דוד הנגיד (השני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי דוד הנגיד
לידה 1335
ה'צ"ה
קהיר, האימפריה הממלוכית
פטירה אחרי 1409
אחרי ה'קס"ט
קהיר, האימפריה הממלוכית
מדינה האימפריה הממלוכית והאימפריה הטימורית.
מקום מגורים קהיר, חאלב ודמשק
השתייכות חסידי מצרים
תחומי עיסוק הלכה, פרשנות מקרא, מוסר, פילוסופיה יהודית, קבלה.
רבותיו רבי יהושע הנגיד
בני דורו רבי יוסף בר' אליעזר טוב עלם הספרדי
חיבוריו

מורה הפרישות ומדריך הפשיטות

חשיפת האמיתות העיוניות ותמצית הכוונות האמיתיות

פירוש על משנה תורה

פירוש על מורה נבוכים

מדרש יקר חכמה

כליל היופי (פירוש על התורה)

פירוש על מסכת אבות

פירוש התפילה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי דוד בר' יהושע הנגיד היה נגיד הקהילות היהודיות במצרים ובסוריה, דור שישי לרמב"ם ובנו של רבי יהושע הנגיד. חיבר פרושים על המקרא, המשנה, התפילה, מורה הנבוכים ומשנה תורה, וכן ספר מוסר וספר בפילוסופיה יהודית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר קהיר שבמצרים (אז חלק מהאימפריה הממלוכית) בשנת ה'צ"ה (1335) לאביו רבי יהושע הנגיד שכיהן כנגיד יהודי מצרים, משרה שעברה בירושה במשפחת צאצאי הרמב"ם. ככל הנראה למד רבי דוד בישיבתו של אביו.

בשנת קט"ו (1355) נפטר רבי יהושע ורבי דוד התמנה לכהן במקומו כנגיד הקהילה היהודית במצרים והוא רק בן עשרים.

בסביבות שנת קל"ה (1375) היגר רבי דוד לחאלב שבסוריה. לא ידועה סיבת הגירתו. גם לאחר הגירתו לסוריה, המשיך רבי דוד לכהן בהנהגת הקהילה היהודית.

עדות להערצתם של בני הקהילה למנהיגם אפשר לראות בקולפון של פירוש רבי אברהם בן הרמב"ם על התורה שהועתק בעיר חלב בכ"ה שבט ה'קל"ה על ידי הסופר צדקה בר עובדיה. בקולפון נכלל שיר המהלל את רבי דוד ומביא את התארים שבהם כונה על ידי בני דורו ”אדוננו נגידנו נסיכנו\ הודנו והדרנו\ שמש זמננו\ גביר מקהלותינו\ מחמד נפשותינו\ אור עיננו\ עטרת ראשנו\ אור העולם ופלאו\ ממזרח שמש עד מבואו\ מרנו ורבנו דוד... נגיד הנגידים\ וגדול ליהודים\ מרדכי הזמן\ צנצנת המן\ חכם עם לא אלמן\ אשר סיכל בחכמתו כל ערמן\ אב המשרה\ ראש ישיבתה של תורה\ ירום הודו מעלה\ יגבה כבודו סלה“[1].

בתקופת מגוריו בסוריה, התגורר רבי דוד זמן מסוים גם בעיר דמשק. בזמן שהותו בדמשק הזדמן לעיר רבי יוסף בר' אליעזר טוב-עלם שעלה מטולדו שבספרד לירושלים ובגלל המצב הקשה בעיר נאלץ לעזוב את ירושלים ולעבור להתגורר באופן זמני בדמשק. רבי דוד נוכח לראות שרבי יוסף בקי מאוד בכתביו של רבי אברהם אבן עזרא וביקש ממנו לכתוב פרוש על פירושו של האבן עזרא לתורה, שחלק מהציבור התקשה בהבנתו מכיוון שהוא כתוב בלשון קצרה וברמזים. בהתחלה סירב רבי יוסף וטען שהוא לא ראוי למשימה הגדולה הזאת אך לאחר שרבי דוד הפציר בו הוא הסכים לחבר את הפרוש, כשהוא מנמק את הסכמתו בכך ש”בעבור היותו נגיד ישראל לא יכולתי למרות את פיו“[2].

