דוב גולדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוב גולדברג
דוב גולדברג 1912
דוב גולדברג 1912
לידה 1866
שאקי, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביולי 1922 (בגיל 56 בערך)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 20 ביולי 1922 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מימין לשמאל: מיכאל אליניקוב, בוריס גולדברג, אברהם אידלסון
גולדברג יושב במרכז, עם מייסדי בית החרושת סיליקט, תל אביב, 1922. יונה קרמנצקי יושב שני משמאל, יוסף זיידנר שני מימין

דוב (בוריס) גולדברגרוסית: Борис Александрович Гольдберг;‏ 186620 ביולי 1922) היה פעיל ציוני ותעשיין.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדברג נולד בעיירה שאקי שבפלך סובאלק בליטא (אז באימפריה הרוסית), בן לאלכסנדר סנדר ואח של יצחק ליב גולדברג. עוד מנעוריו היה חובב ציון. הוא למד בברלין והנובר, ב-1891 הוסמך למהנדס כימיה. ב-1898 השתקע בווילנה והקים שם מפעל. עם הופעת ההסתדרות הציונית גולדברג היה אחד מראשיה של ההסתדרות בפלך וילנה. גולדברג היה אחד הדוברים בועידת הלסינגפורס; בנאומו דיבר על עבודה מעשית בארץ ישראל ועבודה ברוסיה למען ארץ ישראל. בנוסף השתתף בוועידה הרביעית והחמישית של התנועה הציונית ברוסיה.

גולדברג השתתף במערכת של כמה עיתונים ציוניים, רזסבייט, בודושצנוסט ודי וועלט. הוא פרסם מאמרים הנוגעים להגירה יהודית ודמוגרפיה יהודית ופרסם עבודה על תוצאות המפקד של 1897 ויהודים. ב-1917 הוא יסד ירחון בשם ארץ ישראל בשפה הרוסית למטרת מחקר מדעי כלכלי של ארץ ישראל.

בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא הגיע בשליחות התנועה הציונית לקופנהגן, סטוקהולם, לונדון וארצות הברית. בוועידה השביעית של ציוני רוסיה הוא נבחר לחבר של הוועדה המרכזית של ציונות רוסיה ונבחר ליושב ראש של הוועדה הארץ ישראלית שלה. הוא עזב את רוסיה בשנת 1919 והיה נציגה של הציונות הרוסית בוועד המשלחות היהודיות בזמן ועידת ורסאי. ב-1920 הוא הפך למנהל מחלקת המסחר והכספים של ההנהלה הציונית בלונדון, היה ממייסדי קרן היסוד ופעיל מרכזי בהכשרת היישוב. בשנים 1920-1921 הוא היה מתומכי הגישה של חיים ויצמן ומנחם אוסישקין בהסתדרות הציונית והתנגד בחריפות לפעילות של נחמיה דה לימה שנועדה לפעולה על בסיס כלכלי איתן, בה ראה חיסול של הציונות[1].

בראשית 1921 עלה לארץ ישראל. תחילה התיישב בחיפה, בה קיווה לייסד מפעל למלט, ואכן שותפיו למיזם הקימו את נשר מפעלי מלט ישראליים. הוא מונה לנשיא הוועד הזמני של הדר הכרמל שמונה על ידי ארתור רופין עד לקיום בחירות[2]. בהמשך השתקע בתל אביב, יסד את חברת "הבונה" והקים מפעל למוצרי בניין. כמו כן היה שותף בבית החרושת לסיליקט.

הוא נפגע בזמן מאורעות תרפ"א במאי 1921[3], נשלח לברלין לקבלת טיפול רפואי. הטיפול לא הצליח, וכאשר חזר לארץ ישראל, נפטר בכ"ד בתמוז תרפ"ב[4]. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בצוואתו היה סעיף המצווה לבני משפחתו לתת מעשר מהונו לקרן קיימת לישראל.

לגולדברג היו שני בנים: אליהו שנישא לירדנה, בתו של חיים מרגלית-קלוריסקי ואלכסנדר.

נכדו של דוב גולדברג (בנם של אליהו וירדנה) נקרא על שמו דב בוריס גולדברג. במהלך השנים הוא עיברת את שם משפחתו ל"גל". בוריס (דב) גל היה ממקימי קיבוץ מעגן מיכאל ומחלוצי הדיג העברי במדינת ישראל.

על שמו רחוב בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוב גולדברג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]