דוד גנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד גנז
1541 –‏ 1613
מצבת קברו של גנז בבית הקברות היהודי בפראג
תרומות עיקריות
ספר צמח דוד, ספר נחמד ונעים

דוד גנז (1541 - 1613), תלמיד חכם, אסטרונום, מתמטיקאי, גאוגרף והיסטוריון יהודי. מראשוני אנשי המדע היהודים בעת החדשה. עבד במצפה הכוכבים של טיכו ברהה יחד עם יוהנס קפלר. בכתביו נזכר לראשונה בעברית שמו של קופרניקוס והתאוריה שלו. היה תלמידם של הרמ"א והמהר"ל. דמותו משלבת את איש ההלכה המאמין ואיש המדע.

ראשית חינוכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנז למד בישיבה בבון ובפרנקפורט עד גיל שש-עשרה או שבע-עשרה. אז, כמועמד לרבנות, הוא עקר, כרבים אחרים, לישיבת קרקוב שבראשה עמד אז הרמ"א. בדרכו פקד אותו מאורע מכריע בחייו. כשהתארח בבית דודו הרב מאן בסקסוניה, מצא בספרייתו את ספרו של אוקלידס, "יסודות" בתרגום לעברית של משה אבן תיבון. שנים לאחר מכן הוא כתב:

Cquote2.svg

[אוקלידס] הוא האיש השנון, החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר היה לפניו באומות וגם לאחריו עד היום הזה כמוהו לא יהיה. הוא חיבר את הספר... אשר אין חקר לעמקו... כי ספרו הוא כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, אשר בהיעדר הסולם אין דרך לעלות.

Cquote3.svg
– נחמד ונעים, ח'

בלבו נדלקה תשוקה עזה למתמטיקה ולמדע האסטרונומיה. מדובר בנער אשכנזי, תלמיד ישיבה המועמד לרבנות שאוצר ידיעותיו בחכמה חיצונית, בשלב זה, קלושות.

למזלו של גנז, הרמ"א היה פתוח לפילוסופיה ולמדע. בכל ימות החול למדו בישיבה תלמוד, אך בשבתות ובמועדים הותר ללמוד מדעים‏[1] ודוד גנז ניצל זאת להרחבת ידיעותיו.

ב-1559 הגיע דוד גנז לפראג, ככל הנראה לקרובי משפחתו תושבי העיר, ביניהם יואכים גנז. "פראג, העיר הגדולה קריה עליזה עיר רבתי עם" הוא כותב. בפראג נפתחו לפניו שערי בית המדרש של המהר"ל מחד ושערי מיטב המדענים שבעיר מאידך. הוא הצליח לחיות בשני העולמות. דוד גנז שילב את לימוד התורה בלימוד הנושאים הטכניים של אמצעי מדידה והתקבל אצל טיכו ברהה.

"החוקר הגדול בחכמת התכונה [אסטרונומיה] מכל אשר היו לפניו הוא אחד משרי הארץ נקרא טי"חא ברא"הי [טיכו ברהה] ... ושם במקום הנזכר [מצפה הכוכבים] היה יושב עם שנים עשר אנשים כולם חכמים ומביני מדע עוסקים וחוקרים באיצטגניניה [אסטרולוגיה] וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה...והיו רואין ומדקדקין וכותבין על ספר מהלך ומצב החמה בגלגליה... אשר אנוכי הכותב הייתי שם ג' פעמים וכל פעם ה' ימים רצופים וישבתי אתם בחדרי חזיונם וראיתי את המעשה אשר נעשה דברים גדולים ונפלאים... באופן שאגיד נאמנה שהשתדלות וחקירות גדולות כאלה מימינו לא ראינו ולא שמענו וגם אבותנו לא ספרו לנו ולא מצאנו כתוב בספר הן מבני ישראל והן מאומות העולם, להבדיל. "

– "נחמד ונעים", פ"ב, ד'

