לדלג לתוכן

דבורית שרגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דבורית שרגל
מדינה ישראלישראל ישראל
קישורים חיצוניים
פייסבוק dvorit.shargal
טוויטר dvorit
dvoritshargal.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דבורית שרגל
דבורית שרגל, ינואר 2016

דבורית שרגל היא דוקומנטריסטית ישראלית. לפני כן הייתה עיתונאית ובלוגרית, הידועה בזכות כתיבתה בבלוג "ולווט אנדרגראונד" (באנגלית: Velvet Underground, על שם להקת הרוק), שעסק במתרחש באמצעי התקשורת בישראל.

דבורית שרגל גדלה בפתח תקווה. היא החלה את דרכה העיתונאית בעיתון "חדשות" ב-1987. בהמשך עברה לערוך ב"עיתון תל אביב", ומשם ל"מעריב", כעורכת משותפת של המקומון "זמן תל אביב", ולאחר מכן כעורכת בכירה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל". במקביל החלה לכתוב ביקורות קולנוע לשבועון "רייטינג", ולאחר מכן הייתה גם סגנית העורך. את דרכה בעיתונות סיימה באוגוסט 2007. לאחר מכן, עד כמחצית 2008 ערכה את אתר תוכן-הגולשים "תפוז".

שרגל בחרה שלא להינשא ולא ללדת ילדים, וב-2 באוגוסט 2006 פרסמה מאמר אישי וביקורתי בנושא במוסף "שבתות וחגים" של ידיעות אחרונות, בו סיפרה כי כבר בגיל 6 הגיעה להחלטה זו[1]. ארבעה ימים לאחר פרסום הכתבה, פרסמה שרגל את המאמר במהדורה מורחבת בבלוג האישי שלה תחת הכותרת "לא רוצה, גרסת הבמאי"[2].

הבלוג "ולווט אנדרגראונד"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ולווט אנדרגראונד" נפתח ב-31 בדצמבר 2005 באתר ישרא-בלוג והחל כבלוג אנונימי מאת כותבת הנושאת כינוי הזהה לשמו של הבלוג. ביוני 2006 חשפה הכותבת את זהותה – דבורית שרגל, מבקרת הקולנוע במגזין הבידור "רייטינג". שלושה חודשים לפני כן, עוד לפני שנחשפה, נבחרה ולווט אנדרגראונד לאשת השנה של הרשת הישראלית באתר nrg.

קצב הפוסטים בבלוג היה יומי וכלל בעיקר ביקורות על פרסומים בעיתונות המודפסת ובאתרי האינטרנט. מדי סוף שבוע התפרסם פוסט הנקרא "אצבעות שחורות", סקירת מוספי השבת בעיתונות המודפסת, או כמו שמוגדר בבלוג, "2,200 מילה המנופקות בסופי שבוע אחרי חריש של 3.5 קילו נייר מאיכות גרועה".

ב-2 באוגוסט 2006 עבר הבלוג לזירת הבלוגים שהקים "TheMarker" ולאחר מכן לרשת החברתית "The Marker Cafe". ב-16 בדצמבר 2008 העבירה שרגל את הבלוג לזירת הבלוגים של orangetime, מיזם התוכן של חברת הסלולר אורנג', וב-3 ביוני 2010 עבר הבלוג לאתר "אייס". ב-25 בפברואר 2011 הסתיים החוזה בין "אייס" לבין שרגל, ומאז מופיעים הפוסטים שלה באתר שלה.

בינואר 2012 זכתה שרגל בפרס הישראלי לביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת[3].

במאי 2015 הודיעה על פרישתה מכתיבת "ולווט אנדרגראונד"[4] ומאז, נכון ל-2021, היא מפרסמת בו פעם בשנה.

סרטים דוקומנטריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2014 יצא לאקרנים סרטה הדוקומנטרי של שרגל, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", העוסק בחיפוש אחר גיבורי סדרת הספרים "ילדי העולם", שכתבו בין היתר אלי יאנס(גר') ואסטריד לינדגרן, וצילמה אנה (חנה) ריבקין-בריק[5]. הסרט היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר לשנת 2015. לצורך הפקת הסרט נעזרה שרגל במימון המונים לאחר שלא קיבלה מימון מגופי התמיכה המרכזיים לקולנוע ישראלי. הצלחת הסרט וגורמים נוספים הביאו להוצאה לאור מחודשת של שבעה מספרי סדרת "ילדי העולם" שצילמה ריבקין-בריק: "אלה-קרי הילדה מלפלנד", "נוריקו-סאן הילדה מיפן", "דירק הילד מהולנד", "סיאה הילדה מאפריקה", "לילבס ילדת הקרקס", "נואי הילדה מתאילנד" ו"גנט הילדה מאתיופיה" וכן את הספר השמיני, "הרפתקה במדבר". הקרנת הבכורה של סרט ההמשך "אפריקה!", התקיימה ב-8 ביולי 2016.

שני הסרטים הפכו לטרילוגיה עם השלמת הסרט השלישי, "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?", שבכורתו התקיימה באוקטובר 2017.

במאי 2016 השלימה שרגל את סרט התעודה "כדור בגב", ששודר ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשידורי קשת.

ב-2021 יצא לאור הסרט "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה" העוסק בתמונות יפואיות בהפקתה ביחד עם אורי רותם.[6]

ב 2023 יצא לאור הסרט "לחיות כאילו יש מחר", במרכזו נעם רוזנבוים, צעירה שהתמודדה עם מחלת הסרטן. לאחר מותה הגיעו להלוויה ושבעה אלפי זָרים, שתועדו שבעה ימים מבוקר ועד ערב. הפגישות סייעו למשפחה להתמודד עם האבל[7] הסרט מתעד את השבעה[8].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דבורית שרגל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דבורית שרגל, לבד, באתר ynet, 2 באוגוסט 2006
  2. ^ המאמר "לא רוצה, גרסת הבמאי" בבלוג האישי של דבורית שרגל
  3. ^ אלכסנדר כץ, השופטים קבעו: דבורית שרגל היא הזוכה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת, באתר "אייס", 29 בינואר 2012
  4. ^ ולווט מפסיקה לכתוב, באתר "ולווט אנדרגראונד", 1 במאי 2015
    נתי טוקר, דבורית שרגל פורשת מבלוג ביקורת התקשורת: "צברתי שונאים - אבל התקשורת לא השתפרה", באתר הארץ, 1 במאי 2015
  5. ^ תמי דינס, חיים משלה, באתר פוליטיקלי קוראת, 22 נובמבר 2014
  6. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏דוקו חדש יוצא למסע בעקבות סדרת הספרים "תמונות יפואיות", באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2021
  7. ^ לחיות כאילו יש מחר, באתר סינמטק תל אביב
  8. ^ טריילר- לחיות כאילו יש מחר Subbedכתוביות בעברית H264@1080p25, נבדק ב-2023-09-18