דוד הרטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד הרטמן
David Hartman.800x711.jpg
לידה 11 בספטמבר 1931
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בפברואר 2013 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מקגיל
אוניברסיטת פורדהם
ישיבה יוניברסיטי
ישיבת רבינו יצחק אלחנן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רב, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים טובה הרטמן, Donniel Hartman עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מספריו של הרטמן

דוד הרטמן (11 בספטמבר 1931 - 10 בפברואר 2013) היה רב, פרופסור ותאולוג מן הזרם הליברלי של היהדות האורתודוקסית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד הרטמן נולד בברוקלין שבניו יורק, למשפחה חרדית מהיישוב הישן ממוצא ירושלמי. הוא גדל בארצות הברית, למד בישיבת רבי חיים ברלין ובישיבת תומכי תמימים, ולאחר מכן בישיבת לייקווד הליטאית-חרדית. בהמשך עבר לישיבת רבי יצחק אלחנן בישיבה יוניברסיטי, והיה לתלמידו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק שהסמיכו לרבנות ב-1953. הוא המשיך ללמוד בישיבה יוניברסיטי עד 1960, ובמקביל למד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת פורדהם (אנ'). כיהן כרבהּ של קהילה אורתודוקסיות בברונקס בשנים 1955 עד 1960, ולאחר מכן כרב קהילת תפארת בית דוד ירושלים (Tiferet Beit David Jerusalem) במונטריאול.[1] בו בזמן כתב דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול שבקנדה, וכן הרצה במוסד זה.

בשנת 1971 עלה לישראל עם משפחתו ובשנת 1976 הקים בירושלים את "מכון שלום הרטמן" (על שם אביו), מרכז חינוכי שלאחר מכן נפתח לידו תיכון לבנים ולבנות.

הרטמן שימש במשך שנים רבות פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בשנת הלימודים 1986/1987 שימש פרופסור אורח למחשבה יהודית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ובשנת הלימודים 1997/1998 באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

דוד הרטמן נפטר בירושלים בל' בשבט תשע"ג[2]. ונטמן בהר המנוחות.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטמן היה מבכירי ההוגים של האורתודוקסיה המודרנית המתונה, והוא ראה עצמו כשייך לזרם הליברלי יותר של תלמידי הרב יוסף דב סולובייצ'יק. עקב עמדותיו ספג ביקורת מצד תלמידים אחרים של הרב סולובייצ'יק. כמו כן, הרטמן הגדיר את עצמו כתלמיד של אברהם יהושע השל. הרטמן העיד ששלושה הוגים בעולמה של היהדות השפיעו עליו יותר מכל: רבו הרב סולובייצ'יק, הרמב"ם, וישעיהו ליבוביץ. הוגה נוסף שהרטמן קרוב לדעותיו הוא אליעזר גולדמן.

בניגוד לליבוביץ', הרטמן אינו פוסל טעמים מוסריים כמניע לקיום מצוות, ומודע ואף מאשר את המימד התרבותי-חברתי שקיים ביהדות. השקפתו לגבי דתות אחרות ולגבי הימנעות מקיום מצוות הדת - פלורליסטית ביותר. הוא סבור שישנן דרכים שונות לפרש את ההתגלות האלוהית בבריאה, והדרך ההולכת בעקבות ההתגלות במעמד הר סיני אינה הדרך הלגיטימית היחידה.

הרטמן היה ציוני נלהב. בואו לישראל נבע מאמונתו שבישראל ניתן לעצב חברה יהודית מוסרית, בניגוד לגולה, שבה מימוש היעוד היהודי-מוסרי רלוונטי לחיי הפרט אך לא לחיי הקהילה.

על דו השיח של הרטמן עם האל כתב בנו, דניאל הרטמן:

נוכחותו של אלוהים בחייו של אבי היא אחד ההיבטים המרכזיים בחייו כיהודי. כפי שסיפר לי, חייו כוללים שיחות פרטיות עם אלוהים. ברם, תוכנם ואופיים המיוחד של היחסים והשיחות האלו נותרו בגדר מסתורין לתלמידיו. בתשובה לשאלה מדוע אלוהים חשוב לך, נהג לענות כמעט בכעס: "מה אתה מתכוון במדוע? הרי אלוהים קיים!"

עיטורים ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרטמן זכה במהלך חייו בפרסים ובאותות על פועלו, ביניהם[3]:

כמו כן, זכה לתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת ייל, היברו יוניון קולג' ומכון ויצמן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לברברה הרטמן. ילדיו הם:

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אושוויץ או סיני?, מכון הרטמן, ירושלים, 1988
  • ההלכה כבסיס להידברות רוחנית, עיון על האפשרות לגבש אחדות בישראל על בסיס ההלכה היהודית, ירושלים, 1977
  • מורשת במחלוקת, תרגם נעם זהר, הוצאת שוקן, ירושלים, 2002
  • מנהיגות בעיתות מצוקה, על איגרות הרמב"ם, תרגם צבי זהר, ספרית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
  • מסיני לציון: חידושה של ברית, תרגם נעם זהר, עם עובד, תל אביב, 1992
  • עשה לבך חדרי חדרים, תרגם יהב זהר, עורך המהדורה העברית אברהם שפירא, עם עובד, 2005
  • ר' יהודה הלוי, קובץ מאמרים, ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, החוג למחשבת ישראל, תשל"ח
  • הרמב"ם, הלכה ופילוסופיה, תרגם אביב מלצר, עם עובד, 1979
  • רמב"ם - תורת המוסר, קובץ מאמרים, האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, החוג למחשבת ישראל, 1979
  • אהבה ואימה במפגש עם אלוהים, מורשתו התאולוגית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, תרגמה עדה פלדור, מכון שלום הרטמן, 2006
  • שונא שקרים ה', תרגמה רחלי זוהר, מכון שלום הרטמן, 2018

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]