דוד בן-אשר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד בן-אשר

דוד בן-אשר (נולד ב-3 במרץ 1939) הוא עיתונאי ומשורר, כיהן כראש מחלקת כושר קרבי בצה"ל ואל"ם במיל'. שחקן ומאמן כדורעף בעברו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-אשר נולד וגדל בקיבוץ עין שמר, של השומר הצעיר. הוריו ילידי פולין, עלו לישראל ב-1933. [1] אביו, ניומקה, היה במאי ושחקן בהצגות בתיאטראות בקיבוצים; אמו, חנה, עבדה כגננת במשך 35 שנה. [2] [3] אחותו, בת-עמי יוגב, היא במאית סרטים ומורה; אחיו, שלמה בן-אשר, הוא מדריך תיירים. [4]

כדורעף וניהול ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל 15 ועד גיל 35 פיתח בן-אשר קריירה ספורטיבית כשחקן כדור-עף: בשנים 1954–1960 זכה במסגרת הפועל עין שמר, הקבוצה הבולטת בכדורעף בשנות החמישים, בשש אליפויות הליגה הלאומית (ליגת העל) ובגביעי המדינה. [5] [6] [7] [8] שיחק ואימן בקבוצות נוספות בליגה לאומית וארצית: אליצור בארות-יצחק, אליצור תל אביב, הפועל העוגן, גן חיים, אליצור יבנה, הפועל כפר-סבא, הפועל נען, בית הלוחם ת"א, מענית, כמו כן אימן את נבחרת צה"ל. [9] [10] [11] [6] בשנים 1956–1963 שיחק בנבחרת ישראל במשחקים בינלאומיים. בשנות השבעים שימש כמאמן נבחרת ישראל לנוער והוביל אותה פעמיים לשלבי הגמר של אליפות אירופה; [12] [13] [14] [15] [16] [17] שימש כחבר בוועדות האיגוד האירופי והישראלי בכדורעף וכיהן כחבר בארגון מאמני הכדורעף בהתאחדות לספורט בישראל. [5] [18] בשנות השמונים היה חבר בוועדת כדור-עף חופים באיגוד האירופי – CEV במשך 5 שנים, בה היה בין מעצבי אליפות אירופה בכדור-עף חופים. ב-1976 היה מאמן נבחרת נכי צה"ל בכדורעף במסע בארצות הברית. [1] היה מנהל (יועץ) אגף הספורט של ארגון הספורט של החרשים בישראל (אס"ח) והכין אותם לאולימפיאדת החירשים ברומא. [4]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1958–1960 שירת בן-אשר בסדיר בנח"ל והגיע לתפקיד מפקד פלוגה. לאחר מכן למד לתואר מורה בכיר במדרשה לחנ"ג בווינגייט (כיום המכללה האקדמית). תפקידו הבא היה סגן מפקד בה"ד 8, ואחריו קצין אימון גופני פיקוד מרכז. בשנים 1967–1970 שימש ראש מדור אימון גופני במטה הכללי. בשנים 1970–1973 למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם) ובאוניברסיטת תל אביב, שם סיים תואר ראשון במנהל וארגון החינוך. בשנים 1973–1974 כיהן כמפקד בה"ד 8. בשנים 1974–1978 - היה ראש ענף אימון גופני במטה הכללי. בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 1978–1980, כיהן כראש מחלקת כושר קרבי בדרגת אלוף-משנה. [19] במסגרת שירותו שימש כנציג צה"ל במועצה הלאומית לחינוך גופני וספורט בראשות שר החינוך. במלחמת ששת הימים שירת בחטיבה 5 באזור השומרון ובמלחמת יום הכיפורים בסיני שירת באזור תעלת סואץ. [18] בשנים 1980–1983 שהה עם משפחתו כשליח הסוכנות בניו ג'רזי, ארצות הברית. [1] [20] ב-1984 השתחרר מצה"ל. [21] באותה שנה סיים תואר שני (.M.A) בחינוך, עם עבודות גמר בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

