דאר אל פונון
 | |
| הכניסה הראשית לדאר אל-פונון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אוניברסיטה, בניין אוניברסיטאי, קניין תרבותי  |
| כתובת |
Pamenar |
| מיקום |
District 12 |
| מדינה |
איראן |
| מייסדים |
אמיר כביר |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1849 – 29 בדצמבר 1851 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1851 |
| חומרי בנייה |
עץ, אבן, אריח, מלט, לבנה |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות קאג'ארית |
| קואורדינטות | 35°41′02″N 51°25′19″E / 35.68375°N 51.421916666667°E |
 | |
  | |
דאר אל-פוּנוּן (בפרסית: دارالفنون; תעתיק: דאר אלפנון; תרגום: אקדמיה[1]) היה מוסד להשכלה גבוהה באיראן הקג'ארית, שהוקם בשנת 1851 על ידי אמיר כביר, הווזיר הגדול של נאסר א-דין שאה קאג'אר. זה היה המוסד הפוליטכני, הראשון באיראן, להכשרת צעירים מהמעמד הגבוה בתחומי הרפואה, הנדסה, ביטחון לאומי, וגאולוגיה, בדומה למכללות אמריקאיות, כמו אוניברסיטת פרדו ואוניברסיטת טקסס A&M. לאחר שהמוסד התפתח והתרחב הוא הפך לאוניברסיטת טהרן.[2]
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניין דאר אל-פונון, שוכן ברחוב נאצר חוסרו, במרכז טהרן, במהלך השנים, הוסב המבנה למוזיאון להיסטוריה של החינוך המודרני באיראן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עלייתו לשלטון של אמיר כביר, בשנת 1847, הוא החליט שכדי לפתח איראן מודרנית, הוא זקוק להשכלה אקדמית ובמקום לשלוח סטודנטים ללמוד באירופה, או לשכור יועצים זרים, הוא יקים מרכז להוראת מדעים וטכנולוגיות באיראן, שבתחילה ילַמדו בו מרצים זרים.[3] הוא בחר, באופן אישי, את מיקום הבניין בסביבת הארמונות המלכותיים והקסרקטינים הצבאיים. באישורו של השאה הוא הורה למהנדס מירזא רזא-חאן (ميرزا رضاخان), להכין תוכנית בנייה. רזא-חאן למד באנגליה ותוכנית הבניה הוכנה בדומה לתכנון של הבניין הראשי בקסרקטין שבעיר Woolwich.[א] העבודה החלה ב-1849 והסתיימה ב־1851.[3]
המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניין דאר אל-פונון כלל 50 חדרים שנבנו עם עבודות טיח, גילופים ועיטורים אמנותיים. סביב חצר רחבת ידיים שבאמצעה בריכה גדולה, אליה הובילה אמת מים תת-קרקעית.[3]
הגעת המורים האוסטריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרצים הראשונים בדאר אל-פונון היו שבעה פרופסורים ומרצים אוסטרים, שנשכרו לתקופה של שש שנים.[3] הם הגיעו לטהראן ב-18 בנובמבר 1851, יומיים לאחר הדחת אמיר כביר. היעדרו העיב על קבלת הפנים והפרופסור לרפואה, יעקב אדוארד פולק(אנ'), תיאר את קבלת הפנים: ”... קיבלנו קבלת פנים קרה. איש לא בא לקבל את פנינו, וזמן קצר לאחר מכן נודע לנו שבינתיים המצב השתנה, וכמה ימים לפני הגעתנו, מירזה תאקי חאן פוטר, עקב מזימות אנשי החצר ובמיוחד עקב תככים של אמו של השאה... ברגע שנודע לאמיר על הגעתנו, הוא אמר למירזה דאוד חאן: 'הבאתי את האוסטרים המסכנים הללו לאיראן. אילו הייתי בעבודה, הייתי מספק להם את האמצעים להירגע, אך כעת אני מודאג שלא יהיה להם טוב. נסו לגרום להם לעבוד בצורה חלקה'.”
מאחר שהמורים לא ידעו פרסית והתלמידים לא ידעו גרמנית, נערכו השיעורים, בשנים הראשונות, באמצעות מתורגמנים.[3]
לימודים ומנהלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוח הזמנים של דאר אל-פונון החל כשעתיים לאחר הזריחה ונמשך עד שלוש שעות לפני השקיעה. בצהריים, כל התלמידים התפללו יחד ואכלו ארוחת צהריים, יחד עם המרצים, על חשבון הממשלה. כל תלמיד קיבל מלגה של 12 טומאנים[ב] בשנה הראשונה ועם השנים הסכום גדל עד עד כדי 40 טומאנים. בנוסף, כל תלמיד קיבל בגדים, פעמיים בשנה.[3]
תחומי הלימוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלימודים בדאר אל-פונון היו בשבעה תחומים: חיל רגלים, פרשים, ארטילריה, רפואה, כירורגיה, רוקחות ומינרלוגיה. בנוסף ללימודים המקצועים, היה על התלמידים ללמוד גם: היסטוריה, גאוגרפיה, מתמטיקה ושפה זרה. השפה הזרה הייתה בתחילה צרפתית, ולאחר מכן נלמדו גם רוסית ואנגלית.[3]
הריסה ובניה מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1930 נהרס הבניין על ידי שר החינוך מירזה יחיא חאן קראגוזלו (Mirzā Yahyā Khan Qarāgozlu) ונבנה מחדש על סמך תכנון הנדסי רוסי.[2]
אוניברסיטת טהראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלקים רבים של המכון נספגו והתמזגו לתוך אוניברסיטת טהרן, שנחנכה ב-1934.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|