דו"ח גרויאנובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דו"ח גרויאנובסקי הוא דין וחשבון של עד ראייה למעשי הרצח במחנה ההשמדה חלמנו. הדו"ח נכתב בשנת 1942 על ידי יהודי-פולני שברח מהמחנה, שלמה בר וינר (הידוע גם כ"שלאמק ביילר"), בשם הבדוי "יעקב גרויאנובסקי".[1] שלמה בר וינר הצליח להגיע מחלמנו לגטו ורשה ומסר מידע מפורט על ניסיונו בן השבוע בזונדרקומנדו במחנה ההשמדה לקבוצת "עונג שבת" בגטו ורשה, בראשות ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום.[2][3]

תוכן הדו"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינר תיאר את הליך ההשמדה במחנה, כיצד נרצחו אנשים במשאיות גז, כיצד גופותיהם הורדו מהמשאיות על ידי יחידת הזונדרקומנדו, כיצד נוקו החלקים הפנימיים של הטנדרים לאחר הורדת הגופות וכיצד נקברו הגופות בקברי אחים גדולים.[4] וינר כתב:

יהודים מגטו לודז' עולים למשאית גז.

לא היה עלינו לחכות זמן רב לפני שהמשאית הבאה הגיעה עם קרבנות חדשים. המשאית הייתה בנויה באופן מיוחד. היא נראתה כמו משאית רגילה, בצבע אופר, עם שתי דלתות אחוריות שנסגרו באופן הרמטי. הקירות הפנימיים היו עשויים מפלדה. לא היו מושבים. התקרה הייתה מכוסה בסורגי עץ, כמו במקלחות ציבוריות, עם שטיחוני קש. בין תא הנהג לבין החלק האחורי [האטום] היו שני חורי הצצה. עם פנס אפשר היה להשקיף דרך החורים ולראות אם הקורבנות כבר מתו. תחת סריגי העץ היו צינורות בעובי 15 ס"מ בערך, שהגיעו מתא הנהג. לצינורות אלה היו פתחים קטנים מהם זרם גז. הגנרטור של הגז היה בתא הנהג, בו ישב הנהג כל הזמן. הוא לבש מדים של יחידות גולגולות המוות של האס-אס, והיה כבן ארבעים. היו שתי משאיות כאלה.

כשהמשאיות הגיעו, היה עלינו לעמוד במרחק של כחמישה מטר מהחפירה. ראש יחידת האס-אס היה קצין אס-אס בדרגה גבוהה, סדיסט מוחלט ורוצח. הוא ציווה ששמונה אנשים יפתחו את דלתות המשאית. ריח הגז שבו נתקלנו היה מהמם.

יום רביעי, 7 בינואר 1942.[5]

וינר תיאר גם את הטיפול האכזרי באסירי הזונדרקומנדו, שהושארו בחיים כדי להיפטר מהגוויות, וכן את בריחתו מהמחנה.[6] אנשי קבוצת עונג שבת העתיקו את הדו"ח לפולנית ולגרמנית; הם שלחו את הגרסה בפולנית למדינת המחתרת הפולנית. ההעתק הגרמני נועד לעם הגרמני, בתקווה שזה יעורר את חמלתם של גרמנים כלפי היהודים, אך זה כנראה לא הגיע לידיים גרמניות.[7][8][9]

לאחר מכן נמלט וינר לזמושץ', שם כתב לגטו ורשה על קיומו של מחנה המוות בבלז'ץ.[10] ימים ספורים לאחר מכן, בסוף אפריל 1942, נעצר וינר, גורש לבלז'ץ ונרצח בתאי הגז שם.[11] אסיר אחר שנמלט מחלמנו, מרדכי פודכלבניק, שרד את השואה ובשנת 1961 העיד במשפט אייכמן בירושלים.[12][13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Szlamek Bajler". DeathCamps.org. 2014. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2014. 
  2. ^ Patricia Heberer, Children During the Holocaust (Google Books)
  3. ^ Jon E. Lewis, Voices from the Holocaust page 248, Google Books.
  4. ^ Heath, Alan. "Chelmno Waldlager". Youtube.com. 
  5. ^ דף על עדותו של וינר באתר על מחנות ההשמדה (באנגלית)
  6. ^ Łucja Pawlicka-Nowak, Chelmno Witnesses Speak, Koło.
  7. ^ Wiesenthal Center
  8. ^ "Grojanowski Report, Yad Vashem" (PDF). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2014. 
  9. ^ "Chelmno, Yad Vashem" (PDF). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2014. 
  10. ^ Ringelblum archive, Warsaw
  11. ^ Gilbert, Martin. The Holocaust – The Jewish Tragedy, William Collins Sons & Co. Limited, London, 1986
  12. ^ "Yad Vashem "Diaries", footnote 12" (PDF). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2014. 
  13. ^ According to the Grojanowski Report is available at the Jewish Historical Institute in Warsaw (copy in YVA, JM/2713), and it was also translated into Hebrew by Elisheva Shaul, "Taking of Testimony from the Forced Undertaker Jakob Grojanowski, Izbice-Kolo-Chelmno," Yalkut Moreshet 35 (April 1983), pp. 101-122.