דה הרלרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דה הרלרס
The Hurlers
האבנים העומדות במעגל המרכזי של דה הרלרס
האבנים העומדות במעגל המרכזי של דה הרלרס
היסטוריה
עשוי מ אבן
נבנה בין 2,100 ל-1,500 לפנה"ס
אתר ארכאולוגי
מצב חורבות
אתר אינטרנט https://www.english-heritage.org.uk/visit/places/hurlers-stone-circles/ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 50°30′51″N 4°27′17″W / 50.5142°N 4.4547°W / 50.5142; -4.4547
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דה הרלרס מצפון
המעגל הצפוני
מפה של מעגלי האבנים

דה הרלרסאנגלית: The Hurlers, בקורנית: An Hurlysi) הוא אתר ארכאולוגי הכולל קבוצה של שלושה מעגלי אבנים המתוארכים לתחילת תקופת הברונזה במועצה המקומית (civil parish) של סנט קליר (St Cleer) במחוז קורנוול בדרום-מערב אנגליה. האתר שוכן כ-800 מטרים מערבית לכפר מיניונס (Minions) באגף המזרחי של בודמין מור (Bodmin Moor), וכ-6 קילומטרים צפונית לליסקרד.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגלי האבנים המכונים דה הרלרס שוכנים בשדה מרעה צפונית לליסקרד, ובסמוך לכפר מיניונס בקצה הדרומי של ערבת בודמין מור במזרח קורנוול. מעגלי האבנים נבנו בנתיב שבו נהגו לחצות את ערבת בודמין מור בין מורדות גבעת סטואו (Stowe’s Hill), יישוב קדום על ראש גבעה (והאתר עליו מצויה התצורה הגאולוגית הטבעית המכונה צ'יזרינג) מצפון, וגבעת קראדון (Caradon Hill) מדרום. האתר שוכן בין יובלים של הנחל פואי (Fowey) ממערב והנחל לינהר (Lynher) ממזרח. מעגלי אבנים קשורים לעיתים קרובות עם אתרים בין נחלים, מקומות שדרכם עברו סוחרים ומטיילים באופן טבעי. מערבית למעגלי האבנים וקרוב אליהם ניצבות שתי אבנים עומדות המכונות דה פייפרס (the Pipers), ובסמוך נמצאים רוגם רילאטון (Rillaton Barrow) וטרתווי קואיט (Trethevy Quoit), קבר כניסה[א] מהתקופה הנאוליתית. האתר מנוהל על ידי קרן המורשת של קורנוול (Cornwall Heritage Trust) מטעם קרן המורשת האנגלית.[1]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "דה הרלרס" (מילולית "הזורקים" או "המשליכים") באגדה, על פיה גברים שיחקו בקורניש הרלינג[ב] ביום ראשון הקדוש לנוצרים, וכעונש הפך אותם הקדוש סנט קליר (St. Cleer) לאבנים.[2] שתי האבנים הניצבות הסמוכות המכונות "דה פייפרס" (מילולית "החלילנים") הם על פי האגדה שני אנשים שניגנו בחמת חלילים ביום ראשון וזכו לאותו גורל.[3] על פי אגדה נוספת, בלתי אפשרי לספור במדויק את מספר האבנים העומדות.[4]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר כולל שלושה מעגלי אבני גרניט הנמצאים על קו אחד לאורך 162 מטרים מדרום-דרום-מערב לצפון-צפון-מזרח וקוטרם הוא 35 מטרים, 42 מטרים ו-33 מטרים בהתאמה. צורת שני מעגלי האבנים החיצוניים היא מעגל מושלם, בעוד שהמעגל המרכזי הוא אליפטי במקצת. מעגל האבנים הדרומי שרד בצורה הגרועה ביותר. הוא מכיל כיום תשע אבנים, רק שתיים מתוכן עדיין עומדות, ושאר השבע מכוסות בחלקן באדמה.[3] במעגל המרכזי שרדו 14 אבנים מתוך 28.[3] על פני האבנים יש עקבות ברורים שהן עברו החלקה באמצעות סיתות.[3] המעגל הצפוני מכיל כ-30 אבנים עומדות, שמתוכן 15 עדיין נראות.[3] גובה האבנים נע בין 1.07 מטרים ל-1.55 מטרים במעגל הצפוני ובין 1.4 ל-1.74 מטרים במעגל המרכזי, כאשר האבנים הגבוהות ביותר הוצבו בקצה הצפוני של הציר המחבר בין המעגלים והנמוכות ביותר בקצה השני של המעגל כאשר גובהן של שאר האבנים הותאם כך שלמי שמגיע מדרום נראה כאילו כולן באותו הגובה.[5] המעגל המרכזי והמעגל הצפוני היו פעם מקושרים באמצעות דרך של אבני גרניט ברוחב 1.8 מטרים ובאורך 27.4 מטרים שעברה דרך הציר המחבר בין שניהם.[5]

שני מונוליתים אחרים הקרויים דה פייפרס, ניצבים 120 מטרים מדרום-מערב למעגל המרכזי, וייתכן ששימשו לסמן את הפתח אל ההרלרס.[6]

נזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש משני באבנים פגע בכל המעגלים במידה מסוימת. שימוש ברעיית בקר בערבת בודמין מור גרם לנפילת רבות מן האבנים. הפרות נהגו להתחכך באבנים, וגרמו לסחיפת הקרקע סביבם.

