דובראבקה אוגרשיץ'

From ויקיפדיה
Jump to navigation Jump to search
דובראבקה אוגרשיץ'
Dubravka Ugrešić
דובראבקה אוגרשיץ'
לידה 27 במרץ 1949 (בת 70)
קוטינה, קרואטיה, יוגוסלביה
עיסוק מתרגמת, מחברת רומנים, סופרת ילדים, כותבת ספרי עיון, מרצה באוניברסיטה, סופרת, מחברת, לוחמת מחתרת, תסריטאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קרואטית
מקום לימודים תוכנית הכתיבה הבינלאומית, אוניברסיטת זאגרב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קרואטית
פרסים והוקרה פרס אוסטריה לספרות אירופית (1999)
www.dubravkaugresic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דובראבקה אוגרשיץ' (נולדה ב-27 במרץ 1949, קוטינה, קרואטיה, יוגוסלביה) היא סופרת קרואטית. מאז שנות ה-90 של המאה העשרים, חיה בהולנד.

ביוגרפיה[edit source | edit]

נולדה בקוטינה, עיירה במרכז קרואטיה. למדה ספרות השוואתית ורוסית באוניברסיטת זאגרב, וקיימה במקביל קריירה אקדמית וקריירה ספרותית. לאחר סיום התואר המשיכה לעבוד באוניברסיטה, במכון לתורת הספרות.

עם פרוץ המלחמה ביוגוסלביה-לשעבר, בשנת 1991, פרסמה ספר חריף בגנות הלאומנות ונגד מלחמות. עקב פרסום הספר, הפכה מטרה לרדיפה תקשורתית ופוליטית והיו שראו בה "אויבת העם" ו"מכשפה". באו דברים לידי כך, שבשנת 1993 היגרה מקרואטיה.[1]

היא לימדה באוניברסיטאות אירופיות ואמריקאיות, בהן אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ואוניברסיטת הרווארד. היא חיה באמסטרדם, שם היא כותבת ומפרסמת במספר כתבי עת ספרותיים ועיתונים אירופים ואמריקאים.

יצירתה[edit source | edit]

רומנים וסיפורים קצרים[edit source | edit]

אוגרשיץ' פרסמה מספר רומנים וקובצי סיפורים קצרים, שתורגמו לשפות אירופיות רבות. בשנת 1981 פרסמה נובלה בשם "שטפיצה צווק במלתעות החיים", שזכתה להצלחה. הנובלה רצופה ארמזים לספרות יפה (גוסטב פלובר, בוהומיל הראבל) ולספרות זולה (כגון רומן רומנטי).[2] הנובלה שימשה בסיס לסרט יוגוסלבי מצליח משנת 1984 בשם "במלתעות החיים", בבימוי רייקו גרליץ'.

אוגרשיץ' מגדירה עצמה "אזרחית של הספרות".[3] במסותיה מביעה אוגרשיץ' את השתייכותה לספרות, למשפחה העתיקה והגדולה של ספרים וסופרים. לשיטתה,

יצירות ספרות גדולות הן גדולות, בין היתר, משום שהן בוויכוח מתמיד עם קוראיהן, שחלקם סופרים בעצמם, אשר מסוגלים לבטא באופן יצירתי איך הם חווים את ההשתלשלות הזו. ליצירות ספרות גדולות יש התכונה הפלאית שגורמת לקוראיהן לכתוב אותן מחדש, לעשות מהן מיזם ספרותי חדש. זה יכול להתאים לרעיון הבורחסי שלכל ספר יש מקביל, אבל גם לרעיון מודרניסטי של ספרות בדיאלוג מתמיד עם העבר הספרותי וההיסטורי שלה."

ראיון עם אוגרשיץ' (אנגלית), מאת סווטלנה בוים, באתר "BOMB".

הרומן "לצלוח את נהר הרומן" זכה בפרס נין, הכיבוד הספרותי הגבוה ביותר ביוגוסלביה, שעל הזוכים בו נמנים דנילו קיש ומילוראד פאביץ'. אוגרשיץ' הייתה האשה הראשונה שזכתה בפרס. הרומן הוא "מותחן" משעשע על משפחת סופרים בינלאומית אשר מתכנסת בזאגרב.

