דבקה זיפנית
 דבקה זיפנית | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | גנציינאים |
| משפחה: | פואתיים |
| סוג: | דבקה (צמח) |
| מין: | דבקה זיפנית |
| שם מדעי | |
 Galium aparineלינאוס, 1753 | |
דְּבֵקָה זִיפָנִית (שם מדעי: Galium aparine) הוא צמח עשבוני חד-שנתי מצוי ממשפחת הפואתיים[1]. המתאפיין בפרחים קטנים ולבנים ובזיפים מאונקלים על הגבעולים והפירות המאפשרים לו להיאחז בצמחים סמוכים, בפרוות בעלי חיים ובבגדי אדם. תחום תפוצתה הטבעי משתרע באירו-אסיה, אך בעקבות פעילות האדם התפשט המין ליבשות רבות, וכיום הוא כמעט קוסמופוליטי ונפוץ בעיקר באזורי האקלים הממוזג ברחבי העולם.
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבקה זיפנית היא צמח עשבוני חד-שנתי, מסועף, מטפס ומשתרע למרחקים. גובהו 40 עד 100 ס"מ, ואורך גבעוליו עשוי להגיע עד שלושה מטרים. הזיפים המאונקלים שעל הגבעולים והפירות מאפשרים לצמח להיאחז בעור, בפרווה ובבגדים.
הגבעולים רפויים ואינם זקופים מעצמם, אלא מטפסים או נשענים על צמחים סמוכים באמצעות הזיפים המאונקלים. הם מרובעים בחתך, ולאורך הקרנות הבולטות שלהם נישאים זיפים קצרים המאונקלים לאחור (כלפי הבסיס). לעיתים הגבעול שעיר בשערות ארוכות סמוך למפרקים.
העלים ערוכים בדורים בני 6 עד 10, ולעיתים רחוקות בני ארבעה עלים. הם שטוחים, דמויי אזמל הפוך עד דמויי מרית, ואורכם עשוי להגיע עד 7 ס"מ; בסיסם מתחדד. קודקוד העלים משתנה אף באותו צמח ויכול להיות חד או קהה, אך תמיד מסתיים בחוד ארוך. לאורך שפת העלה ולאורך העורק האמצעי בגב העלה מצויים זיפים מאונקלים[2].
התפרחות מורכבות, מסוימות, חסרות חפים, חיקיות ומעוטות פרחים; עוקציהן ארוכים מן העלים שמהם הן יוצאות.
הפרחים דו-מיניים; הכותרת נכונה ומאוחת עלים.
הגביע קטן ואינו ניכר, ובעל ארבע אונות.
הכותרת לבנה וגלגלית (פרושה כמעט שטוחה); צינור הכותרת קצר מאוד. הכותרת בעלת ארבע אונות מוארכות ובקודקודן חוד קצר.
האבקנים ארבעה, מעורים בצינור הכותרת.
השחלה תחתית, מורכבת משני עלי שחלה ובעלת שתי מגורות. עמוד השחלה יחיד ומתפצל בקודקודו לשתי אונות; הצלקות דמויות קרקפת.
עוקצי הפרי מפושקים, ישרים ואינם כפופים כלפי מטה[3].
הפרי מפרדת באורך 2.5 עד 5 מ"מ, המורכבת משתי פרודות כמעט כדוריות, יבשות וחד-זרעיות. הפרודות נישאות לעיתים בזוגות או בשלשות. הן מכוסות בצפיפות שערות ארוכות ומאונקלות באורך 0.4 עד 1.2 מ"מ, שכל אחת מהן יוצאת מבסיס גבשושית מעובה. שערות אלה נאחזות בפרוות בעלי חיים חולפים או בבגדי אדם ומהוות מנגנון הפצה יעיל, שתרם לתחום תפוצתו הגאוגרפי הרחב של הצמח. הפרי נראה כשני כדורים צמודים זה לזה; בהבשילו הוא מתכהה ונעשה סגול-שחור, אך זיפיו המאונקלים נותרים לבנים ומסייעים להפצתו באמצעות היצמדות לפרוות בעלי חיים[4].
הבחנה ממינים דומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבקה זיפנית היא עשב חד-שנתי שאינו מתעצה בבסיסו ואינו קרח. הצמח מטפס או משתרע, גובהו 40 עד 100 ס"מ.
הכותרת לבנה וגלגלית; צינור הכותרת קצר מאוד ביחס לאונות, ולכן הכותרת אינה פעמונית.
העלים ערוכים בדורים בני 6 עד 10 עלים ולעיתים רחוקות בני ארבעה עלים. העלים מסתיימים בחוד ארוך.
הפרי מפרדת באורך 2.5 עד 5 מ"מ, המורכבת משתי פרודות כמעט כדוריות שקוטרן 2 עד 3 מ"מ, והן מכוסות שערות מאונקלות ארוכות.
