דבשה (צמח)
 דבשה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קיטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | דבשה |
| שם מדעי | |
 Melilotusמילר, 1754 | |
דבשה (שם מדעי: Melilotus, מנוקד: דִּבְשָׁה) הוא סוג של צמחים עשבוניים בתת-משפחת הפרפרניים, מהם נפוץ במיוחד המין דבשה מחורצת.
תיאור הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת סוג זה נכללים 25 מינים של צמחים עשבוניים, לרוב חד-שנתיים, ולעיתים דו או רב-שנתיים. תפוצתם במזרח יבשת אסיה ובאירופה, והם גדלים בעיקר בבתי גידול לחים ומקומות שהופרעו על ידי האדם. בישראל מיוצג הסוג על ידי 6 מינים.
שמו העברי של הצמח מרמז על הריח המתקתק הנידף מחלקי הצמח השונים, וכך גם השם האנגלי העממי - 'sweet clover'- "התלתן המתוק". כמו כן הצבע הצהוב האופייני לרוב מיני הדבשה הולם שם זה. השם הלטיני של הסוג, Melilotus, הוא הלחם של meli- דבש, ו-lotus- כשם הסוג לוטוס ששייך גם הוא למשפחת הפרפרניים, אך באופן יחסי אינו קרוב לו- הסוגים הקרובים לדבשה במשפחה הם תלתן ואספסת.
מיני סוג זה משמשים באופן שולי בחקלאות כמקבעי חנקן. המין דבשה לבנה מהווה 'צמח דבש' חשוב לרעיית דבורי דבש. למספר מינים חשיבות כלכלית שלילית בשל היותם עשבים טורדניים.
תיאור מורפולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, כל מיני סוג זה הם עשבים, שאורך חייהם קצר. העלים ערוכים על הגבעול באופן מסורג, והם תלתניים- כלומר, מחולקים לשלושה עלעלים. קיימים עלי לוואי והם סרגליים.
פרח הדבשה קטן באופן יחסי למשפחה. הפרחים ערוכים באשכול, והם יוצאים מחיק העלים. צבע הכותרת צהוב לרוב, ובמספר מינים לבן. פרי הדבשה הוא מטיפוס תרמיל והוא נשאר סגור זמן רב לאחר חניטת הזרעים. כל פרי מכיל 1-3 זרעים. צורת התרמיל האופיינית היא כדור, ובצידו החיצוני אינה חלקה- היא בעלת בליטות ושקעים. צורת הבליטות והשקעים חשובה בהגדרת המין.
מיני הסוג בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מובאים בסדר סיסטמטי
- דבשה לבנה (Melilotus albus)
- דבשה סיצילית (Melilotus messanesis)
- דבשה מחורצת (Melilotus sulcatus)- ידועה גם בשם דבשה חרוצה
- דבשה הודית (Melilotus indicus)
- דבשה איטלקית (Melilotus italicus)
- דבשה הדורה (Melilotus elegans)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נעמי פינברון-דותן ואבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת כנה, 1991, עמודים 351-352. (הספר בקטלוג ULI)
- דוד הלר, החי והצומח של ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, כרך 10, עמודים 176-177.
