דוד דרגונסקי

דוד דרגונסקי
לידה	2 בפברואר 1910 (יוליאני); סביאטסק, ברית המועצות
פטירה	12 באוקטובר 1992 (בגיל 82); מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	Saratov Military Command Engineering High School of Missile Forces (1936); אקדמיית פרונזה; האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה (1949) ;
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה	עיטור לנין (23 בספטמבר 1944); מדליה על כיבוש ברלין (1945); מדליה על שחרור פראג (1945); מדליה על הגנת הקווקז (1944); גיבור ברית המועצות (31 במאי 1945); עיטור הדגל האדום (19 ביולי 1943); כוכב הזהב (31 במאי 1945); עיטור הדגל האדום (9 בנובמבר 1943); מדליה על ההצטיינות בקרב (1944); כוכב הזהב (23 בספטמבר 1944); עיטור סובורוב דרגה 2 (6 באפריל 1945); גיבור ברית המועצות (23 בספטמבר 1944); עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (11 במרץ 1985); עיטור הדגל האדום (אוקטובר 1938); מסדר 9 בספטמבר 1944; עיטור הידידות בין העמים; הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה; צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945; מסדר הכבוד הצבאי (מונגוליה); Sino-Soviet Friendship Medal; קצין במסדר פולוניה רסטיטוטה; צלב הגבורה; מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות; מסדר ההצטיינות הפטריוטי בזהב; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3; עיטור מהפכת אוקטובר; מדליית ההגנה על מוסקבה; מדליית "אומץ תחת אש"; עיטור הדגל האדום; מדליה על חיזוק הברית הקרבית; עיטור הכוכב האדום; מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; עיטור לנין; מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה ;

דוד אברמוביץ' דרגונסקי (ברוסית: Дави́д Абра́мович Драгу́нский; ‏2 בפברואר 1910 – 12 באוקטובר 1992) היה גנרל יהודי בכוחות המזוינים של ברית המועצות, גיבור ברית המועצות (פעמיים) ופעיל אנטי-ציוני, יושב ראש הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי.

ביוגרפיה

השנים הראשונות

דוד דרגונסקי נולד ב-2 בפברואר 1910 למשפחה יהודית בכפר סביאטסק בתחום המושב באימפריה הרוסית^[1]. כיום במחוז בריאנסק, במערב רוסיה. לאחר סיום בית הספר התיכון, עבד כפועל באתרי בנייה במחוז מוסקבה ובמחוז טבר. בשנת 1933 התגייס לצבא האדום ונשלח ללימודים בבית הספר לקציני שריון בעיר סראטוב. את הלימודים סיים בהצטיינות בשנת 1936. בתום הלימודים הועלה לדרגת סגן משנה ונשלח לשרת כמפקד מחלקת טנקים T-26 באחת מיחידות השריון של הצבא האדום באזור הגבול עם מנצ'וריה.

קריירה צבאית

בשנת 1938, כמפקד פלוגה השתתף בקרבות עם היפנים באזור אגם חסן. על תפקודו בקרב עוטר בעיטור הכוכב האדום.

בשנת 1939 התקבל ללימודים באקדמיה הצבאית על שם פרונזה במוסקבה. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941 נאלצו כל חניכי האקדמיה (ודרגונסקי ביניהם) לעזוב את הלימודים ולחזור ליחידותיהם. דרגונסקי מונה למפקד גדוד טנקים. הוא השתתף בקרבות הבלימה של קבוצות הארמיות מרכז ליד סמולנסק ובקרב על מוסקבה.

בסתיו של 1943 מונה למפקד חטיבת השריון מס' 55, תפקיד אותו מילא עד לסוף המלחמה. בדצמבר של אותה שנה נפצע קשה בקרב ליד העיר ז'יטומיר, כאשר הוביל אישית את התקפת החטיבה.

לאחר תקופת החלמה קצרה חזר לחזית. ביולי 1944 הייתה חטיבתו של דרגונסקי בחוד החנית של ההתקפה הסובייטית באזור העיר סנדומיר במזרח פולין. היא צלחה את נהר הויסלה ותפסה ראש גשר בגדה המערבית של הנהר. במשך כמה ימים החזיקה החטיבה בראש הגשר עד להגעה של הכוח העיקרי. על תפקידו בקרב זה הוענק לדוד דרגונסקי תואר "גיבור ברית המועצות".

בפעם השנייה הוענק לדוד דרגונסקי תואר גיבור ברית המועצות על מעשי גבורה ואומץ האישי בעת הפיקוד על החטיבה בקרבות לכיבוש ברלין. המבצע האחרון, בו השתתף דרגונסקי היה הקרב על פראג. לאחר מסע של 5 ימים, בהם עברה מאות קילומטרים, נכנסה חטיבתו יחד עם יחידות ממוכנות אחרות של החזית האוקראינית הראשונה אל העיר פראג ושחררה אותה מהגרמנים.

