דגי נוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
דגי נוי שוחים באקווריום.
הדג מסוג Hypostomus (ממשפחת השרייניים) נחשב למנקה מים, עקב היותו אוכל שאריות.
אקווריום עם דגי גופי.
דג טטרה באקווריום.

דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה. אחזקת דגי נוי היא תחביב עתיק ומקובל.

מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים. המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.

דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק.

בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר היה מנהג גדול דגי הזהב מנהג רווח.

במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית.

עם התקדמות המדע, פותחו משאבות אויר, גופי חימום, ופילטרים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים.

כמו כן, אפשר הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל.

גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2,000 שנה[דרוש מקור]. העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים לבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.

רשימת משפחות חלקית של דגי נוי שוכני מים מתוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונם של דגי הנוי מגוון ביותר ומתחלק לשלושה סוגים שונים של תזונה:

  • קרינבורים- אוכלי בשר, באקווריום הביתי יסתפקו לרוב במזון המבוסס חלבון כתחליף לבשר, מהדגים הטורפים ניתן למנות את סטינגריי, האוסקר, שפמנון, ארואנה ועוד.
  • צימחוניים- אוכלי מזון צמחוני כדוגמת צמחים ואצות מימיות, באקווריום יסתפקו במזון המבוסס על בסיס צמחי. במשפחה זו ניתן למנות את הטרופאוסים, אנצ'יסטרוס, מבונות ועוד.
  • אומניברים- אוכלי כל שתזונתם מתבססת על שתי התזונות: הבשרי והצמחי, רוב דגי האקווריום נמנים במשפחה זו ונחשבים לקלים ביותר לגידול. ניתן למנות מהם את :ברבוסיים, טטרה קרדינל, דג קרב ועוד.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל הדגים יש מספר שיטות רבייה מרכזיות שכוללות בתוכן שיטות שונות לחלק מן המינים בהתאם לסביבת המחיה טבעית שלהם, נהוג לחלק את דגים לכמה קבוצות עיקריות:

  1. משריצי חיים- משפחה שבה תהליך הרבייה מתבצע על ידי הזרעת הנקבה והתפתחות הצאצאים ברחמה, מדובר בזיווג תוך גופי המתבצע על ידי הזכר המעבר את הביצים הנמצאות בתוך גוף הנקבה, שיטת רבייה זאת היא השיטה הקלה והמהירה ביותר שלא מצריכה תנאים מיוחדים בדומה לשיטות אחרות. שיטה זו מאפיינת בעיקר מיני דגים קטנים בעלי תוחלת חיים קצרה ומסוכנת המועדים לטריפה. שיטה זו היא השיטה הפורייה ביותר ובעלת סיכוי התמותה הנמוך ביותר. זאת כאמור, על מנת לשמור על אוכלוסייה יציבה מפני טורפים. בהפריה אחת ניתן להגיע אף לכ-200 שרצים, הרבייה השיטה זאת מתבצעת אחת לחודש-חודשיים ומשך זמן ההריון בא נע בין 4–6 שבועות, בהתאם לכמות השרצים בבטן הנקבה. מיני דגים המשתמשים בשיטה זו הם בעיקר ממפחת הגמבוזיים וכוללים את הדגים: גופי, גמבוזיה, מולי, סייפן, פלאטי, פייק משריץ ועוד.
  2. מטילי מצע- שיטה בה תהליך הרבייה מתבצע באופן הבא: הזכר מחזר אחרי הנקבה, לאחר שהנקבה נענית לו, הזוג מחפש פינה שקטה שבה יוכל להטיל את הביצים, לאחר שמוצאים מקום כזה, הזכר חופר גומה בקרקעית שבה הנקבה לאחר מכן תטיל את הביצים. לאחר שהגומה מוכנה, מתחיל הזוג במעין מחול רבייה המתבצע באופן הבא: הנקבה מסתובבת סביב הגומא ומטילה את שכבה של ביצים, הזכר לאחריה מפריש זרע ומזריע את הביצים, וכך מתבצע התהליך כמה וכמה פעמים עד שהנקבה פולטת את כל הביצים שעל גופה. לאחר ההטלה שומר הזוג על הקן בתורות עד שהצאצאים בוקעים, זמן הבקיעה נע בין ימים אחדים לשבועות בהתאם למין הדג. שיטה זו נחשבת כקשה ויחסית מסוכנת ומאפיינת בעיקר דגים גדולים היכולים להגן על הקן שלהם בבא העת, מיני דגים הנוקטים בשיטה זו: ארואנה, אליוטי, רמירז ועוד.
  3. דוגרי פה- בשיטה זו תהליך הרבייה מתבצע באופן הבא: הזכר מחזר אחר הנקבה, לאחר שהיא נענית לו,"מציק" הזכר לנקבה עד שהיא מטילה לגוף המים את הביצים, ברגע זה הזכר מפריש מיד למים זרע ומפרה את הביצים, לאחר מכן הנקבה אוספת את הביצים לתוך פיה ושומרת עליהם עד הבקיעה, לאחר הבקיעה ממשיכה הנקבה לשמור על הדגיגים בפיה, בזמן השמירה על הביצים לא אוכלת הנקבה כמעט שום דבר ומחכה שהדגיגים יהיו מספיק גדולים בשביל שיוכלו לחיות לבד. זמן הדגירה נעה בין 20–30 יום. בחלק מן המינים יש אצל הזכר בסנפיר השת מעין ציור של ביצים ("ביצי דמה") שנועדו שלגרום לנקבה שיש עוד ביצים שלא אספה וכך יש יותר זמן לזכר להפרות את הביצים הנותרות. שיטה זו מאפיינת רק את מיני דגים ממשפחת האמנוניים, ולרוב מדובר בדגים קטנים שנמצאים כל הזמן בתנועה ולא כוללת בה דגים ממשפחות אחרות. מיני דגים הנוקטים בשיטה זו: קרולאוס, דמסוני, אפרה ועוד.
  4. דוגרי מערות

תנאי הגידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גידול דגי נוי
דגי זהב, מהנפוצים שבדגי הנוי באקווריומים

לכל מין ומין צרכים משלו, ישנם הקלים יותר לגידול בהיותם מפונקים פחות ורגישים פחות לטעויות המגדל, בין מינים אלו ניתן למנות את הגופי ממשפחת הגמבוזיים ואת דג הזהב ממשפחת הקרפיוניים. וישנם הרגישים מאוד וצריכים טמפרטורה מסוימת בהתאם לארץ מוצאם, ואף אם יחיו טוב, קשה מאוד יהיה להרבותם. האקווריום צריך להיות מצויד במחמם מים ובמד חום, וכן במכשיר ניקוי (פילטר) המכניס גם חמצן למים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]