דבר שטיבולו במשקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוגמה לדבר שטיבולו במשקה, תפוח רטוב ממים

דבר שטיבולו במשקה הוא דין הלכתי למאכל שנטבל במשקה ובעקבות רטיבותו מצריך נטילת ידיים קודם אכילתו.

יסוד הלכה זו בדברי התלמוד: "אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים".[1] כלומר כל האוכל מאכל שיש עליו רטיבות של אחד משבעת המשקים (יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, ומים) המעבירים את הטומאה, חייב ליטול את ידיו לפני אכילתו, על מנת שידיו לא יטמאו את המשקים שעל המאכל והמשקים הטמאים יטמאו את המאכל.[2]

דיני הנטילה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרבה מהראשונים גם היום, שאיננו נוהגים בדיני טומאה וטהרה, צריכים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל שיש עליו אחד מן המשקים. לשיטתם, הטעם שתיקנו נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה הוא אותו טעם שתיקנו נטילת ידיים לפת חולין - משום סרך תרומה, כלומר, כדי להרגיל את הכהנים שאוכלים תרומה ליטול את ידיהם. וכמו שדין נטילת ידיים לפני הסעודה לא התבטל בזמן הזה, כך גם דין הנטילה לפני מאכל שטיבולו במשקה לא נתבטל. וכך היא דעת בעל העיטור, הרמב"ם, רש"י, רבנו יונה, רא"ש ומרדכי.[2]

אמנם, לדעת כמה ראשונים (מהר"ם מרוטנבורג, רשב"ט, והתוספות) ישנו הבדל בין הנטילות: הנטילה שלפני הלחם נתקנה גם משום סרך תרומה. ואילו נטילה לדבר שטיבולו במשקה אינה מחשש שתיגרם מכך טומאה לתרומה, אלא רק כדי להיזהר שלא יטמא המשקה ובשתייתו האדם יטמא. ממילא כיום שאין נוהגים להקפיד שלא לאכול מאכלים טמאים ולהיטמא, אין צורך ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.

עמדה נוספת בראשונים סוברת שנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה נועדה לנקיות בלבד, ולכן היא אינה מצווה ואין לברך עליה. כך סובר למעשה רבנו ירוחם.[2]

בשולחן ערוך נפסק שיש ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה אך אין לברך על נטילה זו.[3] כיום ישנם רבים שלא נוהגים ליטול את ידיהם לפני דבר שטיבולו במשקה. מספר פוסקים כתבו שהואיל ויסוד נטילה זו בדברי חכמים ובכל ספק בדיני חכמים הלכה כמיקל, כך גם בדין זה, ויש למקילים על מי לסמוך.[4]

נטילת ידיים זו מהווה חלק מליל הסדר, בו מיד אחרי הקידוש נוטלים ידיים ללא ברכה לפני אכילת הכרפס אותו נוהגים לטבול במי מלח או בחומץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.