לאחר המלחמה למד דרגונסקי באקדמיה הצבאית של המטה הכללי. בסיום הלימודים הועלה לדרגת גנרל-מיור ומונה למפקד דיוויזיה ממוכנת. בשנת 1960 הועלה לדרגת גנרל-לוייטנט ומונה למפקד ארמייה. בשנים 1965–1969 היה סגן מפקד המחוז הצבאי של עבר-הקווקז. בשנת 1970 הועלה לדרגת גנרל-קולונל ומונה לפקד על קורס להכשרת מפקדים בכירים, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1987, אז פרש לגמלאות.

במהלך שירותו הצבאי עוטר ב: 2 מדליות "כוכב הזהב" של גיבור ברית המועצות, 2 עיטורי לנין, 4 עיטורי הדגל האדום, עיטור סובורוב מדרגה שנייה, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה, 2 עיטורי הכוכב האדום, עיטור השירות למען המולדת מדרגה שלישית ועיטור ידידות העמים.

פעילות פוליטית

בתום מלחמת העולם השנייה היה דרגונסקי חבר בוועד היהודי האנטי-פשיסטי שפעל, אז, לאיסוף עדויות על גורל היהודים באזורי הכיבוש הנאצי בשטחי בברית המועצות. דרגונסקי איבד 74 מבני משפחתו בשואה כולל אחיותיו וילדיהן, הוא סבר שיש לפעול להנצחת הנרצחים היהודים ולהקמת אנדרטאות לזכרם^[2]. הוא היה בין הבודדים מחברי הוועד שלא נעצרו או הוצאו להורג על ידי סטלין בראשית שנות החמישים. במהלך שנות ה-50 וה-60 ייצג את יהודי ברית המועצות במשלחות סובייטיות רשמיות שביקרו במערב בהם טען שאין בברית המועצות אנטישמיות^[3], שהיעדר תיאטרון ובתי ספר דוברי יידיש נובע מהיעדר ביקוש להם ושיהודי ברית המועצות אינם מעוניינים לעלות לישראל^[4].

דרגונסקי היה אחד הפעילים היהודים האנטי-ציוניים המרכזיים של התעמולה הסובייטית. הוא כתב מאמרים בגנות הציונות ובגנות מדינת ישראל בעיתונים סובייטיים^[5]. כל ימי חייו התנגד נחרצות להגירה של יהודים מברית המועצות או לביטויים תרבותיים יהודיים כלשהם.

בשנת 1983 היה בין המייסדים של הוועד האנטי ציוני של הציבור הסובייטי^[6]. מילא את תפקיד היושב ראש של הוועד מיום היווסדו ועד ליום מותו אפילו אחרי התפרקות ברית המועצות.

דוד דרגונסקי נפטר ב-12 באוקטובר 1992 במוסקבה ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה. בהלווייתו השתתף מרשל יבגני שפושניקוב (שר ההגנה האחרון של ברית המועצות) וקצינים בכירים אחרים בצבא הסובייטי.

הנצחת זכרו ברוסיה

פסל לזכרו הוצב בכפר הולדתו, כנהוג בברית המועצות לאנשים שעוטרו פעמיים בתואר גיבור ברית המועצות. הפסל הוצב עוד בחייו (בשנת 1951). פסל נוסף לזכרו הוצב בשנת 2009 בעיר סולנצ'נוגורסק שבמחוז מוסקבה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ במחוז נובוזיבקוב בפלך צ'רניגוב
^ מרדכי אלטשולר, פעילות יהודית להנצחת השואה בברית-המועצות בימי סטלין, באתר יד ושם
^ הגנרל היהודי דרגונסקי מכחיש בפאריס קיום אנטישמיות בברה"מ, דבר, 21 בנובמבר 1961
דראגונסקי: "מאז נפילת ברייה אין אנטישמיות ברוסיה", הצופה, 29 בינואר 1962
^ גנרל יהודי סובייטי: חלק מיהודי בריה"מ רוצים לעלות לישראל, מעריב, 4 בדצמבר 1959
^ אתה מרשה שינצלוך לזרוע פירוד באחדות העם היהודי, מעריב, 15 ביולי 1970
^ יוסף פריאל, ארה"ב תוקפת בחריפות את ברה"מ על ליבוי אנטישמיות, דבר, 8 ביוני 1983
ישעיהו אביעם, האמן יורי שרלינג בא לארץ מן הכפור, מעריב, 8 במאי 1986

[1] במחוז נובוזיבקוב בפלך צ'רניגוב

[2] מרדכי אלטשולר, פעילות יהודית להנצחת השואה בברית-המועצות בימי סטלין, באתר יד ושם

[3] הגנרל היהודי דרגונסקי מכחיש בפאריס קיום אנטישמיות בברה"מ, דבר, 21 בנובמבר 1961
דראגונסקי: "מאז נפילת ברייה אין אנטישמיות ברוסיה", הצופה, 29 בינואר 1962

[4] גנרל יהודי סובייטי: חלק מיהודי בריה"מ רוצים לעלות לישראל, מעריב, 4 בדצמבר 1959

[5] אתה מרשה שינצלוך לזרוע פירוד באחדות העם היהודי, מעריב, 15 ביולי 1970

[6] יוסף פריאל, ארה"ב תוקפת בחריפות את ברה"מ על ליבוי אנטישמיות, דבר, 8 ביוני 1983
ישעיהו אביעם, האמן יורי שרלינג בא לארץ מן הכפור, מעריב, 8 במאי 1986

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]