דודונאה דביקה
דודונאה דביקה | |
---|---|
פרחים של דודונאה דביקה | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | צמחים וסקולריים |
סדרה: | סבוננאים |
משפחה: | סבונניים |
סוג: | דודונאה |
מין: | דודונאה דביקה |
שם מדעי | |
Dodonaea viscosa פון-ז'אקווין, 1760 | |
דוֹדוֹנאה דביקה (שם מדעי: Dodonaea viscosa) הוא מין של צמח בעל פרחים ירוק-עד השייך לסוג דודונאה במשפחת הסבונניים, הכוללת גם את הסוג אגוזי סבון. מקור הצמח באוסטרליה ומשם הוא הופץ לרחבי העולם, לכן תפוצת הצמח היא קוסמופוליטית באזורים הטרופיים והסובטרופיים, ובחלקים החמימים של אזורים של אקלים ממוזג באפריקה, אמריקה, דרום אסיה ואוסטרלאסיה.
השם המדעי של הסוג (Dodonaea) מנציח את רֶמְבֶּרְט דוּדֶנס (Rembert Dodoens), בוטנאי פלמי בן המאה ה-16. האפיתט (viscosa) הוא מלטינית פירושו "דביק", בהתייחס לחומר המופרש על העלים.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]דודונאה דביקה היא שיח הגדל לגובה בין מטר ל-3 מטרים,[2] או, במקרים נדירים, עץ קטן שצמרתו מעוגלת בגובה עד 9 מטרים וקוטר בגובה חזה של 7.5 סנטימטרים. גון קליפת הגזע חום והיא חרוצה בעדינות. הענפים דקים בגוון חום בהיר נטולי פלומה.
העלים בגוון ירוק-צהוב, צורתם משתנה מסגלגלה, לדמוית כף או רומח, לעיתים קרובות בצורת עלה יושב (חסר פטוטרת),[3][4] אורכם בין 4 ל-7.5 סנטימטרים ורוחבם בין 1 ל-1.5 סנטימטרים, מסורגים ומפרישים חומר דביק דמוי שרף, מה שהקנה לצמח את שמו. קצה העלה מחודד או מעוגל. בסיס הטרף נרחב. מרקם העלה דמוי עור, נוקשה, אבל גם גמיש. העורק המרכזי אינו בולט והולך ונעלם לקראת קצה העלה. 6 עד 10 זוגות של עורקים משניים דקים, בדרך כלל בלתי מובחנים, מנוגדים או סרוגים ויוצאים מהעורק הראשי בזוויות משתנות בין 12° ל-70°. שולי העלים בדרך כלל משוננים או גליים.
הפרחים גדלים בקצות הענפים במַכְבֵּדים דביקים ומעט שעירים באורך 2.5 סנטימטרים. גונם צהוב עד כתום-אדום ואורכם 6 מילימטרים עם 5 עלי גביע שעירים וללא עלי כותרת. הפרח יכול להיות או זכרי או נקבי בלבד, ועל צמח בודד יהיו פרחים זכריים או נקביים בלבד (צמח דו-ביתי). עם זאת, לפעמים צמח בודד יכיל גם פרחים זכריים וגם פרחים נקביים (צמח חד-ביתי). בפרח הזכרי יש 10 אבקנים, ובפרח הנקבי עלי עם שחלה ועמוד עלי קצר. ההאבקה מתבצעת בעזרת הרוח. משערים שבמהלך האבולוציה איבדו פרחי הדודונאה הדביקה את עלי הכותרת במטרה להגביר את החשיפה לרוח.
הפרי הוא הלקט יבש מעוגל באורך 1.5 סנטימטרים, גונו אדום והוא הופך לחום כשהוא מבשיל. לפרי צמודים שניים עד ארבע כנפיים דמויות נייר בגוונים מירוק צהוב לוורוד ולחום עד חום כהה. אורכם 2 סנטימטרים, מכוסות בפלומה בקצוות, לעיתים דביקים.[5] בפרי יש 1–4 זרעים סגלגלים, שחורים באורך 3 מילימטרים.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העצה קשה ועמידה במיוחד. בניו זילנד, שם היא הכבדה ביותר מכל עץ מקומי, השתמשו בו המאורים באופן מסורתי לייצור כלי נשק, מקלות הליכה מגולפים וידיות גרזינים.[6] דודונאה דביקה (הקרויה במדינות דוברות אנגלית hopbush) משמשת לבנייה ולהסקה אצל העמים בחלק המערבי של האי גינאה החדשה, בדרום-מזרח אסיה, מערב אפריקה וברזיל. בעלי הצמח אפשר להשתמש כאספלנית לפצעים.[7]
ילידי הוואי קוראים לצמח ʻaʻaliʻi, ונהגו לייצר מהעצה עמודים לבתים (pou), פיתיונות דגה (laʻau melomelo) ומקלות חפירה (ʻōʻō), וצבע אדום מהפרי.[8]
מגדלים את הזן התרבותי Purpurea, בעל העלווה הסגולה בצורה נרחבת כשיח גינה. הדודונאה הדביקה גדלה היטב בשטחים פתוחים או כיער משני, והיא עמידה למליחות, לבצורת ולזיהום.[7] היא יכולה לשמש לייצוב דיונות, לשיקום קרקעות מזוהמות (Environmental remediation) ולייעור מחודש. הצמח עמיד בפני רוחות חזקות ומשום כך משמש כגדר חיה, שובר רוחות וכשיח דקורטיבי.
