, אך ברור שהוא קרוע בין הרצון לחזור לאנשים שהשאיר מאחור לבין הקשר החדש שנוצר בצרפת. כאשר לורן הולך בעקבותיו ונקלע לסכנה, דאריל משנה את תוכניותיו ונשאר בצרפת לעת עתה.
בהמשך, דאריל מקבל על עצמו תפקיד מרכזי במאבק נגד ז'נה ואנשיה. הוא גם מאמן את לורן להגן על עצמו, דבר שמעמיד אותו בעימות עם גישתו הפציפיסטית יותר של לוסאנג. איזבל רואה בדאריל אדם שעושה את מה שצריך לעשות, גם כאשר אחרים אינם מסוגלים לכך. עם זאת, דאריל עצמו מתקשה להרגיש שייך, וממשיך לחשוב על האנשים שהשאיר באמריקה. עבור לורן, חשיבותו של דאריל נובעת דווקא מכך שהוא אינו רואה בו משיח או סמל לעתיד האנושות, אלא פשוט ילד שצריך להגן עליו. כאשר לוסאנג מנסה לגרום ללורן להינשך כדי להוכיח את חסינותו לכאורה לנגיף, דאריל פונה נגדו. בסופו של דבר, בעזרת קרול, הוא מסייע להפיל את ז'נה ואת לוסאנג, ושולח את לורן לחבר העמים. במהלך האירועים האלה, דאריל מאבד את ההזדמנות לחזור הביתה במטוס של אש, וגם מאבד את איזבל.
לאחר עזיבתו את צרפת, דאריל נזכר בילדותו ובבריחה מביתו האלים, בעידודו של מרל. בהמשך הוא מודה בפני קרול כי התחיל לברוח עוד כשהיה ילד, ומאז מעולם לא באמת הפסיק. ההכרה הזו מסבירה את הדחף המתמשך שלו להמשיך לנוע, להילחם ולהתרחק, גם כאשר הוא מוצא מקום או אנשים שיכולים להעניק לו יציבות. דאריל מבין שמדובר בהרגל הרסני, אך חושש שגם אם יחזור הביתה, הדחף לברוח לא ייעלם לחלוטין.
כאשר דאריל מגיע לספרד, הוא שב להתמקד במטרה לחזור הביתה, ונראה בתחילה קשוח ומרוחק יותר. לאחר שאיבד כמעט את כל האנשים שאליהם נקשר בצרפת, הוא מתאייש ממעורבות במאבקים של אחרים ומהמחיר הרגשי הכרוך בכך. למרות זאת, כאשר הוא מגלה שקהילת "סולאס דל מאר" נמצאת בסכנה מצד קבוצת השורדים "לוס פרימיטיבוס", הוא מסייע בהגנת המקום. גם כאשר הוא מתנגד בתחילה לסיכון נוסף עבור ג'וסטינה, אופיו החומל גובר עליו, והוא יוצא לעזור לה בעצמו. בהמשך, לאחר שהוא פוגש את "הלימבוס," קבוצה של מצורעים שנדחו בידי החברה גם לפני קריסת העולם וגם לאחריה, דאריל מסייע להם נגד קבוצת "הבאזארדס" מתוך הזדהות עם מצבם. הוא אף מוותר על הזדמנות לגנוב משאית ולהמשיך בדרכו, דבר שמדגיש כי למרות רצונו לחזור הביתה, הוא עדיין אינו מסוגל להתעלם מאנשים חסרי הגנה.
כשהוא מתאר את הלימבוס במילה "dépaysant", מילה שלמד מאיזבל, ניכר שהוא רואה אותם באור שונה וחיובי יותר מכפי שרוב האנשים רואים אותם. בהמשך הוא מסביר לג'וסטינה שעזר לה מפני שהעולם איבד משהו חשוב, והוא רצה שלפחות לה ולרוברטו תהיה הזדמנות אמיתית למשהו טוב. לאחר חילוצה של ג'וסטינה ותבוסת "אל אלקאסר," דאריל מפגין גישה פתוחה יותר ומוכן לצרף אליו את אנטוניו, רוברטו וג'וסטינה.
טריוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במקור, דאריל כלל לא תוכנן להופיע בסדרה. לאחר שנורמן רידוס נבחן לתפקיד של מרל דיקסון, המפיקים התרשמו מאוד מיכולת המשחק שלו. בעקבות זאת, נוצרה דמותו של דאריל במיוחד עבורו.
- בחוברת #65 של סדרת הקומיקס "המתים המהלכים", רוברט קירקמן חשף כי במקור דאריל היה אמור למות בפרק "ואטוס", הפרק הרביעי של העונה הראשונה.
- דמותו של דאריל זכתה לתואר "הגיבור הטוב ביותר בטלוויזיה" של IGN בשנת 2012.[7]
- הנשק המזוהה ביותר עם דאריל הוא קשת מוצלבת מדגם סטרייקר (Stryker), שבה השתמש עוד לפני פרוץ האפוקליפסה. עם הזמן הפכה הקשת לאחד מסימני ההיכר הבולטים של דאריל ולאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הסדרה.
- דאריל היה מעורב במותם של שלושה מחברי מחנה אטלנטה:
- הוא ירה בדייל בראשו כדי לגאול אותו מייסוריו לאחר שנפצע אנושות.
- ההתפרצות האלימה שלו בזמן שניגן הוציא להורג את אברהם הובילה לכך שניגן הרג גם את גלן.
- הוא ירה במוראלס באמצעות חץ מקשת מוצלבת, לאחר שמוראלס כיוון אקדח לעבר ריק.
- לאחר נטישת מחנה אטלנטה, דאריל השתמש במכוש כדי להרוג את אלו שמתו לפני שיספיקו לחזור לחיים כמהלכים. יוצאי הדופן היו אד ואיימי, שטופלו במקום זאת על ידי קרול ואנדריאה, בהתאמה.
- דאריל הוא הדמות בעלת מספר ההופעות הגבוה ביותר בסדרה המקורית, עם הופעה ב-148 פרקים בסך הכול – יותר מכל דמות אחרת.
- דאריל הוא אחד משלושת חברי מחנה אטלנטה המקוריים ששרדו עד סוף הסדרה, מתוך קבוצה של 33 ניצולים. שני השורדים האחרים הם ריק וקרול.
- בשלב מסוים לפני שהצטרף למחנה הניצולים באטלנטה, במשחק "המתים המהלכים: יצר הישרדות", דאריל נתקל בזוג מבוגר שחיפש את בנותיהם הנעדרות, איימי ואנדריאה. מאוחר יותר, לאחר שהצטרף למחנה אטלנטה, הוא זכה לפגוש את שתיהן.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ נורמן רידוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ↑ Chupacabra, Walking Dead Wiki
- ↑ Hounded, Walking Dead Wiki
- ↑ Save the Last One, Walking Dead Wiki
- ↑ Home, Walking Dead Wiki
- 1 2 Still, Walking Dead Wiki
- ↑ Best TV Hero – Best of 2012 Guide, IGN, 2012-12-05