דה-בעת'יפיקציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל מפלגת הבעת'

דה-בעת'יפיקציה (באנגלית: De-Ba'athification; בערבית: اجتثاث حزب البعث; תעתיק מדויק: אג'תת'את' חזב אל-בעת', תרגום מילולי: עקירת מפלגת הבעת') הוא מונח המתאר את המדיניות שנוהלה בעיראק על-ידי הרשות הזמנית של הקואליציה ועל-ידי הממשלות שעלו אחריה, במטרה למחוק את השפעתה של מפלגת הבעת' על המערכת הפוליטית בעיראק לאחר הפלישה האמריקאית למדינה ב-2003. מדיניות זו נתפסה, בעיני רבים בממשל האמריקאי, בתור המקבילה העיראקית לתהליך הדה-נאציפיקציה שהוחל בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.

המדיניות הותוותה לראשונה עם ראשית פעילותה של הרשות הזמנית של הקואליציה בשנת 2003 ובוטלה רשמית ביוני 2004, כחלק מהעברת הריבונות לממשלת המעבר העיראקית. אולם, המדיניות המשיכה להתקיים בחלקה גם תחת מועצת הממשל העיראקית ולאחר מכן גם תחת הפרלמנט העיראקי הנבחר.

המדיניות הייתה שנויה במחלוקת בקרב אנשי אקדמיה וממשל אמריקאיים ובקרב כלי התקשורת הבינלאומיים, ומבקריה טענו כי היא היוותה גורם מכריע בהידרדרות המצב הביטחוני בעיראק.

גיבוש המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון למדיניות הדה-בעת'יפיקציה הועלה לראשונה במסגרת פגישה של קבוצת אינטלקטואלים, עורכי-דין, מהנדסים, אנשי עסקים, רופאים ומומחים עיראקים אחרים, שנועדו בוושינגטון כשנה לפני הפלישה האמריקאית בהובלתם של בכירים ממחלקת המדינה האמריקאית, על מנת לדון באפשרויות העתידיות של עיראק.[1] האחריות על גיבוש המדיניות ניתנה למחלקת ההגנה של ארצות הברית, כחלק מאחריותה הכוללת על גיבוש אסטרטגיית הכיבוש של עיראק.

במסגרת גיבוש המדיניות, נתגלעו מחלוקות בין מחלקת ההגנה, מחלקת המדינה וה-CIA. בתוך כך, מחלקת ההגנה, שהושפעה מהגולים העיראקים השיעים כדוגמת מנהיג הקונגרס הלאומי העיראקי, אחמד צ'לבי, דרשה לקדם תהליך טיהור רחב שמכוון לכל חברי מפלגת הבעת', ואילו מחלקת המדינה וה-CIA דגלו במדיניות פחות מקיפה שתתמקד רק בהנהגת הדרג העליון ובמי שביצע פשעים בפועל.[2] לבסוף, הושגה פשרה שבה הוחלט על הסרת ההנהגה הבכירה במפלגת הבעת' ועל הקמת מועצה שתבחן את אישומיהם של חברי המפלגה שהיו בדרגות נמוכות יותר.[3]

בין דה-בעת'יפיקציה לדה-נאציפיקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכירים רבים בממשל האמריקאי שקידמו את מדיניות הדה-בעת'יפקציה הרבו להשוותה לתהליך הדה-נאציפיקציה שהוחל בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה.[4] בדומה לדה-נאציפיקציה, ארצות הברית לא רק קבעה מנגנון משפטי רשמי להדחת בכירי מפלגת הבעת', אלא גם ביקשה להבטיח שבכיריה יתנו דין וחשבון על מעשיהם במשפטי ראווה פומביים, כשהמוכר מכולם הוא משפטו של סדאם חוסיין ששודר בטלוויזיה בין 2004-2006.[5]

