דב הלר (אמן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דב הלר
Dov heller 095.jpg
דב הלר בתערוכה "מסעות" (2017)
לידה 21 באוקטובר 1937
בוקרשט, רומניה
פטירה 8 במרץ 2018 (בגיל 80)
ישראל
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה הדפס, ציור, פיסול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דב הלר (21 באוקטובר 1937 - 8 במרץ 2018) היה אמן ישראלי יליד רומניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב הלר נולד בשנת 1937 בבוקרשט, רומניה. הוריו העפילו לארץ ישראל במרץ 1939 באניה "אסתיר". הם נאלצו להשאיר את דב בנם ברומניה, מכיוון שהתנאים באוניה לא אפשרו צירוף של ילדים למסע. פריצת מלחמת העולם השנייה ניתקה את הלר מהוריו לשנים רבות. בשנת 1949 עלה הלר לישראל וגדל בפתח תקווה. בשנת 1955 הצטרף לקיבוץ נירים. בשנת 1962 למד אמנות במכון אבני בתל אביב-יפו. בשנים 19671972 למד אמנות בבצלאל. בשנים 19811983 כיהן כמזכיר הקיבוץ. בין השנים 19732000 שימש כמרצה בבצלאל. בשנת 1997 ייסד במבנה הרפת הישן של הקיבוץ את "מכון - סדנת התחריט ע"ש זאב וולפגנג מאיר". יצירות הסדנה הוצגו בכל שנה בתערוכה שנפתחה ב-1 במאי.

על אף שיצירתו המוקדמת של הלר עשתה שימוש באמצעים מסורתיים כהדפס, היא הושפעה מן הזרמים האוונגרדיים שהיו פופולריים באותה עת. ביטוי לכך ניתן למצוא בפעולה שביצע במסגרת התערוכה "סדנה פתוחה", שהתקיימה במוזיאון ישראל בשנת 1975. בתערוכה זו הקים הלר דוכן ובו מכר תפוחי אדמה. הקהל הוזמן לרכוש באופן עצמאי מן התוצרת החקלאית. לצורך כך הוכנו שקיות ועליהם הכיתוב "מוזיאון ישראל ירושלים, סדנה פתוחה 1975". "רציתי שאנשים ייצאו מהמוזיאון לא רק עם 'רוח' אלא גם חומר. ביקשתי למנוע פערי תיווך", הסביר הלר בדיעבד. "מכרתי לפועלי המוזיאון את תפוחי האדמה במחיר המגדל. ראיתי בזה אקט סוציאליסטי".[1] עבודה מושגית ידוע נוספת מן התקופה, אותה יצר עם האמן יעקב חפץ, הייתה "מפת משקעים 1983-1979", שבדקה באמצעות מגוון מדיה שונות את מעמדו של הקיבוץ.

החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 היה פעיל בקבוצת האמנים "המשותף קיבוץ". יצירותיו מן התקופה הכילו דימויים של שקתות ומאגרי מים, שהושפעו גם ממסורת הפיסול ישראלי שבעקבות יצחק דנציגר, לבין ביטויים פוליטיים. במהלך שנות ה-80 חדרו לעבודותיו מוטיבים ביוגרפיים. אלו התבטאו בעיקר בציורים ובהדפסים, שהפכו למדיום העיקרי של יצירתו. עם סדרות ההדפסים שיצר נמנים "Primăvară"‏ (2002), "אמא אהבה קולנוע" (2006), ספר האמן "מתחבקים" (2008) ו-"תל ג`מה" (2010–2011), אותם יצר בסדנת ההדפס ירושלים וסדרת ההדפסים "שלמה המלך 1948" (2012) ו-"כנסיית הר מנור, אל באסה" (2017) שיצר במרכז גוטסמן לתחריט. בשנת חייו האחרונה עבד על סדרת חיתוכי עץ ולינול בנושא מלחמת האזרחים בספרד.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1963 - פרס המועצה האזורית חבל מעון לאמנות
  • 1966 - פרס מנדל פישר, קק"ל
  • 1967-1966 - פרס עיריית באר שבע לאמנות
  • 1972 - פרס הרמן שטרוק, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1976 - פרס יצחק בן מנחם, הקיבוץ הארצי
  • 1989 - פרס קרן חבצלת, הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר
  • 2015 - פרס קרן חבצלת, הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973 - "הקו הירוק", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
  • 1975 - "Morgenstern (קיבוץ)", בית הקיבוץ הארצי, תל אביב-יפו
  • 1979 - "קיבוץ", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
  • 1986 - "פרשת מים", גלריית המחלקה לאמנות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1987 - "Terra Nostra", מרכז ברנרד לזר, פריז, צרפת
  • 1993 - "ספר", משכן לאמנות ע"ש חיים עתר, עין חרוד
  • 1995 - "תבניות", הגלריה בקיבוץ בארח
  • 1997 - "פוטו לוינסקי - 1940", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
  • 2000 - "Bougainvillea", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
  • 2002 - "כתם לידה, Nevuse", גלריה גרוס, תל אביב-יפו
  • 2003 - "פרימווארה: מבחר הדפסים", גלריית מועדון-הסגל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
  • 2003 - "אמא ואבא נוסעים לפלסטינה", הגלריה בקיבוץ בארי
  • 2004 - "אמא אהבה קולנוע", גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
  • 2004 - "נשים", גריה אגריפס 12, ירושלים
  • 2011 - "תל ג'מה", סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים
  • 2017 - "מסעות", מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
  • 2019 - "שדה התפוחים הקדושים", סדנת ההדפס ירושלים

פיסול במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 - "הר סדום, פיסול מדברי", הר סדום
  • 1985 - "אזור משקעים 600", חורשת סן סימון, ירושלים
  • 1986 - "גבים", הפארק לפיסול מדברי, מצפה רמון.[2]
  • 1989 - "הברוש הבוכה", דרך הפסלים - יער הנשיא
  • 1990 - "נעה הצפרדע", גן אליעזר ילין, רחביה, ירושלים
  • 1992 - "אסתיר", המשכן לאמנות, עין חרוד
  • 1998 - "בוגונוויליה", גן הפסלים, המוזיאון הפתוח תפן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלר, דב, עבר עלי יום קשה: מכתבים, הוצאת דקל, 2007
  • הלר, דב, האיש שאהב לצייר דגל אדום, הוצאה עצמית, 2016
  • גורדון, אירנה (עורכת), תל ג'מע, סדנת ההדפס ירושלים, ירושלים, 2011
  • מנור, דליה (עורכת), דב הלר: מסעות, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, 2017
  • עפרת, גדעון, דב הלר: 50 פרויקטים 1992-1972, בצלאל, אקדמיה לאמנות, ירושלים, 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דב הלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצוטט בתוך: אלי ערמון אזולאי, לאן נעלמה האמנות החברתית בישראל?, באתר הארץ, 1 במאי 2011
  2. ^ גבים (דב הלר), באתר הפארק לפיסול מדברי על שם עזרא אוריון