הפרי שונה מן הפרי של מיני דבקה קרובים:
- הפרודות אינן מכוסות פטמות גדולות וצפופות כפי שבדבקת הפטמות.
- הפרודות אינן מכוסות פטמיות חרוטיות לבנות כפי שבדבקת החפים המדברית.
- הפרודות אינן מכוסות גבשושיות כפי שבדבקת משולשת.
- הפרודות אינן קירחות ואינן מכוסות שערות כפופות קצרות מאוד, וקוטרן אינו 1.5 עד 2 מ"מ כפי שבדבקה עדינה (Galium spurium).
- הפרודות אינן חלקות וקירחות, ירוקות-חיוורות ובעלות קווים לבנים, כפי שבדבקת האפונים, שבה גם אחת משתי הפרודות מנוונת לעיתים קרובות.
פנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלווה מתפתחת בראשית נובמבר וקמלה באמצע מאי. הפריחה נמשכת מסוף פברואר עד תחילת מאי. חנטת הפירות מתרחשת מאמצע מרץ עד אמצע אפריל. פירות בשלים ניכרים מסוף אפריל ועד תחילת מאי. פיזור הזרעים מתרחש מאמצע מאי ועד סוף יוני[5].
תפוצה עולמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבקה זיפנית היא מין רחב תפוצה האופייני בעיקר לאזורי האקלים הממוזג, אולם בעקבות התפשטותו והתאזרחותו מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי הוא מצוי כיום גם באזורים סוב-טרופיים ובתחומי אקלים נוספים, והוא חסר בעיקר באזורים טרופיים חמים ולחים[6].
דבקה זיפנית היא מין אירו-אסייתי רחב תפוצה. תחום תפוצתה הטבעי משתרע ממקרונזיה (האיים האזוריים, מדיירה והאיים הקנריים), דרך מרבית אירופה וצפון אפריקה הים-תיכונית (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב, אך לא במצרים), ומזרחה דרך מערב אסיה והקווקז אל אסיה המרכזית וסיביר. תפוצתה נמשכת עד מונגוליה, צפון ומרכז סין וקוריאה, וחודרת גם לאזורי ההימלאיה ובהם אפגניסטן, פקיסטן, נפאל וטיבט.
מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי התאזרח המין באזורים רבים בעולם. בצפון אמריקה התאזרח בהיקף נרחב בקנדה, בארצות הברית (כולל אלסקה) ובמקסיקו וכן באיים סמוכים. בדרום אמריקה התאזרח באזורים שונים, לרבות אזורי האנדים והאזורים הממוזגים של היבשת. באפריקה התאזרח באזורים אחדים שמדרום לסהרה וכן באיים אחדים באוקיינוס האטלנטי. באסיה נמצא גם באזורים אחדים של מזרח אסיה ובחלקים של המזרח הרחוק הרוסי והאיים הסמוכים. בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה תועד גם באזורים טרופיים אחדים, ובהם הודו (בעיקר באזורים הטרופיים), בנגלדש וסרי לנקה וכן בתאילנד, לאוס, קמבודיה, מלזיה, אינדונזיה והפיליפינים; הוא מצוי גם ביפן. באוסטרליה ובאוקיאניה התאזרח באוסטרליה, בניו זילנד ובכמה איים תת-אנטארקטיים. הוא מצוי גם בכמה איים צפוניים ואוקייניים, לרבות אזורים קרים יחסית בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט.
כתוצאה מהתפשטותו מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי נעשה המין כמעט כלל-עולמי, והוא חסר בעיקר באזורים טרופיים חמים ולחים בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה וברוב אפריקה שמדרום לסהרה.
בית גידול ותפוצה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבקה זיפנית גדלה בישראל בכמה חבלי צומח: החבל הים-תיכוני, בתות הספר, הערבות ובחרמון.
מבחינה גאוגרפית היא נפוצה בעמק עכו, בחוף הכרמל ובשרון; מצויה בבקעת החולה, בגליל העליון, בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, בערבות הירדן, בשפלה, בהרי יהודה ובגלעד; נדירה בגליל התחתון, בדרום מישור החוף ובשומרון; ונדירה מאוד בחרמון, בעמק יזרעאל, בגלבוע, בהר הנגב, בעמון ובמואב[5].
בית גידולה העיקרי הוא שטחים פתוחים בחורש וביער ים-תיכוני שאינם מוצלים מאוד. עם זאת יש לה זיקה ברורה גם לבתי גידול מופרים ולקרבת האדם. ניתן למצוא אותה בין שיחים, בשולי דרכים, לאורך גדרות חיות וגדרות אבן ולעיתים גם במקומות מוצלים למחצה. במקומות המתאימים היא עשויה להיות שכיחה למדי.