אולם, בניגוד לדה-נאציפיקציה, שהייתה תוכנית מוסדרת ומורכבת שלקחה בחשבון את האווירה הפוליטית בגרמניה ואת הניואנסים התרבותיים במדינה, בעיראק המצב היה אחר, שכן לממשל האמריקאי לא היה ידע מספק על החברה העיראקית ועל מפלגת הבעת'. דבר זה הוביל לכך שמטרות מדיניות הדה-בעת'יפיקציה והיקפה לא היו ברורים דיו לצורך יישומה. בתוך כך, הפער בין המדיניות הכתובה לבין הביצוע בשטח הוביל לאכיפת יתר של המדיניות על קהילת הסונים במדינה, שהייתה מזוהה, באופן אוטומטי, עם מפלגת הבעת'.[6]

דה-בעת'יפיקציה תחת הרשות הזמנית של הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשות הזמנית של הקואליציה, פול ברמר.

הרשות הזמנית של הקואליציה הוקמה במאי 2003 על-ידי כוחות הקואליציה בהובלת ארצות הברית, בעקבות הפלישה האמריקאית למדינה והפלתה של מפלגת הבעת' העיראקית. הרשות שימשה כממשלה הזמנית של עיראק, בראשותו של פול ברמר, והיא החליפה את המשרד לשיקום ולסיוע הומניטרי שבראשו עמד הגנרל האמריקאי לשעבר, ג'יי גארנר. במסגרת תפקידיה, הרשות הייתה אמונה לפקח על הכיבוש האמריקאי ועל תהליך הדמוקרטיזציה במדינה.[7]

ראש הרשות, פול ברמר, היה תומך נלהב של מדיניות הדה-בעת'יפיקציה, ופעולתו הרשמית הראשונה הייתה לפרסם את צו מספר 1 שעסק בדה-בעת'יפיקציה של החברה העיראקית, שלושה ימים בלבד לאחר הגעתו לבגדאד.[8]

הסיבות לאימוץ המדיניות ומטרותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לאימוץ המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לנקיטה במדיניות הדה-בעת'יפיקציה מצוינות בהקדמה של צו מספר 1 של הרשות הזמנית של הקואליציה והן כדלקמן:

מתוך הכרה בכך שהעם העיראקי סבל מהפרה של זכויות אדם בהיקפים גדולים לאורך שנים רבות מצד מפלגת הבעת', ולאור דאגתה של החברה העיראקית מפני האיום הנובע מהמשך ניהול המדינה על-ידי אנשי מפלגת הבעת' ומההפחדה של העם העיראקי מצד גורמים במפלגת הבעת', וכן מתוך דאגה מהאיום המתמשך שמציבה מפלגת הבעת' העיראקית לביטחונם של כוחות הקואליציה...

מטרות המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לשאיפותיה של הרשות הזמנית של הקואליציה ליצור "סביבה בטוחה ויציבה שתאפשר את מימוש החופש והדמוקרטיה עבור העם העיראקי",[9] מטרת המדיניות הייתה לקדם את הקמתה של מערכת פוליטית דמוקרטית בעיראק.

יש לזכור כי הדה-בעת'יפיקציה בוצעה במסגרת הפלישה האמריקאית לעיראק, שחלק ממטרותיה המוצהרות היו לחסל את הנשק להשמדה המונית שהיה בידי המשטר העיראקי ולכונן משטר דמוקרטי במטרה לסייע במלחמה העולמית בטרור.[10] בהתאם ליעדי העל הללו, הדה-בעת'יפיקציה נתפסה כדרך ההגיונית להבטיח את הסרתו של המשטר הישן ואת השפעותיו השליליות על התרבות הפוליטית במדינה.

מאה הצווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הרשות הזמנית של הקואליציה, פול ברמר, וצוותו המנהלי ניהלו הלכה למעשה את מדיניות הדה-בעת'יפיקציה כפי שנקבעה על-ידי מחלקת ההגנה, באמצעות פרסום צווים שהחילו אותה. בין מאי 2003 ליוני 2004, פרסמה הרשות מאה צווים לקידום המדיניות.

