דוד זונשיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד זונשיין
דוד זונשיין
לידה 13 במאי 1973 (בן 45) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מהנדס תוכנה, פעיל חברתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דוד זונשיין (נולד ב-13 במאי 1973) הוא מהנדס תוכנה, פעיל שמאל רדיקלי, פובליציסט ומבקר ספרות ישראלי. התפרסם בעקבות סירובו לשרת בשטחי יהודה, שומרון ועזה. היה מראשי תנועת "אומץ לסרב" והוא יו"ר הנהלת "בצלם".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב, הבכור מבין שלושה ילדים, לורדה, ילידת הארץ, וליצחק אייזיק זונשיין, יליד פולין ואיש העלייה החמישית. גדל ברמת השרון. היה לוחם וקצין ביחידת מגלן, שבה שימש מפקד צוות וסמ"פ[1]. זונשיין לקח חלק בלחימה בדרום לבנון, כולל במבצע ענבי זעם[2]. לאחר ארבע שנים בצה"ל השתחרר בדרגת סגן. סיים תואר ראשון בפיזיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר מספר שנים בתפקידי ניהול פיתוח בתחום התוכנה, הקים זונשיין יחד עם שותף פלסטיני חברת תוכנה המספקת ללקוחותיה פיתרונות תוכנה ארגוניים על ידי צוות ישראלי פלסטיני העובד ממרכזי פיתוח בתל אביב וברמאללה.

זונשיין חי עם זוגתו ושתי בנותיהם בתל אביב ועוסק בהנדסת תוכנה. כותב ביקורות ספרים למוסף הספרות של עיתון "הארץ" ופרסם מספר סיפורים קצרים בעיתון זה ובאחרים.

סרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2002, אחרי שירות מילואים ברצועת עזה בגדוד בעוצבת חצי האש, יזם זונשיין, ביחד עם יניב איצקוביץ', את "מכתב הלוחמים 2002"[3], שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "אומץ לסרב".

זונשיין הועמד לדין משמעתי צבאי על סירובו לצאת לשירות מילואים בבית אל[4]. במהלך משפטו סירב זונשיין להישפט בדין משמעתי וביקש להישפט בבית דין צבאי בו העונש המרבי על העבירה חמור יותר אך קיימת אפשרות להביא עדים ולבסס הגנה הטוענת שהשירות בשטחים הכבושים אינו חוקי ולפיכך חובתם המוסרית של חיילי צה"ל היא לסרב לשרת מעבר לקו הירוק.

הפרקליטות הצבאית דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד עוצבת האש, תא"ל טל רוסו[5], שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר לבג"ץ על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו[6]. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז האינתיפאדה השנייה, הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים[7]. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי מצפון היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית[8]. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין לכלא שש להשלים את ריצוי עונשו.

אף על פי שזונשיין קורא לסירוב ביחס לפעולות של שליטה בפלסטינים, הוא מתנגד לסירוב לפנות יישובים יהודיים, מעשה שלדעתו מהווה פגיעה בדמוקרטיה[9].

החל משנת 2009 זונשיין הוא חבר הנהלת "בצלם". החל מספטמבר 2012 זונשיין הוא יו"ר הנהלת הארגון.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2012 הוענק לזונשיין פרס האקדמיה הנורווגית לסיפרות ולחופש ביטוי על פועלו למען זכויות אדם[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פוליטיים פרי עטו

ביקורת ספרים פרי עטו

סיפורים פרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]