דוד דירינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
דוד דירינגר
אין תמונה חופשית
לידה 16 ביוני 1900
י"ט בסיוון תר"ס
טלומאץ', אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1975 (בגיל 74)
ב' באדר תשל"ה
קיימברידג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בלשן, היסטוריון, מרצה באוניברסיטה, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מוזיאון הכתב בתל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרופסור דוד דירינגר היה יהודי, מומחה לתולדות הכתב והאלפבית. חלוץ, ומייסד מוזיאון הכתב.

נולד בטלומאץ' (גליציה המזרחית), בי"ט בסיוון תר"ס (16,6,1900). למד בפירנצה היסטוריה ואפיגרפיה שמית, בין השאר אצל פרופ' משה דוד קאסוטו.

בשנת 1920 עלה לארץ בתור חלוץ. עבד בסלילת כביש חיפה - ג'דה. היה ממייסדי הקיבוץ "שומריה". הוא עבר לתל חי ושם חלה במלריה. עקב חוליו, יצא לחוץ לארץ כדי להתרפא. נסע ל אוניברסיטת פירנצה, שם כתב דוקטורט בנושא האפיגרפיה השמית.

לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נסע לאנגליה, שם עסק במחקר משך 10 שנים, ואז עבר לאוניברסיטת קמברידג' ושם לימד משך עשרים שנה.

בשנת 1968 חזר לארץ, כדי לנהל את המוזיאון בתל-אביב. מאז, לימד לסירוגין בארץ (אוניברסיטת בר-אילן ) ובאנגליה.

נפטר בעת ששהה באנגליה, והועלה לקבורה בארץ.

מוזיאון הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 יסד באוניברסיטת קמברידג' מוזיאון-כתב. בו מתוארת התפתחותו של הכתב באזורים שונים בעולם. ביקרו אצלו בקמברידג' פרופסור ברגמן וחיים אלפרין, מנהל מוזיאון הארץ וביקשו ממנו להעביר את המוזיאון שלו לתל-אביב. בשנת 1965 העביר את כל ציוד המוזיאון לרחוב ביאליק, בתל אביב. כעבור שלוש שנים חזר לארץ, לנהל את המוזיאון בתל-אביב.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב כתביו שיצאו לאור היו בשפות זרות, בעיקר באנגלית ואיטלקית. בעברית יצא חוברת בשם "הכתב והאלף בית", (1965), בהוצאת מוזיאון הכתב שלו.

בקטלוג WorldCat מופעים על שמו 370 כותרים [1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יון פדר, האנציקלופדיה הישראלית הכללית, כרך 1, עמוד 455.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]