דוד וינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דוד וַיְנְפֶלְד (נולד ב-1937 בלימנוב, פולין) הוא חוקר ספרות, מתרגם, מבקר, מסאי ועורך ספרותי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד וינפלד נולד בשנת 1937 בעיירה לימנוב שבפולין, למשפחה מרקע חסידי. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לרוסיה, ולאחר המלחמה חזרה לפולין והתיישבה בקרקוב. בשנת 1950 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בתל אביב. וינפלד שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל. בשנת 1967 נישא לאמנית והציירת יוכבד וינפלד, כעבור עשור בני הזוג התגרשו. בהמשך נישא בשנית ונולדו לו 3 ילדים.

באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 החל וינפלד ללמד בחוג לספרות עברית והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1964 קיבל תואר שני, על העבודה "ראשית יצירתו של אורי צבי גרינברג בעברית", ובשנת 1975 קיבל תואר דוקטור, על הדיסרטציה: "אמנות הרומן של פרץ סמולנסקין" (בהדרכתם של פרופ' שמואל ורסס ופרופ' שמעון הלקין). תחומי מחקרו העיקריים הם הפרוזה העברית במחצית השנייה של המאה ה-19 ושירה עברית חדשה. במקביל, מאז משנות ה-60 של המאה ה-20 פרסם וינפלד מסות ספרותיות וביקורת ספרות בכתבי עת ובעיתונים היומיים, רבים מהם תחת שם העט "דוד כרמי".[1]

וינפלד לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית משנת 1966 ועד שנת 2005, ובנוסף לימד גם בחוג לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כמתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינפלד תרגם מפולנית מיצירותיהם של חתני פרס נובל לספרות; צ'סלב מילוש וויסלבה שימבורסקה, וכן מיצירותיהם של זביגנייב הרברט, אדם זגייבסקי, רישרד קריניצקי, מאיר באלאבאן, יצחק אריה ברגר, אידה פינק ואחרים. תרגם גם מיידיש (במיוחד את שירו של אברהם סוצקבר) ומאנגלית (משירי חתני פרס נובל לספרות טי אס אליוט ושיימוס היני). בספרים שתרגם משדך וינפלד בין המשוררים לבין יצירות אמנות ישראלית מודרנית, בדרך כלל של הצייר רפי לביא, במה שהצייר והסופר יאיר גרבוז הגדיר "הנמקה אתית".[2]

מבקר השירה אלי הירש טען כ"דוד ויינפלד הוא מתרגם נפלא, שהשפעתו על השירה הישראלית גדולה במיוחד, אולי גדולה יותר מכל מתרגם עברי בעשרות השנים האחרונות"[3]. פרופ' ניסים קלדרון הגדיר את איכות התרגום של וינפלד כמיוסדת על עקרון הבהירות: "הבהירות היא עיקר גדול אצל וינפלד. היא כמו מבט העיניים בדיוקן הספרותי שלו כמתרגם. כשאתם לוקחים ליד ספר שעבר תחת ידו של וינפלד אתם יודעים שתהיה בו שאיפה עזה לבהירות - גם במקור וגם בתרגום."[4]

וינפלד עמד בקשרים אישיים עם המשוררים אותם תרגם. בגיליון מיוחד של כתב העת "הליקון" שהוקדש כולו לתרגומו[5], מובאים מכתבים שכתבו המשוררים אל וינפלד, תיעודי מפגשים, ואף גלויות מאוירות ועבודות קולאז' ששלחה לו המשוררת ויסלבה שימבורסקה במהלך השנים. בשנת 2009 ראה אור בפולין קובץ חילופי מכתבים בינו ובין זביגנייב הרברט. על מפעל התרגום שלו זכה וינפלד בפרס שר החינוך למתרגמים (1995), פרס משרד התרבות ומשרד ראש הממשלה הפולני (1994-1995), פרס פן (P.E.N) הפולני לתרגום (2006)[6] ובפרס יצחק עקביהו לחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן (2011)[7].

כעורך שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1984-1990 ערך וינפלד את מדור ספרי השירה של הוצאת כתר. בשנת 1997, לאחר היווסדה של הוצאת קשב לשירה, שימש כחבר מערכת ועורך בהוצאה. שימש גם כעורך כתב העת "כרמל", ועורך יחד עם ענת ויסמן את כל כתבי דוד אבידן - על כך זכה בפרס שרת התרבות להוצאת ספרי מופת בשנים 2009 ו-2011.