צו מספר 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצו הראשון פורסם ב-16 במאי 2003 והוא היווה את יריית הפתיחה של מדיניות הדה-בעת'יפיקציה. הצו ביקש לבטל את מפלגת הבעת' על-ידי הסרת מבניה הפוליטיים-חברתיים ועל-ידי הוצאת מנהיגותה מעמדות סמכות ואחריות בחברה העיראקית. באופן ספציפי יותר, צו זה קבע שכל עובדי המגזר הציבורי המזוהים עם מפלגת הבעת' צריכים להתפטר מתפקידיהם ונאסרה עליהם כל עבודה עתידית במגזר הציבורי. כמו כן, הצו אסר על הצגתן של תמונות של סדאם חוסיין ושל סמלים של מפלגת הבעת' במרחבים הציבוריים.[11]

צו מספר 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במאי 2003, שבוע לאחר פרסומו של הצו הראשון, פורסם צו מספר 2, שעסק בפירוק ישויות. היה זה הצו שנמתחה עליו הביקורת הרבה ביותר במסגרת מדיניות הדה-בעת'יפיקציה. הצו הורה על פירוקם של משרדים, מוסדות וארגונים של מפלגת הבעת', ובכך הוא הוביל לפירוקם של כוחות הביטחון העיראקיים, מספר משרדים ממשלתיים וארגונים רבים אחרים. בעקבות כך, מאות אלפי אזרחים עיראקים נותרו ללא עבודה.[12][13]

צו מספר 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במאי 2003 פורסם צו מספר 5, שהורה על הקמת מועצת הדה-בעת'יפיקציה העיראקית. מטרתה הרשמית של המועצה הייתה לפקח על תהליך הדה-בעת'יפיקציה בעיראק. גוף זה אמור היה להיות מורכב כולו מאזרחים עיראקים שנבחרו על-ידי ברמר עצמו, ובראשו עמד אחמד צ'לבי, אחד מהוגי המדיניות. המועצה הייתה כפופה לסמכותו של ראש הרשות הזמנית של הקואליציה וכל החלטה מטעמה הייתה כפופה לאישורו.[14][8]

צו מספר 100[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצו האחרון פורסם ב-30 ביוני 2004 ומטרתו הייתה לבטל את סמכותה של הרשות הזמנית של הקואליציה ולהעבירה לממשלת הביניים העיראקית. בתוך כך, הוטל על הממשלה ליישם את החוקים, את התקנות, את הצווים, את המזכרים ואת ההוראות שנקבעו על-ידי הרשות הזמנית של הקואליציה, ביניהם הצווים והמזכרים שעוסקים בדה-בעת'יפיקציה של עיראק.[15]

יישום ואכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסמך המרכזי בדבר יישום הדה-בעת'יפיקציה היה מזכר 1 לצו מספר 1 של הרשות הזמנית של הקואליציה. המזכר הטיל על כוחות הקואליציה את תהליך אכיפת המדיניות וקבע כי בכל משרדי הממשלה יוצבו חוקרים צבאיים אמריקאיים, שיהיו מורשים לאסוף מידע על העובדים במגוון דרכים. בהתבסס על העובדות, החוקרים היו צריכים לקבוע אם אדם נחשב כבעל קשר למפלגת הבעת', ובהתאם לממצאים לבצע מולו פעולות אכיפה כפי שהופיעו בצו מספר 1. אזרחים שהואשמו כבעלי קשר למפלגה וכפרו בכך היו זכאים להגיש ערעור לוועדות לבדיקת ההסמכה שהוקמו על-ידי כוחות הקואליציה. חברי הוועדות היו צריכים להחליט אם הם מקבלים את הערעורים או לא, בכפוף לאישורו של ראש הרשות הזמנית של הקואליציה. עוד נקבע במזכר כי לאחר שמועצת הדה-בעת'יפיקציה תוסמך לכך ותציג יכולת מספקת, היא זו שתהיה אחראית על יישום המדיניות בכפוף להנחייתו ובקרתו של ראש הרשות הזמנית של הקואליציה.[16]