במסגרת שירותו הצבאי הנהיג בן-אשר חובת מבחן כושר לצורך עלייה בדרגה של משרתי הקבע, וחובת מעבר קורס מ"כים על ידי מדריכי הכושר הקרבי. בהיותו ראש ענף העלה הצעה שהתקבלה, להפוך את ענף אימון גופני בצה"ל למחלקת כושר קרבי, ושם המקצוע שונה מ"אימון גופני" ל"כושר קרבי". הכניס את חובת המעבר של בוחן בר-אור לכושר קרבי כמדד לעלייה בדרגה, יזם את סמל מערך הכושר הקרבי אותו נושאים המדריכים על דש חולצתם, והוא תג השרוול של אנשי מערך הכושר הקרבי. ב-1979 יזם את מרוץ גולני מהחרמון ועד אילת, בשיתוף מח"ט גולני דוד כץ. [21] [22]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מהצבא נשא בתפקידי ניהול בהסתדרות, משרד הקליטה, בית ברל, עיריית נתניה, הפועל, האגודה לקרב מגע ועוד. ב-1989 התמודד בן-אשר על ראשות מועצת הוד השרון ברשימה העצמאית "הוד השרון שלי" מול אליהו שמעוני, ראש המועצה המכהן ועזרא בנימיני, שזכה בבחירות בסיבוב השני; בן-אשר הפסיד בבחירות אלה [23]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "ישראל בחמשירים" הוענק לנשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ירושלים, 3 במרץ 2021 מימין : דוד בן אשר, הנשיא ראובן ריבלין, ד"ר לאה צבעוני, דני קרמן

משנת 2006 בן-אשר הוא עיתונאי ב"ירוק" - רשת מקומונים בשרון. כותב במוסף מעריב של יום ששי "זמן צפון שרון" ו"זמן ירושלים", במגזין גמלאי צה"ל "צוות שלנו" ובמגזין הבינלאומי "רוקדים". כותב כתבות מגזין, וכתבות מסוגים שונים, לרבות מדור משוררים. מדי שבוע מוקרא חמשיר השבוע פרי עטו ברדיו רשת ב' בתוכנית "שישי אישי" של מושיק טימור, החמשיר מתפרסם גם במוסף "זמן מעריב".

כתב ספר בתחום האימון הגופני וקרב מגע "Fighting Fit" (ראה אור ב-1983 באנגלית בארצות הברית, בהוצאת פטנאם בתרגום פרופ' מרים שלזינגר).

כתב מאמרים בעשרות כתבי עת בישראל ומחוצה לה, בעיתונים, מגזינים, ביטאונים מקצועיים. המאמרים בתחום הציונות, צבא, ספורט, ריקוד, פוליטיקה, קיבוץ ועוד. בשנות השבעים היה בעל טור שבועי של שירים במדור הספורט ב"מעריב". היה בעל פינה שבועית בגלי צה"ל בענייני כושר ובריאות. היה בעל טור חמשירים פובליציסטיים בעיתונים שונים (10), בעל מדור קבוע ב"לאשה" בתחום הגנה עצמית. כותב מאמרים על ריקודי עם בביטאון "רוקדים" (מגזין לריקודי עם). כתב מאמרים ב"מערכות", ב"במחנה", ב"צוות שלנו", במגזין הצבאי של המרינס ארצות הברית – "Marine Corps Gazette" (אנ'), במגזין הצבאי "Defense Update"; בראשית שנות השמונים היה בעל טור קבוע בעיתון יהודי בניו ג'רזי. כעיתונאי ראיין מאות אנשים וסיקר את קורותיהם ופועלם הספרותי, לרבות חתני פרס ישראל.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אשר כתב מאות שירים בתחומים ונושאים שונים: אהבה, ספורט, ריקוד, מלחמות, הווי חיים, תחושות, אירועים אישיים וציבוריים, מקומות, עונות השנה, נופים וטבע. הוציא חמישה ספרי שירה: "וחוה נתנה לאדם", "זרמים", "אין חדש תחת השמש", "ספורט בצד – שירי ספורט", "שירים ליעל שירים לדוד".[24] [25]

הוציא שלושה תקליטורים של שירים מולחנים ומוקראים: האחד, דיסק עם 22 שירים בשם "קול המילים". השני, תקליטור שירים "מה יגידו" עם 12 שירים (בהלחנה וביצוע - נחום היימן, רונית אופיר, דודו זכאי, אילנה נולמן, עמית צפריר, שושיה דותן, עידו דגני ואחרים). בנוסף להם שרו את שיריו וקראו בתקליטורים שלו - ששי קשת, יורם ארבל ואלכס אנסקי. השלישי, תקליטור שירי משפחת רובינשטיין "השירים שלנו".

