דודא רפואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןדודא רפואי
Duda.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: מכוסי זרע
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: סולניים
סוג: דודא
מין: דודא רפואי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mandragora autumnalis
ליניאוס, 1753
שרלטנות במכירת דודאים, עיתון הלבנון 1863

דודא רפואי (שם מדעי: Mandragora autumnalis) הוא עשבוני רב שנתי, מין בסוג דודא, ממשפחת הסולניים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשו של הדודא הרפואי שיפודי ועבה, המעמיק חדור לקרקע עד כ-2 מטרים. סביב השורש צומחת בתחילת הסתיו שושנת עלים גדולים באורכם של כ-30 ס"מ. צבעם ירוק כהה, והם קמוטים מאוד. הפרחים הפורחים כבר בחודש דצמבר, נישאים על עוקצים ארוכים ממרכז השושנת, צבעם סגול ובהם חמש אונות. הפירות, המבשילים בסביבות חודש יוני, הם ענבות בשרניות, קוטרן כ-3 ס"מ וצבען כתום עז. לפרי ריח נעים, חזק ומשכר. בתוך הפרי, מספר חרצנים שחורים.

כל חלקי הצמח מכילים רעלים חריפים (בעיקר אטרופין), המגנים עליהם מפני הרעייה. רעלים אלו מסוכנים גם לאדם. ידועים מקרים של ילדים שאכלו את עליו המתוקים וסבלו מהרעלה קשה. הפירות ראויים למאכל אדם כשהם בשלים, טעמם אז נעים ומזכיר אננס. גם בתקופה זו, חרצני הפרי מסוכנים לאדם.

תפוצת הפרי ים-תיכונית ואירנו-טורנית, בארץ הוא מצוי בבתה ובגריגה הים תיכונית.

סביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. במקרא מוזכר הדודא כצמח המסייע בבעיות פוריות, והזיהוי שלו עם הדודא המקראי[1] מקובל כוודאי. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה, כסם הרדמה, לכישוף, ולטיפול בשדים ורוחות. המחזה מנדרגולה של ניקולו מקיאוולי מבוסס על האמונה בסגולותיו המיתיות של צמח הדודא. הצמח מוזכר גם בספר השני בסדרת הארי פוטר כמרפא את אלה שנפגעו ממבט הבסיליסק.

הדודא במקורות היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדודאים נזכר פעמיים במקרא כצמח הקשור לפריון[דרוש מקור]: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ" (בראשית ל יד), וכצמח המפיץ ריח נעים: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (שה"ש ז יד).

תרגומים רבים תרגמו את ה'דודאים' כ- Mandragora autumnalis, הקרוי בימינו דודא רפואי. גם אסף הרופא כתב: "דודאים, נקראים בלשון ארם יברוחין, וכל לשון מנדרגורא". בספרות חז"ל מובא עוד מגוון זיהויים: "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. ר' יונתן אמר סביסקי" (סנהדרין צט ע"ב). במדרש מובא: "ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. ר' יצחק אמר סעדין. ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין".

הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שעולה מהמקורות הכתובים, מציורי קיר ומן הממצא הבוטני-ארכאולוגי[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המוזכר בספר בראשית פרק ל' פסוק י"ד.
  2. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 93-91