דברי תורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דברי תורה, הם כינוי לדרשה תורנית (כלומר דרשה על נושאים מארון הספרים היהודי ובפרט נושאים מהתורה) קצרה בדרך כלל, בניגוד לדרשה תורנית.

אמירת דברי תורה נעשית באופן יזום במסגרת של הרצאה בפני ציבור או קבוצת אנשים. האדם הנושא דברי תורה עוסק בנושא מרכזי המבוסס על הספרות התורנית. בדרך כלל נקשרים דברי התורה לעניינים אקטואליים ובעיקר לפרשת השבוע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמירת דברי תורה מהווה חלק בלתי נפרד מההווי הדתי והתרבות היהודית, והיא מבוססת על קיום מצוות לימוד תורה.

נהוג לומר דברי תורה בעיקר בסעודת מצווה כגון סעודת שבע ברכות או שבת חתן בהם אף מקשרים את הנאמר לחתן או לכלה.

רבים נוהגים לומר בעת אכילתם דבר תורה, בהתבסס על הנאמר במסכת אבות: "שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר: 'ובמושב לצים, לא ישב'; אבל שניים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם... שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים".(משנה, מסכת אבות, פרק ג', משניות ב – ג)

במרבית עלוני השבת מוקדשים מספר מאמרים ל'דברי תורה', ונפוצים גם עלונים שמוקדשים אך ורק לדברי תורה, שלעיתים עוסק בנושא מסוים, שמשויך לפרשת השבוע.

פעמים רבות דברי התורה של דמות תורנית מכונסים לספרים כעבור שנים, מאפיין הרווח בייחוד אצל אדמו"רים חסידיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]