דביבון זנב-טבעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןדביבון זנב-טבעת
דביבון זנב-טבעת
דביבון זנב-טבעת
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: ראקוניים
סוג: בסריסקוס
מין: דביבון זנב-טבעת
שם מדעי
Bassariscus astutus
ליכטנשטיין, 1830
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דביבון זנב-טבעת או בסיריסקוס (שם מדעי: Bassariscus astutus) הוא מין טורף ממשפחת הראקוניים החי באמריקה הצפונית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעו של דביבון הזנב-טבעת הוא חום בהיר עד חום, כאשר חלקו התחתון לבן. זנבו השחור מכוסה בפסים לבנים, והוא ארוך יותר מיתר גופו. עיניו גדולות ושחורות, והן מוקפות בטבעת של פרווה בהירה. הוא קטן יותר מחתול - אורכו 30 עד 42 ס"מ, ואורך זנבו - 31 עד 44 ס"מ. משקלו נע בין 0.8 ל-1.4 ק"ג. גובה הכתפיים הוא כ-16 ס"מ לערך. בפיהם ארבעים שיניים, כאשר הניבים מפותחים למדי. מפרק הקרסול של דביבון זנב-הטבעת גמיש, וביכולתו להסתובב בזווית של למעלה מ-180 מעלות. יכולת זו מסייעת לדביבון בטיפוס מהיר. זנבו מסייע לו בשמירה על שיווי משקל בהליכה במקומות צרים.

דביבון זנב-הטבעת נפוץ בקליפורניה, באורגון, באריזונה, בניו מקסיקו, בטקסס, ביוטה ובחלקים מצפון מקסיקו. הוא חי בבתי גידול סלעיים ומיוערים. ניתן למצוא דביבוני זנב-טבעת עד לגבהים של 2,900 מטרים, אולם הם נפוצים יותר בגבהים שבין פני הים לבין 1,400 מטר מעל פניו. דביבון זנב-הטבעת הוא בעל חיים לילי, יחידאי וביישן. הוא אוכל-כול, וניזון בעיקר מפירות, מגרגרים, מחרקים, מלטאות, ממכרסמים קטנים ומציפורים. דביבונים אלו משמיעים מגוון קולות, ביניהם נקישות ותקתוקים. הדביבון חי בשטח של כ-1.36 קילומטרים רבועים, נתון שעשוי להשתנות בהתאם לזמינות המזון (שטח המחיה של הזכרים לרוב גדול יותר). כמו כן, שני פרטים מאותו הזוויג לא יהיו בעלי תחומי מחייה חופפים.

עונת הרבייה מתחילה בפברואר ומסתיימת במאי. דביבוני זנב-הטבעת מזדווגים באביב. משך ההריון נע בין 50 ל-54 ימים, במהלכם הזכר ישיג מזון עבור הנקבה. במאי - יוני הנקבה תמליט בין גור אחד לארבעה (בממוצע - שלושה) בכל המלטה. הדביבונים הנולדים יפקחו את עיניהם בגיל חודש. לאחר עשרה שבועות ייגמלו מיניקה, ולאחר ארבעה חודשים יצודו את מזונם בעצמם. הם יגיעו לבגרות מינית בגיל עשרה חודשים. הנקבה בוחרת את מקום המאורה שבה תגדל את צאצאיה, לרוב בקיע קטן, ערימת סלעים או חלל עץ. בהיוולדם, הדביבונים נמצאים במשקל של 25 גרמים בלבד. חסרי אונים, הם זקוקים לעזרת אמם. את החלק המרכזי בגידול הצאצאים לוקחת האם, שמאכילה אותם ודואגת להם. יחד עם זאת, לעיתים נצפו אבות של דביבונים צעירים משחקים עם צאצאיהם הבוגרים, כך שייתכן שגם להם יש חלק כלשהו בדאגה ובטיפול ההורי.

תוחלת חייהם של דביבוני זנב-הטבעת בבר היא שבע שנים. נקבה שחיה בשבייה הגיעה לגיל של 16 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דביבון זנב-טבעת בוויקישיתוף

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דביבון זנב-טבעת באתר הרשימה האדומה של IUCN