דוד הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד הורוביץ, נגיד בנק ישראל, 1964
חתימת ידו של דוד הורוביץ על שטר של לירה ישראלית אחת
נגיד בנק ישראל דוד הורוביץ (משמאל) בשיחה עם שר האוצר לוי אשכול, 1956

דוד ("דולֶק") הורוביץ (15 בפברואר 189910 באוגוסט 1979) היה כלכלן ישראלי, שכיהן כמנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית (1935–1948), כמנכ"ל הראשון של משרד האוצר (1948–1952) וכנגידו הראשון של בנק ישראל (1954–1971). חתן פרס ישראל למדעי החברה (1968).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד (דולק) הורוביץ נולד בשנת 1899 בדרוהוביץ' שבגליציה המזרחית, אוסטריה (כיום באוקראינה), בנם של פָני לבית ליכטנשטיין וזיגמונד הורוביץ, סוחר. התחנך בגימנסיה בווינה (שם התפרנס ממכירת עיתונים בתקופת המחסור במלחמת העולם הראשונה) ובלבוב.

היה ממייסדי תנועת השומר הצעיר, חבר ההנהגה הראשית של התנועה ונציג השומר הצעיר במזכירות תנועת החלוץ. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל עם חברי התנועה שהקימו את קבוצת ביתניה עילית, שהתמזגה בגדוד שומריה, ולאחר מכן היה בין מייסדי קיבוץ בית אלפא (הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר).

בשנים 19221925 היה נציג השומר הצעיר במועצת ההסתדרות וחבר הוועד הפועל שלה. במסגרת מאמציו לאיחוד השומר הצעיר עם תנועות הפועלים, עזב ב-1925 את הקיבוץ והצטרף לגדוד העבודה בירושלים. בשנים 1925–1927 היה חבר גדוד העבודה ומזכירו הכללי. בהמשך עסק בעיתונאות, עד שב-1932 התמנה ליועץ כלכלי של הוועד הכלכלי האמריקני למען ארץ ישראל. משם עבר להיות חוקר של המכון לחקר הכלכלה שליד הסוכנות היהודית ולניהול המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית (1935–1948). בהנהגתו נקבעו הסכמי העבודה של הסוכנות והוכנו תזכירים עבור ממשלת המנדט. ב-1947 היה חבר משלחת הסוכנות לאומות המאוחדות.

בספרו "בשליחות מדינה נולדת" (1951) סיפר מזיכרונותיו על אודות תקופת המנדט ובניית ארץ ישראל. הספר כלל בתוכו עדות אישית וייחודית למאבקים הפוליטיים והכלכליים שהתקיימו בין היישוב לבין הישות המנדטורית, ונותר כאחת מבין העבודות ההיסטוריוגרפיות החשובות בתיעוד הנראטיב העברי-ציוני.

ממאי 1948 ועד התפטרותו ביוני 1952 שימש כמנכ"ל הראשון של משרד האוצר והיה היועץ הכלכלי לממשלה. לאחר מכן נתמנה למנהל חברת אפריקה-ארץ ישראל השקעות. בתחילת 1953 התפטר מהחברות השונות בהן פעל והתמסר להכנות להקמת הבנק הממלכתי של ישראל.

עם הקמתו של בנק ישראל ב-1954, מונה לנגיד הבנק הראשון והחזיק בתפקיד עד 1971. בשנת 1956 מונה על ידי שר החינוך, זלמן ארן, כיו"ר ועדה שתפקידה היה לבחון את חוק המועצה להשכלה גבוהה, שהיה אז בתהליכי חקיקה. בשנת 1963 היה יו"ר הוועדה הציבורית לשכר עובדי המדינה, הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. בהסתדרות עמד בראש קרן למען ישובי הספר.

הורוביץ מונה לשלוש קדנציות נוספות בתפקיד נגיד בנק ישראל: ב-1959, ב-1964 וב-1969; עם הארכת כהונתו כנגיד הבנק בפעם הרביעית, הודיע כי ישלים רק מחצית מתקופת כהונתו. ב-1971 פרש ומונה ליו"ר המועצה המייעצת והוועדה המייעצת של בנק ישראל, בהן המשיך מאוחר יותר כיו"ר כבוד עד לפטירתו. ב-1974 נבחר גם לוועד הפועל של איגוד הבנקים הבינלאומי.

בשנת 1958 זכה בפרס בראלי (מטעם בנק הפועלים ואמפל) על ספרו "הלכה כלכלית ומדיניות כלכלית בישראל".[1] בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל למדעי החברה. עוד בימי חייו הוענקו על שמו פרסי מחקר לכלכלנים והוקם באוניברסיטה העברית בירושלים המכון ע"ש דוד הורוביץ לחקר ארצות מתפתחות.

הורוביץ נפטר באוגוסט 1979, בגיל 80, ארונו הונח כאות כבוד בבנק ישראל לפני קבורתו בבית העלמין בסנהדריה.

דמותו של הורוביץ שימשה בסיס לדמותו של אפרים במחזהו של יהושע סובול "ליל העשרים" (1976).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורוביץ היה נשוי מ-1920 ועד מותו לריבה.

בנו, דן (דינדוש) הורוביץ, היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אלמנתו, תמר הורוביץ, היא פרופסור אמריטה במחלקה לחינוך של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובנו (נכדו של דוד הורוביץ), נרי הורוביץ, הוא חוקר תנועת העבודה, החברה הישראלית ויחסי דתיים–חילונים.