מאז שנת 2008 משמש כעורך השירה במפעל קסת לספרות ביכורים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספור העברי במחצית השנייה של המאה ה-19, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1979.
  • השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם, מוסד ביאליק, 1997.[8]
  • אורי צבי גרינברג (סדרת "דע את עמך: אישים ומנהיגים"), הוצאת משרד החינוך, התרבות והספורט, 1998.
  • Listy - Zbigniew Herbert, David Weinfeld ,Published by A5 K. Krynicka, Krakow, 2009

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צ'סלב מילוש, וזרח השמש ובא השמש: ושירים אחרים; שוקן: הקיבוץ המאוחד ('ספרי סימן קריאה'), 1981.
  • זביגנייב הרברט, מר קוגיטו ושירים אחרים; הקיבוץ המאוחד, 1984.
  • אידה פינק, הגן המפליג למרחקים: סיפורים; (תרגום בשיתוף בנימין טנא), ספרית פועלים, 1988. (מהדורה חדשה ומתוקנת: עם עובד, 2000.)
  • צ'סלב מילוש, כוכב הלענה; עם עובד, 1989.
  • זביגנייב הרברט, דו"ח מעיר נצורה, ספרית פועלים, 1990.
  • רישארד קפושצ'ינסקי, אימפריה (על קריסת הקומוניזם), הקיבוץ המאוחד, 1993. ‬‬‬‬‬‬
  • אידה פינק, נלך בלילות נישן בימים, ספרית פועלים, 1993.‬‬‬‬‬‬
  • אידה פינק, רישומים לקורות חיים, עם עובד ("ספריה לעם"), 1995.‬‬‬‬‬‬
  • אידה פינק, סוף העולם הראשון שלי, עם עובד ("קלסי כיס"), 1997.
  • זביגנייב הרברט, האפוקריפים ההולנדייםעם עובד ("קלסי כיס"), 1997.
  • זביגנייב הרברט, אלגיה לעת פרידה ושירים אחרים, הקיבוץ המאוחד, 1998.
  • צ'סלב מילוש, על גדת הנהר, הקבוץ המאוחד, 1999.
  • אדם זגייבסקי, מיסטיקה למתחילים, קשב לשירה, 1999.
  • אחרי מהפכות רבות: מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945, (תרגום בשיתוף רפי וייכרט) כרמל,2000.
  • מאיר באלאבאן, תולדות היהודים בקראקוב ובקאז'ימייז': 1304–1868, הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, 2002.
  • אידה פינק, כל הסיפורים, עם עובד, 2004.‬‬‬‬‬‬
  • זביגנייב הרברט, אפילוג של סערה, קשב לשירה, 2005.
  • צ'סלב מילוש, זה: שירים; אבן חושן, 2008.‬‬‬‬‬
  • זביגנייב הרברט, טבע דומם עם רסן, כרמל והמכון הפולני בישראל, 2008.
  • רישרד קריניצקי, נקודה מגנטית: מבחר שירים 1969–2005; אבן חושן והמכון הפולני בתל אביב, 2011.‬‬‬‬‬
  • זביגנייב הרברט, שירים, כרמל, 2012.
  • עברות: מבחר תרגומי שירה של דוד וינפלד, מודן-הליקון, 2012.
  • צ'סלב מילוש, אור יום :מבחר שירים, אבן חושן, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין היתר פרסם ביקרות על ספריהם הראשנים של חיים גורי ויונה וולך, וכך את המדור "עידן ועידנים" במוסף הספרותי של עיתון הארץ (בשיתוף שלמה רוזנר, בחתימת שם העט "כרמי רוזן") שהציג קטעים קוריוזים מתולדות הספרות העברית
  2. ^ יאיר גרבוז, בית בגליל, עמ' 148-151, אחוזת בית, 2014.
  3. ^ אלי הירש, על דוד ויינפלד, עברות, מבחר תרגומי שירה, פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 18 בינואר 2013
  4. ^ ניסים קלדרוןמדוע דוד וינפלד הוא מתרגם נפלא, באתר הארץ, 13 במרץ 2013
  5. ^ עברות: מבחר תרגומי שירה מאת דוד וינפלד, עורך: דרור בורשטיין, מודן הוצאה לאור והליקון, 2012
  6. ^ הפעם הראשונה בה מוענק הפרס למתרגם ישראלי. מרב יודילוביץ', פרס פן לתרגום לדוד וינפלד, באתר ynet, 13 בדצמבר 2006
  7. ^ פרס ע"ש יצחק עקביהו הוענק למתרגם ד"ר דוד וינפלד, באתר אוניברסיטת בר-אילן, 16 במאי 2011
  8. ^ ביקורת: משואה כו (ניסן תשנ"ח, 1998), 57–58.