שירו "שלושת הגשרים", מספר על צליחתה של תעלת סואץ על ידי אוגדת שרון במלחמת יום הכיפורים במבצע אבירי לב ועל שלושה מפקדים שנפלו במהלך הקרבות ועל שמם נקראו הגשרים: "יהודה" ע"ש רס"ן יהודה חודדה, "ג'וני" ע"ש סא"ל אהרון (ג'וני) טנא ו"ברוך" ע"ש סא"ל ברוך דיליאון. השיר הולחן בידי חיים איטקיס, עובד בידי יואל לרנר ובוצע (1975) בידי צוות הווי הנדסה קרבית (בו שרו את השיר גם יהודית רביץ, קורין אלאל ויואל לרנר). "שלושת הגשרים" מושמע ברדיו ובטקסים צבאיים ומוקרא בימי זיכרון. על השיר נעשה סרט תיעודי. בשם: "גלגולו של שיר – שלושת הגשרים".

הבית הפותח של השיר:

לילה באוקטובר, המים בוערים
נעה מערבה האוגדה
עם הכוחות יָצָאו בכח הגשרים
ג'וני, ברוך ויהודה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אשר הוא תושב הוד-השרון, גרוש. בשנים 1964–1995 היה נשוי לתורית לבית תלם, להם שלושה ילדים: רויטל, אמנית ופעילת ציבור; אורי, עו"ד; הגר, במאית תסריטאית ושחקנית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד בן-אשר, "ספורט בצד - שירי ספורט", איורים: שלמה זבדי, מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט, 1976, 210 עמודים.
  • אין כל חדש תחת השמש", ספר קריקטורות של שלמה זבדי, הוסיף כיתוב: דוד בן-אשר, הוצאת אלף, תש"ם 1980.
  • זרמים (ספר שירה), הוצאת רימון, 1981.
  • David Ben-Asher, Fighting Fit, Perigee Books, The Putnam Publishing Group, New York, New York, United States of America, 1983, ISBN 0-399—50624-1.
  • דוד בן-אשר, "שש שנים בשואה: סיפורו של הנרי", הוצאה עצמית בסיוע רשת קניוני עזריאלי ויד ושם, אפריל 2003.
  • וחוה נתנה לאדם",
  • שירים ליעל שירים לדוד",
  • דוד בן-אשר, ישראל בחמשירים, איורים : דני קרמן, צבעונים הוצאה לאור, 2020.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קול המילים", הפקה פרטית בחסות אקו"ם, תשס"ה 2005.
  • מה יגידו", הפקה פרטית בחסות אקו"ם.
  • השירים שלנו: משירי משפחת רובינשטיין", הפקה פרטית. (משפחת רובינשטיין היא משפחתו המורחבת של בן-אשר, יוצאת העיירה קרינקי בפולין. בן-אשר כתב שיר אחד בדיסק).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד בן-אשר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Feivel Meyer, "Former Shaliach Readjusting To Life In Israel!", The Jewish Standard, April 6, 1984, p. 9.
  2. ^ בת-עמי יוגב, הם היו אנשים פשוטים, 1987. (ספר על הוריהם).
  3. ^ שלמה בן-אשר, מעל הזמן מצווים, יד ושם, תשס"ב 2001. (ספר על המשפחה בשואה).
  4. ^ 1 2 אורי אפק, 250 מעגלים: אלפיים וחמש מאות היבטים, עובדות וסיפורים על חברים, המועדון לספורט, תרבות ונופש באוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 205-204.