אחיו של דוד הורוביץ, ד"ר הרמן הורוביץ (Herman Horowitz), היה מנהל במשרד העבודה והביטוח הסוציאלי של פולין שלפני מלחמת העולם השנייה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכלכלה הארצישראלית בהתפתחותה, תל אביב: מוסד ביאליק על ידי דביר, תש"ד.[2] (מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת: תש"ח)
  • הקימום ובעיותיו: בעולם ובארץ ישראל, תל אביב: מסדה (ספרית רמון), תש"ה.
  • בשליחות מדינה נולדת, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ב 1951.[3] (הפרק השני בזיכרונותיו, ובו תיאור פרשת המאבק שהביא להחלטת עצרת האו"ם ב-1947)
  • כלכלת ישראל, תל אביב: מסדה, תשי"ד.[4]
  • הלכה כלכלית ומדיניות כלכלית בישראל, עם עובד, תשי"ח.
  • צל האתמול ואתגר המחר, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשכ"ב.[5]
  • מבנה ומגמה בכלכלת ישראל, תל אביב: מסדה, תשכ"ה 1964.
  • Hemispheres North and South: Economic Disparity among Nations, Baltimore, MD: Johns Hopkins Press, 1966.
  • The Economics of Israel, Oxford: Pergamon Press,‎‪ 1967.‎
  • האתמול שלי, ירושלים: שוקן, תש"ל.[6] (הפרק הראשון בזיכרונותיו)
  • The Abolition of Poverty, New York: Praeger Publishers,‪ 1969.[7]
  • הקץ לעוני; תירגם: יוחנן עומרי; הביא לדפוס: ה' פנימי, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים בשיתוף עם מכון הורוביץ לחקר ארצות מפתחות באוניברסיטת תל אביב, תשל"ב.[7] (עברית: The Abolition of Poverty)
  • The Enigma of Economic Growth: A Case Study of Israel, New York: Praeger,‎‪ 1972.
  • חידת הצמיחה הכלכלית: מחקר הדוגמה הישראלית; עברית: יוחנן עומרי, מהדורה מוגהת ומעודכנת, תל אביב: ספרית פועלים (ספרי דעת זמננו), תשל"ג. (עברית: The Enigma of Economic Growth)
  • חיים במוקד, רמת גן: מסדה, 1975.[8] (השלישי בספרי זיכרונותיו: מהכרזת המדינה ועד פרישתו מתפקיד נגיד בנק ישראל, 1948–1971, ובכללו דיון על בעיות הכלכלה של ישראל) (הופיע בתרגום לאנגלית, 1980)
  • מבוא לבעיות זמננו, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשל"ז.[9]

לאחר מותו:

  • In the Heart of Events: Israel--A Personal Perspective, Jerusalem: Turtledove Pub., 1980. (אנגלית: חיים במוקד)
  • כלכלה וחברה במבחן הזמנים: מבחר ממאמרי דוד הורביץ; ליקטו וערכו: פני גינור, יורם וייס, אמירה עופר, ירושלים: בנק ישראל, תשמ"ה 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס ע"ש י. בראלי הוענק לד. הורוביץ, נגיד בנק ישראל, דבר, 4 בנובמבר 1958.
  2. ^ ז'. ראדט, הכלכלה הארצישראלית בהתפתחותה, משמר, 18 באפריל 1944; הכלכלה הארצישראלית בהתפתחותה, דבר, 1 ביוני 1944.
  3. ^ ד. ל.מעט לעט | בשליחות מדינה נולדת, מעריב, 7 בדצמבר 1951; מיכאל אסף"בשליחות מדינה נולדת", דבר, 21 במרץ 1952 .
  4. ^ יוסף כנעןספר חדש: דוד הורוביץ: כלכלת ישראל, דבר, 14 באפריל 1954.
  5. ^ י. ג., מעט לעט | עולם-המחר הנעלם, מעריב, 16 בפברואר 1962; יהודה גוטהלףצל האתמול ואתגר המחר: ספרו החדש של נגיד בנק ישראל, דבר, 30 במרץ 1962.
  6. ^ דוד לאזריומן ספרותי | זכרונותיו של הנגיד, מעריב, 7 באוגוסט 1970, המשך; מיכאל אסףביטניקים של בלייהר ולנין, דבר, 26 באוגוסט 1970.
  7. ^ 7.0 7.1 דניאל בלוךלחיסול העוני בעולם, דבר, 15 בינואר 1970. עם הופעת הספר בתרגום עברי: יוסף גולן, ביצת קולומבוס עם קצת תסכול בצדה, מעריב, 25 באוגוסט 1972.
  8. ^ מיכאל אסףדברים | אפופיאה כלכלית, דבר, 29 במאי 1975; טדי פרויסספר חדש | במרכז ההכרעות, דבר, 2 ביולי 1975.
  9. ^ טדי פרויסספר חדש | החידוש העיקרי – עומק הפסימיזם, דבר, 14 בפברואר 1977.
נגידי בנק ישראל
דוד הורוביץ משה זנבר ארנון גפני משה מנדלבאום מיכאל ברונו יעקב פרנקל דוד קליין סטנלי פישר קרנית פלוג
19541971 19711976 19761981 19821986 19861991 19912000 20002004 20052013 2013