דגי נוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
דגי נוי שוחים באקווריום.
כרישים באקרווריום ענק בסינגפור.
הדג מסוג Hypostomus (ממשפחת השרייניים) נחשב למנקה מים, עקב היותו אוכל שאריות.
דג טטרה באקווריום.

דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה. אחזקת דגי נוי היא תחביב עתיק ומקובל.

מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים. המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.

דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק.

בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר היה מנהג גדול דגי הזהב מנהג רווח.

במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית.

עם התקדמות המדע, פותחו משאבות אויר, גופי חימום, ופילטרים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים.

כמו כן, אפשר הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל.

גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2000 שנה[דרוש מקור]. העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים לבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.

רשימת משפחות חלקית של דגי נוי שוכני מים מתוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונם של דגי הנוי מגוון ביותר ומתחלק לשלושה סוגים שונים של תזונה:

  • קרינבורים- אוכלי בשר, באקווריום הביתי יסתפקו לרוב במזון המבוסס חלבון כתחליף לבשר, מהדגים הטורפים ניתן למנות את סטינגריי, האוסקר, שפמנון, ארואנה ועוד.
  • צימחוניים- אוכלי מזון צמחוני כדוגמת צמחים ואצות מימיות, באקווריום יסתפקו במזון המבוסס על בסיס צמחי. במשפחה זו ניתן למנות את הטרופאוסים, אנצ'יסטרוס, מבונות ועוד.
  • אומניברים- אוכלי כל שתזונתם מתבססת על שתי התזונות: הבשרי והצמחי, רוב דגי האקווריום נמנים במשפחה זו ונחשבים לקלים ביותר לגידול. ניתן למנות מהם את :ברבוסיים, טטרה קרדינל, דג קרב ועוד.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף בנושא זה אין מין אחד דומה למשנהו, כאשר רובם הגדול של דגי הנוי מפרים את הביציות בצורה חיצונית, על ידי חיזור הזכר אחרי הנקבה עד שהיא פולטת מגופה את הביציות הבלתי מופרות, או אז פולט אף הזכר את זרעו ומפרה בהפריה חוץ גופית את הנקיבה, בתטולה זו מוטלים בין 500 ל-10,000 ביצים (ובמקרים מסוימים יכול להגיע ליותר), ברוב המינים בוקעים הדגיגים תוך 48 - 72 שעות מרגע ההפריה, דגי הנוי ממשפחת האנבסיים אף בונים קן העשוי מבועות אויר העטופות בריר, ולאחר ההפריה אוסף הזכר את הביצים בפיו ומכניסם אל תוך הקן, ויש אף המשריצים וולדות חיים (ממשפחת הגמבוזיים), כאשר אצלם ההפריה היא פנימית, ולאחר כ-30–35 יום משריצה הנקבה בין 30 ל-120 דגיגונים.

תנאי הגידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגי זהב, מהנפוצים שבדגי הנוי באקווריומים

לכל מין ומין צרכים משלו, ישנם הקלים יותר לגידול בהיותם מפונקים פחות ורגישים פחות לטעויות המגדל, בין מינים אלו ניתן למנות את הגופי ממשפחת הגמבוזיים ואת דג הזהב ממשפחת הקרפיוניים. וישנם הרגישים מאוד וצריכים טמפרטורה מסוימת בהתאם לארץ מוצאם, ואף אם יחיו טוב, קשה מאוד יהיה להרבותם. האקווריום צריך להיות מצויד במחמם מים ובמד חום, וכן במכשיר ניקוי (פילטר) המכניס גם חמצן למים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דגי נוי בוויקישיתוף