דובק
ערך זה עוסק במפעל ליצור טבק. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
 | |
| עובדות ב"דובק" מעשנות בהפסקת הצהרים, 1950 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | מרתין גהל |
| תקופת הפעילות |
1935–הווה (כ־87 שנים)  |
| מיקום המטה |
פתח תקווה |
|
www | |
  | |
דּוּבֶּק בע"מ הוא המפעל היחיד לייצור סיגריות הפועל כיום בישראל, והוא מייצר ומשווק גם טבק למקטרת, סיגרים, מציתים ונייר גלגול.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה נוסדה בשנת 1935 על ידי מספר תעשיינים, ובהם מרתין גהל (Martin Gehl) שעלה מגרמניה. מפעל החברה הוקם ברמת גן. בשנת 1960 החלו מניותיה להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ובשנת 1971 רכשה את שתי מתחרותיה, סיגריות מספרו ומטוסיאן, והשיגה מונופול בשוק המקומי. מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ניהל את החברה זרח גהל בנו של מרתין, וחקירה שנוהלה נגדו ונגד החברה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 גרמו לטלטלה בחברה[1].
ב-21 במאי 1989, הוצתה דליקה במפעל החברה בבני ברק. אלמוני שהתקשר למשטרה לקח אחריות על המעשה בשם ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים", וטען שהדבר נעשה מכיוון שבמפעל מועסקים ערבים[2].
בשנת 2003 הפכה החברה לחברה פרטית, ושנה לאחר מכן הייתה למשווק הבלעדי בארץ של מוצרי החברה הדנית "האוס אוף פרינס" ("House Of Prince"). הרחוב בו שוכנים מפעל החברה ומשרדיה בפתח תקווה קרוי על שמו של מרתין גהל.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעלה העיקרי של דובק, כמו גם הנהלתה, שוכנים כיום בקריית אריה בפתח תקווה, ומפעל ייצור הטבק נמצא בבני ברק, כיום חלק ממתחם המפעל העתיק את פעילותו למפעלים האחרים של דובק, ועל המגרש שנמכר ליזם פרטי נבנה קניון. ברשותה של דובק מנגנון הפצה משלה המגיע לכ-10,000 נקודות מכירה ברחבי הארץ, וכן עוסקת החברה בייצוא חלק ממותגיה. מנגנון השיווק משרת גם את משקאות האנרגיה "רד בול" ו-"XL", ובעבר, גם את המשקה "blu". החברה מעסיקה כ-300 עובדים.
מותגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
- "נובלס"[3] - מותג סיגריות זול יחסית שהושק בשנת 1952, וזכה לפופולריות בקיבוצים, בנח"ל, ובבתי הכלא.
- "טיים" - מותג שהושק בשנת 1965 והיה משך שנים מותג הסיגריות הפופולרי בארץ.
- מותגים אחרים - נלסון (1943), דובק 10[4], לידו[5], שרתון (1965), ברודוויי 80 (1969), ברודוויי 100, אירופה (1971), מונטנה (1980), גולף (1988), מוסטנג (1992), No9 (2007) ורויאל[6].
מחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-60 של המאה ה-20 מחירה של חפיסה "אסקוט" היה 94 אגורות, חפיסה "דובק פילטר": 94 אגורות, חפיסה "טיים": 1.25 לירה ישראלית, חפיסה "דובק 10": 80 אגורות, חפיסה "סילון": 64 אגורות, חפיסה "דגל": 64 אגורות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דובק- י. זונדר, "דובק" - מותיקי מפעלי התעשיה בארץ, דבר, 1 באוקטובר 1952
- שחר סמוחה, מסע בעקבות הסיגריה הישראלית. גלובס, 13 בנובמבר 2015.
- נתי גבאי, כך מיתגה את עצמה 'דובק': ספורט והגנה על המולדת, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, ספטמבר 2019
- משמר וספורט, עלון פרסומי של חברת דובק משנות הארבעים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- מידע על דובק בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיכל הולצמן, "דובק": מאבק בדרך הטבק, מעריב, 20 בפברואר 1987
- ^ עתי"ם, "דובק"־ השומר גילה את האש לפני שגרמה נזקים הסיקריקים נטלו אחריות להצתה, מעריב, 22 במאי 1989
- ^ סיגריות נושנות 30 בספטמבר 2014
- ^ חפיסת דובק 10מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל
- ^ לידו 20 סיגריות פילטר אתר הספרייה הלאומית
- ^ הסיגריות, הבירה והקפה של 1967: מסע בין פרסומות הארץ, 6 ביוני 2017