  5. ^ 1 2 שמעון וילנאי, "מאמן כדורעף הועלה לדרגת אלוף-משנה", חדשות הספורט, 27 בנובמבר 1978.
  6. ^ 1 2 פ. ברקוביץ', "מלכודת הרשת של בן-אשר", חדשות הספורט, 29 בנובמבר 1968, עמ' 8.
  7. ^ "עין שמר זכתה בגביעי המדינה בכדורעף", מוסף הספורט של העיתון למרחב בעריכת יזהר ברנר, יום ראשון, 14 באוגוסט 1960, עמ' 3.
  8. ^ חיים קאופמן, רוני לידור, יורם אהרוני, דוד בן-סירא, אורי גולדבורט, ספורטאים, מאמנים, שופטים, המכללה האקדמית בווינגייט והספורט התחרותי, התשע"ח 2017, עמ' 115.
  9. ^ "נבחרת צה"ל בכדורעף למחנה אימון של שבוע", דבר, יום שני, 6 ביולי 1970, עמ' 12.
  10. ^ מעופפי" צה"ל ניצחו ללא קושי את האוסטרים 1:3, מעריב, יום רביעי, 4 בפברואר 1970, עמ' 5.
  11. ^ מתי ברוש, "תוך שעה הממו "מעופפי" צה"ל את האיטלקים – 0:3", דבר, יום רביעי, 1 בספטמבר 1971, עמ' 12.
  12. ^ שמואל טל, "כדורעפני הנוער לעגו לסיכויי המארחת – ספרד", דבר, יום ראשון, 15 ביוני 1975, עמ' 8.
  13. ^ דן גרשוני, "מעופפי הנוער היו במדריד על הגובה", פנדל, 13 ביולי 1975.
  14. ^ "בפתיחת אליפות אירופה בכדורעף: נערי ישראל סחטו מערכה מפולין 3-1", מעריב, יום ראשון, 27 ביולי 1975, עמ' 25.
  15. ^ יהודה גורן, "הנוער יקבל כל האשראי לקראת הגמר האירופי: יתמודד עם פולין, צ'כיה ורומניה", מעריב, יום רביעי, 28 במאי 1975, עמ' 9.
  16. ^ יהושע כהנא ומרדכי רוזנבלום, "נבחרת הנוער בכדורעף מתאמנת במרץ לקראת טורניר הגמר - המטרה: מקום עשירי באירופה", מעריב, יום ראשון, 13 ביולי 1975, עמ' 34.
  17. ^ "מטרת נבחרת הנוער שיצאה לאליפות אירופה: רכישת ניסיון בין-לאומי ואולי גם דירוג מפתיע", דבר, יום ראשון, 2 בספטמבר 1973, עמ' 16.
  18. ^ 1 2 "בן-אשר דוד", מי ומי בישראל 1975, ברונפמן כהן הוצאה לאור בע"מ, תל אביב, עמ' 55.
  19. ^ שמעון וילנאי, "הפק'ל" של ראש מחלקת כושר קרבי: 4 ק"מ בכל בוקר", חדשות הספורט, 1 בדצמבר 1978.
  20. ^ Joan Grossman, "Educator From Israel Learns About Americans", The Jewish Standard, July 29, 1983, p. 7.
  21. ^ 1 2 רוני לידור ונורית שרביט (עורכים), מערך כושר קרבי: שבעה עשורים, מחלקת כושר קרבי, התשע"ו 2016, עמ' 151, 152, 155-154.
  22. ^ צבי בר-שירא, "מסע התעוררות" בכושר הקרבי בצה"ל: מרוץ חרמון – אילת; תרגול נוסף למילואימניקים חסרי כושר, מעריב, יום חמישי, 26 ביולי 1979, עמ' 16.
  23. ^ ירון אנקורי, "לפעמים חלומות מתגשמים", ירוק – רשת מקומונים בשרון ובשומרון, 21 באוקטובר 2005, גיליון 548, עמ' 37-36.
  24. ^ "דוד בן-אשר – ספורטאי ומשורר", כאן השרון, י"ג בתמוז תש"ם, 27 ביוני 1980, עמ' 11.
  25. ^ אבינעם פורת, "כשמשעמם לאיש הכושר הקרבי – הוא כותב שירים...", קול המרכז, 1980.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_בן-אשר&oldid=38124470"