טקסונומיה היסטורית ומורכבות מיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבקה זיפנית היא אחד המינים הבולטים במשפחת הפואתיים (Rubiaceae) מבחינת מורכבות טקסונומית היסטורית. מאז פרסומו התקף על ידי קרל לינאוס בשנת 1753, תואר המין שוב ושוב בשמות שונים, לעיתים תחת סוגים אחרים ולעיתים בדרגות טקסונומיות נמוכות יותר כגון זנים (var.), תת-מינים (subsp.) וצורות (f.). ריבוי הסינונימים, הן ההומוטיפיים והן ההטרוטיפיים, משקף חוסר יציבות מיון שנמשך לאורך המאות ה-18 וה-19 ואף לתוך המאה ה-20.
חלק מן השמות משקפים העברה בין סוגים שונים בתוך הפואתיים, כגון Aparine, Asperula ואף Rubia. נדידה זו בין סוגים מעידה על כך שגבולות הסוגים עצמם לא היו יציבים בראשית חקר המשפחה, והמאפיינים המורפולוגיים ששימשו להגדרת הסוגים פורשו באופן שונה על ידי חוקרים שונים. מאפיינים כגון מבנה התפרחת, מספר אונות הכותרת, מבנה הפרי והגביע ומידת ההיצמדות (באמצעות שערות קרסיות) נתפסו לעיתים כסימני סוג ולעיתים כסימני מין.
ריבוי השמות בדרגת זן ותת-מין נבע בעיקר מן השונות המורפולוגית הגבוהה של המין. דבקה זיפנית מפגין פלסטיות פנוטיפית ניכרת: צפיפות הזיפים משתנה בין אוכלוסיות ואף בתוך אוכלוסייה אחת; גודל העלים וצורתם משתנים בהתאם לתנאי אור ולחות; אורך הגבעולים ומידת ההסתעפות מושפעים מצפיפות הצומח; וכן קיימים הבדלים בגודל הפרי ובמידת חספוסו. באזורים לחים ועשירים בחנקן עשוי הצמח להתפתח לממדים גדולים ורכים יחסית, בעוד שבאזורים יבשים או קרים הוא נמוך ומעובה יותר. שונות זו הביאה חוקרים מוקדמים לראות באוכלוסיות מקומיות יחידות טקסונומיות נפרדות.
גורם נוסף לבלבול היה תפוצתו הרחבה במיוחד של המין. דבקה זיפנית נפוצה בכל תחום האקלים הממוזג של אירו-אסיה, ומשם התפשטה בעקבות פעילות האדם ליבשות נוספות. כאשר צמח בעל הופעה משתנה נמצא במרחקים גאוגרפיים גדולים — מצפון אירופה דרך אסיה המרכזית ועד מזרח אסיה — קל היה לפרשו כמספר מינים קרובים ולא כמין יחיד ורב-שונות. העדר תקשורת מדעית רציפה ומאגרי מידע גלובליים במאות הקודמות תרם אף הוא להכפלת התיאורים.
עם התפתחות שיטות מיון ביקורתיות יותר במאה ה-20, ובהמשך עם כניסת כלים ציטוגנטיים וגנטיים למיון צמחים, התברר כי השונות המורפולוגית אינה מלווה בהתפצלות אבולוציונית ברורה. מספר הכרומוזומים יציב (2n = 22), ולא נמצאו עדויות משכנעות לקיומן של יחידות טקסונומיות מובחנות ועקביות מבחינה גנטית או מורפולוגית. ניסיונות להכיר בזנים או בתת-מינים, כגון var. agreste ואחרים, לא התקבלו בהסכמה רחבה ואינם מוכרים כיום ברוב המסגרות הטקסונומיות המקובלות.
לפיכך, ההשקפה הרווחת כיום היא לראות בדבקה זיפנית מין רחב ומונוטיפי, בעל שונות תוך מינית גבוהה אך ללא חלוקה פורמלית תקפה לתת-מינים או זנים. רוב השמות שפורסמו במהלך ההיסטוריה הטקסונומית של המין נחשבים כיום שמות נרדפים, ולעיתים אף שמות בלתי חוקיים או שמות שניתנו לטקסון שכבר תואר קודם לכן.
המקרה של דבקה זיפנית מדגים היטב כיצד מין בעל תפוצה רחבה, פלסטיות מורפולוגית גבוהה וזיקה לבתי גידול מופרעים עלול להוליד היסטוריה מיון מורכבת, שבסופו של דבר מתכנסת תחת תפיסה טקסונומית מאוחדת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבקה זיפנית, באתר ITIS (באנגלית)
דבקה זיפנית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
דבקה זיפנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- דבקה זיפנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- דבקה זיפנית, באתר Tropicos (באנגלית)
דבקה זיפנית, באתר GBIF (באנגלית)- דבקה זיפנית, באתר The Plant List (באנגלית)
דבקה זיפנית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Galium aparine L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 15-12-2025
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 350-355
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 634-639
- ↑ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, The Israel Academy of Sciences and Humanities: Jerusalem, 1978, עמ' 240-250
- 1 2 דבקה זיפנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ Galium aparine L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet