דודג' וייפר
.jpg) | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| יצרן | קרייזלר |
| שנות ייצור | 1991–2017 |
| הרכבה | מישיגן |
| מודל אחריו |
דודג' וייפר (VX I)  |
| סיווג | מכונית ספורט |
  | |
דודג' וייפר (באנגלית: Dodge Viper) היא מכונית ספורט דו-מושבית מתוצרת דודג' שיוצרה בין השנים 1991 עד 2017, למעט הפסקה קצרה בין השנים 2010–2013. הייצור של המכונית החל במפעל ניו מאק אסמבלי פלאנט בשנת 1991 ועבר למפעל קורנר אבניו אסמבלי פלאנט באוקטובר 1995.
למרות שקרייזלר שקלה להפסיק את ייצור הדגם בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה[1][2], ב-14 בספטמבר 2010, הודיע המנכ"ל סרג'יו מרקיונה על הצגת דגם חדש של הרכב בשנת 2012[3]. ב-2014, הוויפר הגיעה למקום העשירי ברשימת "המכוניות הכי אמריקאיות" כאשר 75% או יותר מחלקיה יוצרו בארצות הברית[4].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
היוזמה לייצור דגם הוויפר הגיע בשלהי 1988 בסטודיו לעיצוב מתקדם של קרייזלר. בפברואר אותה שנה הציע נשיא קרייזלר, בוב לוץ, ראש מחלקת העיצוב, טום גייל, לשקול לייצר דגם "קוברה מודרני", בדומה ל-AC Cobra. כמה חודשים לאחר מכן גייל הציג ללוץ דגם אבטיפוס. המכונית הופיעה כמכונית קונספט בתערוכת המכוניות הבינלאומית של צפון אמריקה בשנת 1989[5]. התגובה הציבורית הייתה נלהבת עד כדי כך שהמהנדס הראשי, רוי סיוברג, הונחה לפתח אותה בייצור תעשייתי.
סיוברג בחר 85 מהנדסים והקים את "צוות וייפר". הפיתוח החל במרץ 1989. הקבוצה ביקשה ממי שהייתה אז חברת הבת של קרייזלר, למבורגיני, שתיצוק בלוק אלומיניום לשימוש בווייפר. ייצור הגוף הושלם בסתיו 1989 ואבטיפוס של השלדה היה מוכן כבר בדצמבר. אף על פי שבבדיקות הראשוניות נעשה שימוש במנוע V8, מנוע ה-V10 אשר היה אמור להיות במכונית מלכתחילה, היה מוכן בפברואר 1990. אישור רשמי מנכ"ל קרייזלר", לי איאקוקה, הגיע במאי 1990. שנה מאוחר יותר, קרול שלבי נהג ברכב הווייפר הטרומי במירוץ אינדיאנפוליס 500. בנובמבר 1991, המכונית שוחררה לבוחני רכב והמשלוחים ההקמעונאיים הראשונים החלו בינואר 1992.
דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדור הראשון (SR I:1991–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
האבטיפוס הראשון נבחן בינואר 1989. בינואר 1991 יצאו לראשונה שני דגמים טרומיים אשר השתתפו במירוץ אינדיאפוליס 500. הווייפר החליפה את הדודג' סטלת', רכב המרוצים של דודג' אשר יוצר ביפן, לאחר שזכתה לביקורת רבה מאנשי איגוד עובדי הרכב האמריקאי, והחלה להימכר בינואר 1992 בשם RT/10 רודסטר. למבורגיני האיטלקית, אשר נשלטה אז על ידי קבוצת קרייזלר, עזרה לעצב את מנוע ה-V10 של הוויפר, אשר התבסס על מנוע LA V8 של קרייזלר. תורם עיקרי להתפתחות הוויפר עוד מראשיתה היה דיק וינקלס, מהנדס החשמל הראשי, אשר בילה חלק ניכר מזמנו באיטליה[6].
תחילה הוויפר עוצבה כדי להיות מכונית ביצועים. לא היו ידיות חיצוניות בדלתותיה, לא היה לה מנעול צילינדר או מיזוג אוויר, כמקובל במכוניות פרטיות. עם זאת, בדגמים מאוחרים יותר הוצעה האפשרות לבקרת אקלים והתקנה פוטנציאלית של מיזוג אוויר. הגג היה עשוי בד, והחלונות היו עשויים ויניל, כדי לפתוח ולסגור אותם נעשה שימוש ברוכסנים, בדומה לרכב אחר של החברה, הג'יפ דודג' ורנגלר. עם זאת, הוויפר עדיין צוידה עם כמה אלמנטים פנימיים, דוגמת מערכת סטריאו, מושבי עור מתכווננים ושטיחים. חישוקי האלומיניום היו בעלי קוטר גדול יותר בעקבות הגודל המשמעותי של הבלמים. גוף הרכב נבנה מפיברגלאס קל משקל עם גג קשיח, אך במודלים מאוחרים הוצע גם גג בד. לא היו כריות אוויר ברכב מתוך ניסיון לחסוך במשקל הרכב. לרוב דגמי הוויפר הוצע גם מתלים מתכוונים לצורך ביצועים טובים יותר.
הדור השני (1995-2002:SR II)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנוע V10 שמספק כ-415 כ"ס.
בהמשך השנים הכוח סוס הועלה ל-450 כ"ס.
בהמשך השנים הייתה אפשרות לווייפר עם פסים מתחילת מכסה המנוע עד לסוף החלק האחורי כשהפסים נמצאים באמצע.
הדור השלישי (2002-2007:ZB I)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנוע V10 שמספק כ-500 כ"ס.
שיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהווייפר דור שלישי יצא הוא יצא עם שיפורים נוספים בצורה, בעוד שבדור הקודם החלק הקדמי היה ארוך הפעם הוא היה קטן יותר.
הדור הרביעי (2007-2010: ZB II)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דודג' וייפר ZB II
מנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
V10 שמספק כ-600 כוח סוס ב-6,100 סל"ד.
שיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייפר דור רביעי יצא קצת שונה מקודמו (הדור השלישי) כאשר קיבל כוח סוס יותר גבוה ותיבת הילוכים חדישה.
הדור החמישי והאחרון (2013-2017:VX I)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – דודג' וייפר VX I
ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הווייפר (VX I) מופעל על ידי מנוע V10. המנוע מייצר 640 כ"ס ב-6,150 סל"ד. בשנת 2015 ההספק הועלה ב-5 כ"ס.
הוייפר יכול להאיץ בין 0–100 קמ"ש תוך 3.5 שניות ויכול להגיע למהירות מרבית של 335 קמ"ש.
שיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצא בשני דגמים: SRT ו-GTS.
ה- GTS הוא דגם הפרמיום המציע נוחות יתר וה- SRT יותר בסגנון ספורטיבי.
במשטרת דובאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגם "דודג' וייפר" מופעל כניידת משטרה במשטרת דובאי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דודג' וייפר (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hellwig, Ed (16 ביוני 2010). "Mercedes-Benz SLS Started Out as the Next-Generation Dodge Viper". insideline. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2011. נבדק ב-27 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Emunds, Dan (1 ביולי 2010). "Dodge Viper Production Ends". insideline. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2011. נבדק ב-27 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baudette, Neal E.; Bennett, Jeff (September 15, 2010). "To Counter Slump, Chrysler Plans New-Model Barrage". The Wall Street Journal. p. B3.
- ^ "Viper makes the "Most American Cars" list". everything dodge.com. 7 בספטמבר 2014. נבדק ב-27 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lamm, Michael. "The American Carrozzeria". The Auto Channel. נבדק ב-17 במאי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Car: The Definitive Visual History of the Automobile (באנגלית). Penguin. 2011. p. 296. ISBN 9780756689384. נבדק ב-22 ביולי 2018.
{{cite book}}: (עזרה)