דבר שטיבולו במשקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, דבר שטיבולו במשקה מצריך נטילת ידיים קודם אכילתו.

יסוד הלכה זו בתקנת חכמים, לפיה כל האוכל מאכל שיש עליו רטיבות של אחד משבעת המשקים (יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, ומים) המעבירים את הטומאה, חייב ליטול את ידיו לפני אכילתו, כדי שהטומאה לא תעבור ותתגבר על ידי המשקים שעל המאכל.

סיבת הנוהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מים מקור החיות של האדם, על פי דיני טומאה וטהרה בכוחם "להכשיר" מאכלים לקבלת טומאה. פרי או מאכל יבש אשר נגעה בו אחת מהטומאות, אינו נטמא. אך בהינתן מים (או אחד משבעת המשקים) על הפרי או המאכל, הרי הוא נעשה "מוכשר" לקבל טומאה ונגיעת אדם טמא או טומאה אחרת בפרי מטמאת אותו.

תרומה הנטמאת, נפסלת מאכילה. חששו חכמים מנגיעת הידיים בתרומה שהוכשרה לקבל טומאה והנהיגו את דין דבר שטיבולו במשקה.

דיני הנטילה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רוב הפוסקים גם היום, שאיננו נוהגים בדיני טומאה וטהרה, צריכים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל שיש עליו אחד מן המשקים. וכמו שדין נטילת ידיים לפני הסעודה, לא התבטל בזמן הזה, כך גם דין הנטילה לפני מאכל שטיבולו במשקה לא נתבטל. וכך היא דעת הרמב"ם, רש"י, רבנו יונה, רא"ש ועוד. אולם לדעת כמה פוסקים (מהר"ם מרוטנברג, בעל העיטור והתוספות) ישנו הבדל בין הנטילות, שהנטילה שלפני הלחם נתקנה גם משום קדושה וניקיון, לכן רלוונטי גם לזמננו. ואילו נטילה לדבר שטיבולו במשקה הינה מפני "סרך טומאה" בלבד, וכיום שידני טומאה וטהרה לא נוהגים, אין צורך ליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.

אף שנפסק בשולחן ערוך (או"ח קנח, ד) שיש ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה אך אין לברך על נטילה זו. כיום רוב האנשים נוהגים שלא ליטול את ידיהם. וכתבו כמה פוסקים שהואיל ויסוד נטילה זו היא מדברי חכמים ובכל ספק בדיני חכמים הלכה כמיקל, כך גם בדין זה ויש למקילים על מי לסמוך.

נטילת ידיים זו מהווה חלק מליל הסדר, בו מיד אחרי הקידוש נוטלים ידיים ללא ברכה לפני אכילת הכרפס אותו נוהגים לטבול במי מלח או בחומץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.