הבורות הקטנים שניתן לזהות במעגלים הדרומי והצפוני והסוללה הנמוכה שחוצה את המעגל המרכזי הם שרידים לכריית בדיל בתקופה שלאחר ימי הביניים.[3]

דיווחים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של ההרלרס היה של ההיסטוריון ג'ון נורדן (John Norden), שביקר באתר סביב 1584. ויליאם קמדן (William Camden) תיאר אותם בספרו "בריטניה" מ-1586. ב-1754 פרסם ויליאם בורלס (William Borlase) את התיאור המלא של האתר.[7]

חפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראלי רדפורד (Ralegh Radford) חפר באתר זה בשנות ה-30 של המאה ה-20, ושחזר חלקית את שני מעגלי האבנים הצפוניים באמצעות הצבה מחודשת של חלק מהאבנים והצבת אבני סימון במקומן של האבנים החסרות. הארכיונים של דוחות החפירה שטרם התפרסמו עברו הערכה מחודשת על ידי ג'קי נובאקובסקי (Jacky Nowakowski) מיחידת הארכאולוגיה של קורנוול (Cornwall Archaeological Unit) וג'ון גולד (John Gould) מקרן המורשת האנגלית, וייתכן שיניבו פרסום של ניתוחים נוספים.

היו אחר-כך מחקרים נוספים. בין 1975 ל-1985 נעשה שימוש בצילומי אוויר שנותחו על ידי צוותים שונים (כולל אוניברסיטת קיימברידג', הקולג' האוניברסיטאי של לונדון והוועדה המלכותית למונומטים היסטוריים באנגליה בתיאום של יחידת הארכאולוגיה של קורנוול) לזהות ולמפות את מאפייני האתרים בערבת בודמין מור. קרן המורשת האנגלית ביצעה סקר גאופיזי ב-2004. סקר שערכה יחידת הארכאולוגיה של קורנוול ב-2009 מצא שייתכן שישנו מעגל אבנים רביעי ושתי שורות אבנים.

דה הרלרס הוכרזו כמונומנט עתיק (ancient monument), הראוי לשימור ב-1981.[5]

כיוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 העלה המהנדס הסקוטי אלכסנדר תום (Alexander Thom) השערה לגבי הכיוונים של ההרלרס. ההשערה הייתה לגבי כיוונם של ארבע אבנים כלפי מערכות כוכבים. שניים מתוכן מכוונות כלפי וגה וארקטורוס ושניים כלפי ארקטורוס. כל כיוון של הכוכבים התחשב במיקום הכוכבים כפי שנראו בשמיים בין 2,100 לפנה"ס עד 1,500 לפנה"ס.

קרן המורשת של קורנוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999 הייתה מחלוקת בנוגע לאתר זה ואחרים שתחת השגחת קרן המורשת האנגלית. חברים בקבוצת בעלי עניין התומכים בתחייה של קורנוול הסירו כמה שלטים משום שהתנגדו לשימוש בשם "המורשת האנגלית", בטענה שקורנוול היא אומה בזכות עצמה.[8] שלושה אנשים שהיו מעורבים בהסרת השלטים חויבו לשלם פיצויים בסך 4,500 ליש"ט לקרן המורשת האנגלית, והושת עליהם קנס על תנאי למשך שנה של 500 ליש"ט.[9] בעקבות אירוע זה הועברו כמה אתרים קטנים, כולל ההרלרס לניהולה של קרן המורשת של קורנוול.[10]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגדה על היווצרות מעגל האבנים הייתה מקור לשיר The Hurlers שחיבר ושר זמר העם מדבון סת' לייקמן.[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Barnatt, Prehistoric Cornwall, The Ceremonial Monuments, Wellingborough: Turnstone Press Limited, 1982 (ISBN 0-85500-129-1)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דה הרלרס בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית entrance grave, סוג קבר מתחילת ועד אמצע תקופת הברונזה שבו תא קבורה בודד שהכניסה אליו משולבת בתא הקבורה. היה נפוץ לאורך החוף האטלנטי של אירופה
  2. ^ באנגלית Cornish hurling, משחק כדור קבוצתי ייחודי לקורנוול העושה שימוש בכדור מוכסף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]