דוד הרצוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבן נגף לזכרו של דוד הרצוג.

דוד הרצוג גרמניתDavid Herzog;‏ 7 בנובמבר 1869 בטרנבה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית – 6 במרץ 1946 באוקספורד שבבריטניה) היה היסטוריון ורב מדינות שטיריה וקרינתיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון

הרצוג היה הבכור משמונתם ילדיהם של סוחר הבדים של ליאופולד הרצוג ושל ססיליה זיס. בטרנבה הוא למד מ-1876 עד 1881 בבית הספר היסודי ובשנים 1881 עד 1889 בגימנסיה של הנסיך-ארכיבישוף. מ-1889 הוא למד באוניברסיטת ברלין בלשנות שמית, וב-4 בינואר 1894 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. ב-1896 עבר ללמוד בפריז ושנים 1899-1900 למד בווינה.

מועצת הקהילה היהודית של גראץ בחרה בו ב-20 באוקטובר 1907 כיורשו של סמואל מיזאם (Mühsam) בתור הרב החדש של שטיריה וקרינתיה, ועד 1918 גם של קרניולה. בשנת 1909 החל הרצוג את עבודתו במסגרת משרתו באוניברסיטת קרל-פרנץ גראץ ולימד עד 1938, עברית וערבית; בבתי ספר לימד היסטוריה ואת מקצועות היהדות, כך למשל לימד בגימנסיה האקדמית של גראץ (Akademisches Gymnasium). בשנת 1926 מונה הרצוג לפרופסור באוניברסיטה.

במהלך כהונתו, הקהילה היהודית בגראץ הגיעה לשיאה. כתבי עת יהודיים פורסמו בגראץ, בבית הקברות היהודי נחנך ב-1910 אולם טקסים, ובשנת 1914 נחנך בית כנסת לימות החורף בבניין משרדים של הקהילה היהודית. מספר התושבים היהודיים בעיר ב-1910 היה 1,971 איש (1.3% מכלל האוכלוסייה של גראץ). המספר ירד אחרי מלחמת העולם הראשונה, עקב הזדקנות, שיעור הילודה, עלייה לארץ ישראל, אישים שעזבו את הקהילה היהודית, שסבלבה מאנטישמיות גוברת, שהובילה להתקפות חוזרות ונשנות על עמותות ואישים יהודים.

אחרי האנשלוס של אוסטריה ב-1938, נעצר הרצוג בגל הראשון של מעצרים, ביחד עם חתן פרס נובל אוטו לוי ורבים אחרים.[1] החוויות שנלוו ל-14 יום של מעצר וליל הבדולח הכריחו אותו ואת אשתו לעזוב את אוסטריה ב-20 בדצמבר 1938. במסע שבמהלכו עבר בווינה, בהולנד ובדובר, הוא היגר ללונדון, שם הוא גר במשך שנה בבית צנוע. ב-1940 הוא עבר לאוקספורד, שם עבד באוניברסיטה, וחידש את מחקרו המדעי.

קיבל אותות הצטיינות רבים של אוסטרו-הונגריה ושל אוסטריה. ב-1988 הוקמה באוניברסיטת גראץ "קרן דוד הרצוג", שמטרתה סיוע להבנה בין-תרבותית – במיוחד ביחס לתרבות היהודית. מאז 2005 ישנם סניפים של הקרן בכל האוניברסיטאות בשטיריה. הכיכר שמול בית הכנסת של גראץ נושאת את שמו.

ב-16 באוגוסט 2016 הניח גונטר דמניג ברחוב רדצקי 8 בגראץ אבן נגף לזכרו של הרצוג.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Maimonides’ Commentar zum Tractat Peah. Calvary, Berlin 1894.
  • Urkunden und Regesten zur Geschichte der Juden in der Steiermark (1475–1585). Verlag der Israelitischen Kultusgemeinde, Graz 1934.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Herzog: Erinnerungen eines Rabbiners 1932–1940. 2. Auflage. Auf Grundlage einer Diplomarbeit von Andreas Schweiger hrsg. von Walter Höflechner. Akademische Druck- und Verlagsanstalt, Graz 1997, ISBN 3-201-01639-X (Publikationen aus dem Archiv der Universität Graz, Bd. 32).
  • Susanne Blumesberger, Michael Doppelhofer, Gabriele Mauthe: Handbuch österreichischer Autorinnen und Autoren jüdischer Herkunft 18. bis 20. Jahrhundert. Band 1: A–I. Hrsg. von der Österreichischen Nationalbibliothek. Saur, München 2002, ISBN 3-598-11545-8, S. 543f.
  • Salomon Wininger: Große Jüdische National-Biographie. Band 3. Czernowitz 1928, S. 91.
  • Esriel Hildesheimer, Mordechai Eliav: Das Berliner Rabbinerseminar 1873–1938, Berlin 2008, ISBN 9783938485460, S. 136–137

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Herzog, David in Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). Band 2, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 1959, S. 301.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]