בגניזה הקהירית נמצאה תעודה שנכתבה בקהיר בשנת 1409 ובה נזכר רבי דוד כ"נגיד הנגידים וראש ישיבתה של תורה", אך אין לדעת אם רבי דוד שב למצרים לפני תאריך השטר הזה, או שנחשב לנגיד קהילת מצרים גם בעת שבתו בסוריה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ידיעות רבות על משפחתו. אך ידוע שהיו לו שני ילדים, ושהם נשבו על ידי צבאות האימפריה הטימורית שכבשו את סוריה בשנת 1401[3]. יש משערים שהתחתן במשפחת דיין בחאלב, ולכן עברה ספרייתו הגדולה של רבי דוד למשפחת אשתו, הנגידים לבית דיין.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה הפרישות ומדריך הפשיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר מוסר על פי שיטתם של חסידי מצרים. נכתב בערבית-יהודית. שמו המקורי בערבית הוא "אל-מרשד אלי אל-תפרד ואל-מרפד אלי אל-תג'רד".

כמו עוד מבני משפחתו (למשל רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי ה'), הסתמך רבי דוד בספרו גם על מחברים מוסלמים ולמד משיטותיהם דברים שמועילים לדבריו. הספר דומה לספר חובת הלבבות של רבינו בחיי אבן פקודה, אך בניגוד לרבינו בחיי שסידר את ספרו על פי נושאים, רבי דוד בחר לסדר את ספרו על פי ברייתא המופיעה בתלמוד הבבלי: ”אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים“[4].

בכתב היד העיקרי של הספר נשמרו 28 פרקים. הפרקים הראשונים עוסקים בבאור המושג חסידות, לאחריהם מבוארים דרכי ההגעה לחסידות והמידות שנמצאות לפניה בברייתא, ובסוף הספר מוסברים המדרגות שאליהם מגיע מי שכבר הגיע למדרגת החסידות שרבי דוד מבאר שענינם להגיע לדבקות בה' ולנבואה.

בשנת ה'תשמ"ז נדפס הספר מתוך כתבי יד על ידי הוצאת מקיצי נרדמים, בההדרתו של יוסף ינון פנטון שגם תרגם את הספר לעברית, והוסיף מבוא נרחב על תולדותיו והגותו של רבי דוד.

חשיפת האמיתות העיוניות ותמצית הכוונות האמיתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר פילוסופיה. נכתב בערבית-יהודית. שמו המקורי בערבית הוא "תג'ריד אל-חקאיק אל-נט'אריה ותלכ'יץ אלמקאצד אלנפסאניה".

הספר מבוסס רבות על שיטתו של הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, ובסוגיות מסוימות גם על ספר המספיק לעובדי ה' של בנו רבי אברהם, ועל ספר מאמר הבאר של נכדו רבי עובדיה בר' אברהם.

לפי יוסף ינון פנטון, ספר זה הוא ספר הפילוסופיה האחרון שנכתב בערבית-יהודית.

250 עמודים מהספר שרדו ב2 כתבי יד, אך זהו רק חלק קטן מן הספר, ומשאר חלקי הספר שרדו רק קטעי גניזה של עמודים בודדים.

פירוש על משנה תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש בערבית יהודית על ספר משנה תורה לרמב"ם. הפירוש שרד רק בחלקו, בעיקר להלכות יסודי התורה, קידוש החודש וסדר התפילות. מכך עולה שהפירוש נכתב לפחות על הספרים מדע, אהבה וזמנים. מקטע ששרד מהפירוש על הלכות קידוש החודש עולה שזמן כתיבת פירושו על הלכות אלה הייתה שנת 1387 ושהוא שהה אז בחאלב. בפירושו להלכות קידוש החודש ניכרת בקיאות בענייני אסטרונומיה.

בנוסף לפירושו על סדר ההלכות של משנה תורה לרמב"ם, כתב רבי דוד הערות בגיליון כתב יד של פירושו רבי יעקב אלאמשאטי על הלכות שבת וערובין שהיה ברשותו. פעמים רבות הערות אלו מוסבות על דברי הרמב"ם עצמו ומטרתם להביא פירושים נוספים שלא הובאו בפירושו של רבי יעקב אלאשמאטי. בליקוטים אלו מלקט רבי דוד ביאורים מפירושיהם של רבינו נתן בעל הערוך, רש"י, רבינו חננאל בן שמואל, רבי אברהם בן הרמב"ם, רבינו יהונתן מלוניל, רבי תנחום הירושלמי, רבי יהודה אלמדארי ואביו רבי יהושע הנגיד.

בשנת ה'תשפ"א הדפיס מכון בית אהרון וישראל ספר בשם "גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו על הלכות שבת וערובין". שבו הודפס משנה תורה הלכות שבת וערובין עם פירושו של רבי יעקב אלאמשאטי ועם פירוש "קול נגידים" שמבוסס על הערות רבי דוד על פרוש ר"י אלאמשאטי בתוספתת לקוטים נוספים מבית מדרשו של הרמב"ם.