עם זאת, פרסום שני הצווים הראשונים של הרשות הזמנית של הקואליציה עורר בלבול מנהלי באשר ליישום מדיניות הדה-בעת'יפיקציה. בתוך כך, בנובמבר 2003 פורסם מזכר מספר 7 שבו הוחלט להעביר את הסמכות ליישום המדיניות למועצת הממשל העיראקית, שהקימה את הוועדה הלאומית העליונה לדה-בעת'יפיקציה, שהחליפה את מועצת הדה-בעת'יפיקציה. במזכר נקבע כי אזרח שפוטר מעבודתו היה צריך לקבל הודעה מראש על פיטוריו וכי הוא רשאי להגיש ערעור על ההחלטה לפטר אותו. אם ערעורו נדחה, הוא יכול היה לבקש שתתבצע בחינה נוספת של העניין על-ידי הוועדה הלאומית העליונה לדה-בעת'יפיקציה. אם הערעור התקבל והוביל להחזרתו של האזרח לעבודה, הוא היה צריך לקבל תשלום רטרואקטיבי מיום פיטוריו.[9][17]

השלכות המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדיניות הדה-בעת'יפיקציה הייתה השפעה עמוקה על עיראק. צו מספר 1 של הרשות הזמנית של הקואליציה הוביל לאבטלתם של אזרחים רבים ממגוון רחב של ענפי תעסוקה במגזר הציבורי – מרופאים ומהנדסים ועד לספרנים בבתי ספר יסודיים. פגיעה משמעותית התרחשה גם בצבא העיראקי, שפוזר בעקבות פרסומו של צו מספר 2, מה שהוביל לאבטלתם של חצי מיליון אזרחים. לצד זאת, מאות אלפי אזרחים איבדו את הפנסיות שלהם אחרי שנים רבות של עבודה, והתסכול בקרבם הלך וגאה.

מעבר לכך, תהליך הדה-בעת'יפיקציה הוביל, באופן בלתי נמנע, לפגיעה חמורה בקהילה הסונית במדינה, שהייתה מזוהה עם מפלגת הבעת'. בראש ובראשונה, הסונים נושלו מנכסיהם החומריים – מהונם הפרטי, מהכנסותיהם הקבועות, מהפנסיות שלהם, מבתיהם ומהשקעותיהם. מעבר לכך, הסונים הודחו גם מעליונותם הפוליטית, שנשמרה לאורך השנים באמצעות מנגנון מפלגת הבעת' – מנגנון שהוכחד לחלוטין בעקבות יישום המדיניות. כך, החל לצמוח תפקידן של המפלגות הפוליטיות המייצגות את העדות והקבוצות האתניות האחרות בעיראק, בדגש על הרוב השיעי במדינה.[18] על אף שמספר לא מבוטל של שיעים היו רשומים כחברי מפלגת הבעת', הם אינם קופחו והודרו כמו חברי הבעת' הסונים, משום שהם נתפסו בעיני האמריקאים כבעלי לגיטימציה שלטונית לאור היותם עדת הרוב במדינה.

במובנים רבים, הנישול הסימבולי והממשי של הסונים מנכסיהם, דחיקתם הפוליטית כמגזר וסימונם כבוגדי המדינה הובילו לעליית קרנם של אנשי דת סונים רדיקליים – מה שגרם, בתורו, להאצת תפוצתם של ארגוני הטרור במדינה, כדוגמת צבא אנשי המסדר הנקשבנדי וכן ארגון אל-קאעדה ובהמשך גם ארגון המדינה האסלאמית. ארגונים אלה משכו לשורותיהם את הסונים שנפגעו ישירות מהדה-בעת'יפיקציה, כדוגמת יוצאי הצבא המתוסכלים, שהביאו עמם מומחיות טכנית וטקטית.[19]