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד גנז כתב ספרים רבים, רובם בכתב יד שלא נשמר. יוצאים מכלל זה שני חיבורים עיקריים:

  • צמח דוד - כרונולוגיה של אירועים. רב מכר, שהופיע בשמונה מהדורות וזכה לתרגום לטיני. כל ההיסטוריונים היהודים במאה התשע-עשרה ראו בדוד גנז את חלוץ ההיסטוריונים היהודים. הספר התפרסם עוד בחייו של גנז, בשנת 1592.
  • נחמד ונעים הוא החיבור האסטרונומי המקיף של גנז. בחייו חיבר אותו תחת השם "מגן דוד", הוא השלים את הכתיבה ב-1609 ושבועות מספר לפני פטירתו, באוגוסט 1613 שינה את שמו ל"נחמד ונעים". גנז לא זכה לראות בהדפסת הספר. הספר ראה אור רק 130 שנה לאחר מותו, ב-1743. דוד גנז מדגיש בספר את הצד המכשירי של הצפייה בכוכבים, על חשבון הצד המתמטי. זהו צעד מודרני נועז כיוון שהוא מעמיד את האמפיריציזם של התצפית מעל לדרך הסכולסטית הנהוגה. הוא מפנה עורף לתמונת הקוסמוס של תלמי לטובת הסברים אחרים. ב"נחמד ונעים" גנז מוסר לראשונה בעברית דיווח על השיטות הקוסמולוגיות. הוא מזכיר את קופרניקוס וזהו האזכור הראשון בעברית. כמו כן גנז יוצא בספר כנגד האסטרולוגיה. חלק נוסף של הספר עוסק בתמונת העולם ובמיפוי.

הפולמוס סביב שיטת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנז שומע מטיכו וקפלר על המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, שבו נמצאת השמש במרכז וכל הכוכבים סובבים סביבה, ועל המודל הגאוצנטרי לפי שיטת טיכו ברהה, שבו השמש היא מרכז רק של חמישה כוכבי לכת וכדור הארץ אינו סובב סביבה. מצד שני, גנז מעיד שעימת אותם עם אמרת חכמי ישראל (בבלי פסחים, צד, ב): "חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין... ונראין דבריהן מדברינו". חכמי ישראל אומרים כביכול מה שטוען המדע המודרני, אך הם נסוגים מפני חכמי אומות העולם ומאשרים שהצדק עמם, כלומר עם תפיסת עולם בה כדור הארץ במרכז וסביבו סובבים המזלות. לפי עדותו של גנז טיכו ברהה פנה אליו ואמר: "לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר כי הדין היה עם חכמי ישראל" ("נחמד ונעים", שער א' סימן כ"ה).

סביר להניח שהמהר"ל למד אודות שיטת קופרניקוס מתלמידו דוד גנז. כמו כן, לא מן הנמנע שגנז הפגיש את המהר"ל עם טיכו ברהה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר' מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים עמ' רלד.
  • שמואל הומינר, מבוא לצמח דוד, ירושלים תשכ"ו.
  • מרדכי ברויאר (היסטוריון), קווים לדמותו של ר’ דוד גנז, בעל "צמח דוד", בר-אילן יא (תשלג) 97-118.
  • אנדרה נהר, חומר חדש על דוד גנז כתוכן, תרביץ מה (תשלו) 138-147.
  • בן-ציון דגני, המבנה של ההיסטוריה העולמית וגאולת ישראל ב"צמח דוד" לרבי דוד גאנז, ציון מה, ג (תשם) 173-200.
  • אנדרה נהר, דוד גנז וזמנו - מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה, הוצאת ראובן מס, תשמ"ב. מהדורה מחודשת בתשס"ה.
  • מרדכי ברויאר, ספר צמח דוד, רבי דוד גאנז (פראג שנב-1592), ההדיר, הוסיף מבוא, פירוש, הערות ומפתחות מרדכי ברויאר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי שו"ת הרמ"א סימן ז.