דה דה (להקה)
| מקום הקמה |
לונדון  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מ-1979-2002; 2017 |
| סוגה | גל חדש, סינת'פופ, ארט פופ, פוסט פאנק, רוק אלטרנטיבי |
| שפה מועדפת | אנגלית בריטית |
| חברת תקליטים |
4AD, אפיק רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | ננה צ'רי, שינייד או'קונור |
| https://www.thethe.com/ | |
| חברים | |
| מאט ג'ונסון | |
| חברים לשעבר | |
| ג'וני מאר | |
  | |
דה דה (באנגלית: The The, בתרגום לעברית: ה"א הידיעה ה"א הידיעה) היא להקת סינת'פופ וגל חדש אנגלית שפעלה בעיקר בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20. הלהקה היא למעשה הרכבו של הזמר-יוצר הלונדוני מאט ג'ונסון, חברה הקבוע היחיד של הלהקה והכותב של רוב שיריה – בלהקה היו חברים סך הכל 17 נגנים שונים לאורך השנים, לא כולל מוזיקאים שעשו עם ג'ונסון שיתופי פעולה באלבומיו השונים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ונסון הקים את דה דה ב-1979, וחיפש שותפים ללהקתו ב-NME.[1] ג'ונסון הוציא את אלבומו הראשון ב-1982, אולם אלבומה הרשמי הראשון של הלהקה, Soul Mining, יצא רק ב-1983.
אלבומה השני של הלהקה, Infected, יצא ב-1986 ובעל התייחסויות פוליטיות לשלטון תאצ'ר, ביקורת על מעורבות ארצות הברית במזרח התיכון, וכן שירים עם משמעויות פסיכולוגיות. באלבום זה השתתפה גם הזמרת ננה צ'רי בדואט עם ג'ונסון בשיר "Slow Train to Dawn". לאלבום זה לווה סרט של סדרת קליפים לשירים שבוימו בידי טים פופ, שצולם בפרו, בוליביה, ניו יורק ולונדון.[1]
ב-1989 יצא אלבומה השלישי של הלהקה, שבו ניגן גיטריסט הסמית'ס לשעבר ג'וני מאר,[2] והשתתפה בו הזמרת שינייד או'קונור בשיר "Kingdom of Rain". מאר השתתף גם באלבומה הרביעי והידוע ביותר של הלהקה, Dusk, שיצא ב-1993 ומכיל שירים רבים שהפכו ללהיטים[3] כגון "Love Is Stronger Than Death" ו-"Slow Emotion Replay".
אלבומה החמישי של הלהקה שיצא ב-1993, Solitude, כולל בעיקרו גרסאות חדשות לשירים קודמים של הלהקה. ב-1995 יצא אלבומה השישי של הלהקה, Hanky Panky, אלבום כיסויים לשיריו של האנק ויליאמס האמריקאי. ב-2000 יצא אלבומה השביעי של הלהקה, NakedSelf.
בסוף שנת 2000 הלהקה תכננה להגיע להופעות בישראל, אולם ההופעות בוטלו עקב המצב הביטחוני.[4]
בספטמבר 2017, מאט ג'ונסון הודיע שהלהקה תחזור למסע הופעות מיוחד. מסע ההופעות נפתח בשלוש הופעות בלונדון ביוני 2018 – הופעותיה הראשונות של דה דה מזה 16 שנה – והמשיך להופעות נוספות בארצות הברית ובריטניה ונגמר באוסטרליה באוקטובר אותה השנה.[5]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Soul Mining - 1983
- Infected - 1986
- Mind Bomb - 1989
- Dusk - 1993
- Solitude - 1993
- Hanky Panky - 1995
- NakedSelf - 2000
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דה דה
דה דה, ברשת החברתית פייסבוק
דה דה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דה דה, באתר Last.fm (באנגלית)
דה דה, באתר AllMusic (באנגלית)
דה דה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דה דה, באתר Discogs (באנגלית)
דה דה, באתר בילבורד (באנגלית)- 20 ל-Dusk: הדיסק שכולן אהבו להגיד שיש להן, שי להב, ynet, 18 בינואר 2013.
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Learn More About THE THE | Official Website of THE THE and Matt Johnson, THE THE (באנגלית אמריקאית)
- ^ "ג'וני מאר לא מתגעגע ל"סמיתס"". הארץ. נבדק ב-2022-09-07.
- ^ להב, שי (2013-01-18). "20 ל-Dusk: הדיסק שכולן אהבו להגיד שיש להן". Ynet. נבדק ב-2022-09-07.
- ^ "דה דה" לא תגיע לארץ - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2000-10-31
- ^ 2018 Comeback Special, THE THE (באנגלית אמריקאית)