הרומן מוזיאון הכניעה ללא תנאי, שהופץ כסמיזדט בשנת 1992, אך ראה אור בקרואטיה רק עשור לאחר מכן (אחרי שתורגם וראה אור בשפות אחרות), עוסק במלנכוליה של זיכרון ושכחה. גיבורת הרומן, גולה מארצה, מוקפת בנוף של ברלין אחרי נפילת החומה, ותמונות ממולדתה שסועת המלחמות, סובבת בין תקופות חייה. הרומן הופיע בעברית בתרגום דינה קטן בן-ציון בשנת 2009, בהוצאת עם עובד.

רומן נוסף, "משרד השר לענייני כאב", שפורסם בשנת 2004, עוסק בחייהם המרוסקים של עקורים; בטראומת השפה ובשפת הטראומה.

ברומן "בבה יגה הטילה ביצה", שפורסם בשנת 2008, שואבת אוגרשיץ' מן המיתוס הסלאבי בבה יגה וטווה מעשייה מודרנית, על יופי, קסם, כוח, מוות, הזדקנות, ואי-שוויון ואפליה בין המינים, אבל גם על יכולתן של נשים זקנות להחזיר מנה אחת אפיים.

מסות[edit source | edit]

אוגרשיץ' זכתה להכרה על גישתה החדשנית לסוגת המסה. קובץ המסות "מילון בדוי אמריקאי" (במקור: Americki fikcionar) מכיל מסות קצרות דמויות ערכים מילוניים על החיים באמריקה מנקודת ראותה של תיירת ממדינה מתפרקת. בקובץ "תרבות השקרים" כותבת אוגרשיץ' על חיי אנשים רגילים בתקופת מלחמה, עליית לאומנות, ופרנויה קיבוצית.

כתיבתה תוקפת את הטמטום הפראי של המלחמה, מפוצצת את הבלון של הגבורה המאצ'ואיסטית המקיפה אותה, ונוברת בנבכי הכאב והפאתוס של הגלות.

ריצ'רד ברן, "בחירה במכשפה הלא נכונה" (אנגלית), בכתב העת The Common Review.

הקובץ "תודה על שאינכם קוראים" הוא אוסף מסות על "זוטות ספרותיות": תעשיית המו"לות, מקומה של הספרות ב"חברה המכורה למופעים". קובצי מסות נוספים שפרסמה הם "אין אף אחד בבית", "תרבות קריוקי", "אירופה בצבע ספיה".

על כתיבתה המסאית זכתה בפרסים, בהם פרס היינריך מאן בשנת 2000, פרס ז'אן אמרי בשנת 2012,[4] ופרס שארל ויון.

סוגות אחרות[edit source | edit]

בנוסף לכתיבתה הספרותית, חיברה אוגרשיץ' חיבורים אקדמיים, בהם מונוגרפיה בשם "פרוזה רוסית חדשה", וערכה אנציקלופדיה בת 9 כרכים על האוונגרד הרוסי, ואוספים שונים. היא השתתפה באוסף מאמרים שיצא בעברית בשם מכתבים לאזרח השישה מיליארד, בתרגום מאנגלית של עדית פז, בשנת 1999.

אוגרשיץ' תרגמה לקרואטית יצירות משל דניאיל חארמס ובוריס פילניאק. כמו כן, חיברה שלושה ספרי ילדים.

קישורים חיצוניים[edit source | edit]

הערות שוליים[edit source | edit]

  1. ^ דובראבקה אוגרשיץ', Thank You For Not Reading, ‏ הוצאת Dalkey Archive Press, ‏, 2003, עמ' 136.
  2. ^ יסמינה לוקיץ', Trivial Romance as an Archetypal Genre.
  3. ^ קרן ונושקה, אזרחית הספרות: דובראבקה אוגרשיץ', באתר The Quarterly Conversation. (אנגלית)
  4. ^ דובראבקה אוגרשיץ' זכתה בפרס ז'אן אמרי (אנגלית), באתר אוניברסיטת רוצ'סטר, 2012.