פירוש על מורה נבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש בערבית-יהודית על ספר מורה הנבוכים של זקנו הרמב"ם. פירוש זה הוא מהפירושים הבודדים על מורה נבוכים שנכתבו בשפת המקור ועל הנוסח המקורי של הספר, בניגוד לרוב הפירושים על המורה נבוכים שנכתבו בעברית ולא על הנוסח המקורי אלא על נוסח תרגומיהם של רבי שמואל אבן תיבון ורבי יהודה אלחריזי.

ביאור זה לא שרד, ושרדו ממנו רק קטעים בודדים.

מדרש יקר חכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרשות בערבית יהודית על פרשות השבוע. הדרשות בחיבור זה כוללות ליקוט מפירושי "הקדמונים והאחרונים" שעובדו על ידו כדי שיהיו מובנים להמון העם. רבי דוד נהג לדרוש דרשות אלו בסמיכות לתפילת תפילת מנחה של שבת[5].

ככל הנראה חיבור זה לא שרד, אך שרד מדרש אחר בערבית ביהודית המיוחס לאב-סבו רבי דוד בר' אברהם הנגיד. החוקר יוסף ינון פנטון מעריך, שהמדרש המיוחס לרבי דוד הנגיד הראשון נתחבר על ידי חכם אנונימי כמה דורות לאחר רבי דוד הנגיד השני לצורך אותה מטרה (דרשה לאחר תפילת מנחה) ומכיוון שהיה בנוי באותו הסגנון של החיבור האבוד של רבי דוד, החלו האנשים לקרוא גם למדרש מאוחר זה על שמו של רבי דוד בר' יהושע הנגיד. ולאחר כמה דורות נוצר בלבול בין הסב לנינו והמדרש יוחס לרבי דוד הראשון.

כליל היופי (פירוש על התורה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש בעברית על חמישה חומשי תורה.

בהקדמתו לפירוש כתב שהוא ביסס את פירושו בעיקר על מורה נבוכים של זקנו הרמב"ם, ועל פירושי רבי אברהם אבן עזרא. בעניינים דקדוקיים השתמש רבי דוד פעמים רבות בספריו של הרד"ק. לעיתים, עוסק הפירוש גם בעניינים קבליים, ולצורך כך מצטט רבי דוד את ספר הזוהר ומבארו. רבי דוד הוא מהבודדים מבין חכמי זמנו ומקומו שמצטטים את הזוהר. ספרי קבלה נוספים שמצוטטים בספר הם "ספר המשקל" של רבי משה די ליאון וספר "מגלה עמוקות" של רבי שמואל אבן-מטוט.

מהפירוש על חמישה חומשי תורה שרדו רק קטעים שמראים את הקפו הגדול של הפירוש כולו, אם אכן נכתב על כל התורה. למשל, כתב יד שמכיל רק את הפירוש על התחלת פרשת בראשית, מחזיק 115 עמודים. פירוש לחציה הראשון של פרשת בשלח, החלק הנקרא בתורה בשביעי של פסח, זוהה כשייך לרבי דוד, והוא ככל הנראה חלק נוסף מ"כליל היופי".

פירוש על מסכת אבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש בערבית יהודית על משניות מסכת אבות. לפני כל משנה מביא רבי דוד סיפור על התנא שמוזכר בה. נראה שהפרוש נכתב לצורך דרשות בפרשות ספירת העומר, ובכך הוא השלמה לספר "מדרש יקר חכמה". מהפירוש שרדו רק כמה דפים שהתגלו בגניזה הקהירית.

פירוש התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש בערבית-יהודית. מסודר בעיקרו על פי נוסח התפילה של הרמב"ם, אבל מפרש גם קטעים שאינם בסידור הרמב"ם אבל מופיעים בנוסח ארם צובה. נכתב כחלק מהפירוש הנ"ל למשנה תורה, ומכיל הפניות פנימיות לחלקים אחרים של פירוש זה.

תוכן הפירוש מבוסס על כתבי הרמב"ם ובית מדרשו, וכן על מובאות מהזוהר והמקובלים (בדומה לפירושו כליל היופי על התורה). בפירוש זה השתמרו חלקים מספר המספיק לעובדי ה' שלא היו ידועים עד היום. בנוסף השתמרו בפירוש זה קטע מפירושו של רבי חננאל בן שמואל על ההפטרות וקטע מפירושו של רבי תנחום הירושלמי על ספר משלי.

חיבור זה שרד בשתי כתבי יד שלמים מחלב ובעוד כמה קטעי גניזה. הפירוש תורגם לעברית מתוך כתבי היד על ידי הרב יחיאל יהודה זייבלד וחלק ממנו נדפס בכתב העת בית אהרון וישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מורה הפרישוּת ומדריך הפשיטוּת לר' דוד בן יהושע הנגיד, יוסף ינון פנטון (מהדיר), הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשמ"ז.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]