ביקורת כלפי המדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הדה-בעת'יפיקציה הייתה שנויה במחלוקת בקרב אנשי אקדמיה ומוסדות ממשל וצבא אמריקאים, וכן בקרב כלי התקשורת הבינלאומיים. התומכים במדיניות טענו כי היא טיהרה ביעילות את החברה העיראקית מההשפעה של מפלגת הבעת', באופן שאפשר את הקמתה של ממשלה עיראקית דמוקרטית. המבקרים, לעומת זאת, טענו כי לא רק שהמדיניות הייתה לא דמוקרטית, אלא שהיא היוותה גורם משמעותי להידרדרות המצב הביטחוני בעיראק.[20] כמו כן, ביקורת נוקבת נמתחה על המדיניות מצד הסונים בעיראק, שטענו כי הם הודרו באופן מתמשך מתעסוקה במגזר הציבורי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Aysegul Keskin Zeren, "From De-Nazification of Germany to De-Baathification of Iraq,” Political Science Quarterly 132, 2017, p. 271.
  2. ^ Zeren, "From De-Nazification of Germany to De-Baathification of Iraq,” p. 272.
  3. ^ Rajiv Chandrasekaran, Imperial Life in the Emerald City: Inside Iraq's Green Zone (New York: Vintage Books, 2006), p. 79.
  4. ^ Zeren, "From De-Nazification of Germany to De-Baathification of Iraq,” pp. 259-262.
  5. ^ Benjamin Isakhan, The Legacy of Iraq: From the 2003 War to the 'Islamic State' (Edinburgh: Edinburgh University Press, 2015), p. 22.
  6. ^ Zeren, "From De-Nazification of Germany to De-Baathification of Iraq,” pp. 282-284, 288.
  7. ^ Aysegul Keskin Zeren, "Iraq’s Struggle with De-Ba`thification Process,” Global Change, Peace & Security 29(1), 2017, pp. 64-65.
  8. ^ 1 2 Isakhan, The Legacy of Iraq: From the 2003 War to the 'Islamic State', p. 21.
  9. ^ 1 2 "Coalition Provisional Authority Memorandum Number 7” (PDF), Coalition Provisional Authority, Retrieved 4 September 2021.
  10. ^ Ahsan I. Butt, "Why Did the United States Invade Iraq in 2003?” Security Studies 28(2), 2019, pp. 250-251.
  11. ^ Zeren, "Iraq’s Struggle with De-Ba`thification Process,” p. 65.
  12. ^ "Coalition Provisional Authority Order Number 2: Dissolution of Entities” (PDF), Coalition Provisional Authority, Retrieved 4 September 2021.
  13. ^ James P. Pfiffner, "US Blunders in Iraq: De-Baathification and Disbanding the Army,” Intelligence and National Security 25(1), 2010, p. 80.
  14. ^ "Coalition Provisional Authority Order Number 5: Establishment of the Iraqi De-Baathification Council” (PDF), Coalition Provisional Authority, Retrieved 4 September 2021.
  15. ^ "Coalition Provisional Authority Order Number 100: Transition of Laws, Regulations, Orders, and Directives Issued by the CPA” (PDF), Coalition Provisional Authority, Retrieved 4 September 2021.
  16. ^ "Coalition Provisional Authority Memorandum Number 1” (PDF), Coalition Provisional Authority, Retrieved 4 September 2021.
  17. ^ Zeren, "From De-Nazification of Germany to De-Baathification of Iraq,” pp. 275-276.
  18. ^ אשר ססר, "איראן ומדינות ערב: שינוי היסטורי במאזן הכוחות," עדכן אסטרטגי INSS 18(3), 2015, עמ' 8.
  19. ^ Hazam Saghieh, "The Life and Death of De-Baathification,” Revue des Mondes Musulmans et de la Méditerranée 117, 2007, p. 209.
  20. ^ David C. Hendrickson and Robert W. Tucker, "Revisions in Need of Revising: What Went Wrong in the Iraq War,” Survival 47(2), 2005, pp. 7-10.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דה-בעת%27יפיקציה&oldid=37954690"