בני הסרי שבדרום מקסיקו משתמשים בצמחים לצרכים רפואיים. הוא שימש גם כדי לעורר הנקה אצל אימהות, כטיפול בדיזנטריה, לריפוי הפרעות במערכת העיכול, בעיות עור ושיגרון באפריקה ובאסיה. בגינאה החדשה אנשים משתמשים בצמח כקטורת להלוויות. בעבר שימשה הדודונאה הדביקה במקום כשותנית לייצור בירה על ידי אוסטרלים (כפי שהיא באה לידי ביטוי בשם האנגלי hopbush, כלומר "צמח הכשותנית").[7]
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדודונאה דביקה יש כמה תת-מינים:[9]
- D. viscosa subsp. angustifolia
- D. viscosa subsp. angustissima
- D. viscosa subsp. burmanniana
- D. viscosa subsp. cuneata
- D. viscosa subsp. mucronata
- D. viscosa subsp. spatulata
- D. viscosa (L.) subsp. viscosa
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדודונאה הדביקה הוכנסה לארץ בין השנים 1950–1940 לגינות הנוי, ושימשה בעיקר כגדר חיה. משום שהצמח עמיד ליובש, למליחות ולטמפרטורות גבוהות הרבו לשתול אותו, והוא הופץ ביישובים רבים. נהוג לגדלו לקישוט, ואף מייצאים ענפים שלו. בישראל פיתחו שני זנים של הדודונאה הדביקה: "דודונאה דנה"[10] שעליו ופירותיו אדומים כהים מאוד ומקושטים, ו"דודונאה דרור" המצטיין בכך שעם ירידת הטמפרטורות העלים מקבלים גוון בורדו, כהה מאוד המתאים לשמש כקישוט.[11]
הדודונאה הדביקה מוגדרת כמין פולש בישראל.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דודונאה דביקה, באתר ITIS (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר NCBI (באנגלית)
- דודונאה דביקה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר צמח השדה
- דודונאה דביקה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- דודונאה דביקה, באתר Tropicos (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר GBIF (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר The Plant List (באנגלית)
- דודונאה דביקה, באתר IPNI (באנגלית)
- דודוניאה דביקה מאתר "צמח השדה"
- Dodonaea viscosa (PROTA) from Pl@ntUse site
- Dodonaea viscosa from Useful Tropical Plants Database
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דודונאה דביקה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Selvam, V. (2007). "Trees and Shrubs of the Maldives" (PDF). Food and Agriculture Organization of the United Nations.
- ^ Dodonaea viscosa- Sticky Hop Bush, Australian National Botanic Gardens
- ^ Dodonaea viscosa, Australian Native Plants Society
- ^ Little Jr., Elbert L.; Roger G. Skolmen (1989). "ʻAʻaliʻi" (PDF). Common Forest Trees of Hawaii. United States Forest Service. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-12-28.
- ^ "Dodonaea viscosa. Akeake". Māori Plant Use. Landcare Research. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Kew Royal Botanic Garden". אורכב מ-המקור ב-2016-12-31. נבדק ב-2014-10-22.
- ^ Medeiros, A. C.; C.F. Davenport; C.G. Chimera (1998). "Auwahi: Ethnobotany of a Hawaiian Dryland Forest" (PDF). Cooperative National Park Resources Studies Unit, University of Hawaiʻi at Mānoa.
- ^ "Dodonaea viscosa". Australian Plant Name Index (APNI), IBIS database. Centre for Plant Biodiversity Research, Australian Government, Canberra.
- ^ דודונאה 'דנה', סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי
- ^ דודונאה 'דרור', סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי
- ^ ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, "הצמחים הפולשים בישראל"