דבורה בקון
| |
| לידה |
24 בפברואר 1951  |
|---|---|
| נהרגה |
18 במרץ 1983 (בגיל 32) כביש 40, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דבורה בקון (24 בפברואר 1951 – 18 במרץ 1983) הייתה שחקנית קולנוע ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה לאריה ופולה בקון ניצולי שואה כבת זקונים ולה אח אחד גדול ממנה בשם משה (נפטר בשנת 2021).
בקון גדלה בתל אביב והתגוררה בה עד מותה.
ב-1974 הופיעה בקון בסדרת הטלוויזיה "דלת הקסמים" בה גילמה אישה ברחוב.
קודם לעבודתה הקולנועית, בסוף שנות ה-70 השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "זה הסוד שלי" בתור בעלת סוד, שעבדה בפנצ'ריה, ובתיווך לקניית רכב.
היא עבדה גם כסלקטורית במועדון "21" בתל אביב שנפתח ב-1979 והיה מועדון הגייז הראשון בישראל, וכמו כן היא עבדה במועדונים נוספים בתל אביב, והייתה ידועה כבליינית עד השעות הקטנות של הלילה במועדונים "אפוקליפסה", “המשפחה", “קיסר" ו"המסבאה".
הבמאי והשחקן צבי שיסל ליהק אותה בשנת 1977 לסרטון פרסומת של “טרופית", הוא בחר בה לפרסומת הזו לפני שהייתה מוכרת. לימים שיסל ליהק אותה לסרט “ סבבה" שביים, שהפך גם לסרטה האחרון.
הופעתה הראשונה בקולנוע הייתה בסרט "נישואין נוסח תל אביב" בבימויו של יואל זילברג, שיצא לאקרנים ב-1979, ובו גילמה את מנהלת מועדון הקלפים.
בשנת 1980 השתתפה בצוות המתחנים של סרט המתיחות "חייך אכלת אותה" לצד יהודה ברקן, אריה מוסקונה וקרוליין לנגפורד. הופעתה בסרט הקנתה לה חשיפה רבה בציבור, וביססה את הדמות של האישה גדולת הממדים, גסת הרוח והמאיימת שהייתה מזוהה איתה בהמשך הדרך בסרטים נוספים, שהמוכר בהם הוא "ספיחס" בבימוי בעז דוידזון.
בשנת 1981 השתתפה בסרט "עם ישראל חי".
בשנת 1982 גילמה את מ"כית הבנות בסרט "ספיחס".
בשנת 1983 שיחקה בסרט "סבבה" שהווה ספין אוף ל"ספיחס", וגם שם גילמה את דמות המ"כית, וזה היה הסרט האחרון בו היא השתתפה טרם מותה (הסרט יצא לאקרנים ארבעה חודשים לאחר מותה).
ב-18 במרץ 1983 נהרגה בקון בתאונת דרכים בדרך לאילת ליד צומת קטורה בכביש 40 כשנהג המונית שנסעה בה סטה לצד הדרך, וכתוצאה מכך המונית התהפכה ועלתה באש. נהג המונית, וידיד של בקון שנסע איתה ברכב בדרכם לאילת, נפצעו בתאונה.
בקון שהייתה בליינית ואוהבת את החיים הטובים, התערבה ערב קודם נסיעתה לאילת בבר “המסבאה" בתל אביב עם חברה משה איש כסית (שאיתו גם שיחקה בסרטים "ספיחס" ו"סבבה") שעל אף משקלה הכבד והיותה אישה גדולת ממדים היא יכולה לעשות "סקי מים", איש כסית נתן לה אלף דולר ואמר לה הכסף נשאר אצלך אם את עושה זאת, בקון שהייתה מאוד ספונטנית נסעה לאילת, הכסף נמצא בכיסה לאחר שנהרגה בתאונה הטראגית.
ב-1984 נהג המונית יצחק חזן נשלח לשנה וחצי מאסר בפועל, ונשלל רישיונו לעשר שנים, לאחר שהוכח כי נהג בשיכרות וגרם לתאונה הטראגית, בה נהרגה בקון.
בקון נקברה בבית העלמין הדרום.
במקום בו הייתה התאונה שגבתה את חייה ניצבת אנדרטה לזכרה.[1]
השירים "חיה בתוך קופסה" ו"בננ", של הזמרת קורין אלאל שהייתה חברתה, נכתבו לזכרה לאחר מותה ונכללו באלבומה הראשון של אלאל שיצא ב-1984.
בשנת 1993 עשר שנים אחרי מותה הקליט יזהר כהן שהיה חבר קרוב של בקון שיר בשם “אני ודבורה הגדולה", שנכתב על ידי קובי לוריא לאור סיפורים ששמע על בקון מחבריה הקרובים ומכהן עצמו, וקורין אלאל הלחינה את השיר. השיר נכלל באלבומו החמישי של כהן שיצא באותה השנה ושנקרא "לגעת במים לגעת ברוח".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דבורה בקון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דבורה בקון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דבורה בקון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דבורה בקון, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- דודי פטימר, דבורה הגדולה: סיפור חייה הסוערים של דבורה בקון, באתר מעריב אונליין, 25 במרץ 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן זהבי, נהג הרכב בו נהרגה דבורה בקון למאסר, באתר חדשות, 9 באפריל 1984