דוב גובי
 דוב גובי
| |
|---|---|
דוב גובי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב חום |
| תת־מין: | דוב גובי |
| שם מדעי | |
 Ursus arctos gobiensis
| |
| |
דוב גובי (שם מדעי: Ursus arctos gobiensis, הידוע במונגולית mazaalai / Мазаалай) נקרא גם הדוב החום של גובי הוא תת-מין של הדוב החום שנמצא במדבר גובי של מונגוליה. הוא מופיע בסכנת הכחדה חמורה על ידי הספר האדום המונגולי של מינים בסכנת הכחדה ועל ידי האגודה הזואולוגית של לונדון באמצעות תקני IUCN. בשנת 2009 האוכלוסייה כללה רק 20 פריטים בוגרים והופרדו על ידי מרחק גדול מאוכלוסיות דוב חום אחרות כדי להשיג בידוד רבייה.
"לפרק את המחנה בערך ב־9:30 בבוקר וללכת לכיוון הרי אטיס, אנחנו חוצים מישור פתוח גדול ואז נכנסים לעמק תלול, קודר ומפוצל, ממש לפני שנכנסנו לעמק גילינו את טביעות רגליו של הדוב הגובי הנדיר."
משוער שרק שלושים ושניים דובי גובי חיים בעולם והם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. בנוסף לכך שורר ויכוח מתמשך בין מדענים על אם הם מין אמיתי או תת-מין.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר הרחוק היה קיים בהרי אלטאי, מישור סיביר הדרומית, צפון מערב סין וקזחטן כך שתפוצתו גבלה עם הדוב סיבירי מזרחי מצפון דוב יקוצ׳קי ממזרח ודוב חום אירואסייתי מהמערב. במאה ה-6 לספירה עקב שינוי אקלים צומצמה תפוצתו למדבר גובי ומישור סיביר הדרומי. עקב ציד צומצמה תפוצתו במאה ה-19 אך ורק למדבר גובי, ובמאה ה-20 לרכסי אלטאי בלבד.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
דובי גובי אוכלים בעיקר שורשים, גרגירים, צמחים אחרים ולפעמים מכרסמים. בנוסף לא היו ראיות כי הדובים הגובים אכלו יונקים גדולים. הדוב הגובי קטן בהשוואה לתת-מינים אחרים של הדוב החום, זכרים בוגרים שוקלים כ 96–138 ק"ג, והנקבות כ 51–78 ק"ג.
הדוב הגובי מסווג לפעמים כאותו תת-מין כמו הדוב הכחול הטיבטי, זה מבוסס על הדמיון המורפולוגי, והאמונה כי דוב גובי מייצג אוכלוסיית שרידים של הדוב הכחול הטיבטי. עם זאת, דוב גובי מסווג לעיתים כתת-מין משל עצמו, ודומה מאוד לדובים חומים אסיאתיים אחרים.
