דב אשכול
 | |
| דב אשכול (בבלה) | |
| לידה |
19 ביוני 1914 קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 1986 (בגיל 71) |
| תאריך עלייה | נובמבר 1939 |
| שם לידה | ברנהרד ויינטראוב |
| מדינה |
ישראל |
| בת זוג | יהודית לבית זרנקין |
| מספר ילדים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דב (בבלה) אשכול (19 ביוני 1914 – 12 במרץ 1986) היה ממייסדי מערך השלישות בצה"ל ומראשוני התיירות בגליל.
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשכול נולד בשנת 1914 בקרלסרוהה שבגרמניה בשם ברנהרד ויינטראוב, בנם השלישי של בינה וחיים ויינטראוב. השלים את השכלתו התיכונית בעירו. בגיל צעיר החל לפעול בתנועת הנוער הציונית "הבונים", שבה היה מדריך חבלי בין השנים 1932–1939.
בנובמבר 1939, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל ועברת את שמו לדב אשכול, אך היה מוכר יותר בכינוי "בבלה". בסמוך לעלייתו עבר להתגורר בקיבוץ אילת השחר, ובשנת 1941 הצטרף לחיל הנוטרים כסרג'נט אזורי במנגנון הקבע של ארגון "ההגנה". בשנת 1942 נישא ליהודית לבית זרנקין.
בשנת 1943 השתתף אשכול בקורס למנצחי מקהלות, לאחריו הקים מקהלות ובמשך שנים ספורות ניצח עליהן בקיבוצים שונים בגליל העליון.
בתקופת מלחמת העצמאות, שימש כסרג'נט הגפירים בגליל; הוא היה אחראי גם בפני הקצין הבריטי המופקד עליהם, וגם בפני ה"הגנה", על פעולת הגפירים בנפת תל חי. לאחר עזיבת הבריטים את הארץ התמנה לקצין שלישות בחטיבת עודד. במהלך שירותו בצה"ל נמנה בין מקימי הבקו"ם ושימש כקצין שלישות בגייסות השריון.
עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1959 בדרגת סגן-אלוף, נשלח לגרמניה על ידי שר האוצר לוי אשכול, ועמד בראש צוות מלווה הפיתוח (הבונדס). בשובו לארץ, בשנת 1960, נבחר למנהל ההארחה בקיבוצו, תפקיד בו שימש עד 1980. במהלך תקופה זו, בשנת 1978, נבחר לרכז הוועדה לחיפוש מפעל ג', מפעל שיתאים בדרישות העבודה לחברי הקיבוץ המבוגרים.
בשנים 1980–1986 עמד אשכול בראש האגודה לקידום ופיתוח בגליל העליון ובגולן. במקביל לתפקידו ריכז את ועדת הבניין בקיבוץ (1980 - 1981) ואגף החברה (1981 - 1983).
לאורך שנות פעילותו נבחר אשכול כחבר איגוד מנהלי המלון בישראל, מועדון "סקאל" ואבירי הגריל.
לאשכול בת ושני בנים. בנו יוחאי חזר בתשובה לאחר שירות משמעותי בחיל האוויר כטייס F16 ומשמש כיום כראש כולל ורב קהילה ברכסים.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "איש השנה" של מועדון "סקאל" חיפה ואזור הגליל (1967).
- פרס העבודה מטעם ההסתדרות על שם מרדכי נמיר (1969).
- פרס קפלן מטעם משרד העבודה (1974).
- עיטור המלונאות מטעם התאחדות בתי המלון בישראל (1980).
- פרס "ידיד התיירות" מטעם "סקאל" הגליל טבריה (1981).
- פרס "איש השנה" בתיירות מידי נשיא המדינה חיים הרצוג ושר התיירות אברהם שריר (1983).