לדלג לתוכן

דוד לאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב דוד ברוך לאו
הרב דוד לאו בלשכתו, 2020
הרב דוד לאו בלשכתו, 2020
לידה 13 בינואר 1966 (בן 58)
כ"א בטבת ה'תשכ"ו
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת היישוב החדש
ישיבת בית מתתיהו
ישיבת פוניבז'
מקום מגורים מודיעין‏־מכבים־רעות עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית, חרדים לאומיים
תפקידים נוספים הרב של שוהם
רב העיר מודיעין
הרב הראשי לישראל
נשיא מועצת הרבנות הראשית
נשיא בית הדין הרבני הגדול
רבותיו הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב שלמה זלמן אוירבך
הרב ברוך ויסבקר
הרב ברוך דב פוברסקי
אב הרב ישראל מאיר לאו
הרב הראשי לישראל האשכנזי ה־8
24 ביולי 20131 ביולי 2024
(11 שנים)
שותף לרבנות הרב יצחק יוסף (הרב הספרדי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב לאו יחד עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף ונשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג

הרב דוד ברוך לאו (נולד בכ"א בטבת ה'תשכ"ו, 13 בינואר 1966) הוא הרב הראשי לישראל לשעבר בשנים 2013–2024. קודם לכן כיהן כרב העיר מודיעין והיישוב שוהם.

דוד לאו נולד בתל אביב. בן לרב ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי לישראל, וחיה איטה, בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של תל אביב.

למד בישיבת היישוב החדש, שלוש שנים בישיבת בית מתתיהו ושנה בישיבת פוניבז' בבני ברק. היה חניך בתנועת הנוער "עזרא" בתל אביב. את שירותו בצה"ל, אותו סיים בדרגת רב-סרן, עשה ברבנות חיל המודיעין.

קריירה רבנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש רבו הראשון של היישוב שוהם. משהוקמה העיר מודיעין, נבחר לרבה האשכנזי של העיר והיה מופקד אז על מערך שיעורי התורה, הכשרות, העירובין ומחלקת נישואין.

בי"ז באב תשע"ג (24 ביולי 2013) נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל. בכך היה לאדם הצעיר ביותר שנבחר לתפקיד זה, בגיל 47. הוא זכה לתמיכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגות יהדות התורה וש"ס. על פי סעיף 16 לחוק הרבנות הראשית לישראל הוא מונה לכהונה של עשר שנים, וזו הואר כה בשנה נוספת בחוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל והוראות נוספות) (הוראת שעה), התשפ״ג–2023. כהונתו הסתיימה ביום כ״ה בסיוון תשפ״ד (1 ביולי 2024).

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב דוד לאו בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, תשע"ה

הרב לאו, שאף להמשיך את הרבנות הראשית ברוח הרב קוק והרב הרצוג. בדומה לרב קוק הוא ערך מסע מושבות בקיבוצים חילוניים[1] הוא הוסיף למבחני הסמיכה לרבנות "הלכות דרך ארץ ובן אדם לחבירו"[2].

הרב לאו היה הרב הראשון בישראל שעסק במתן תשובות הלכתיות באמצעות האינטרנט, באתר האינטרנט "מורשת".[3] החל מקיץ 2006 ועד לבחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל הופיע מדי יום שישי בתוכנית הטלוויזיה "שאלת רב" בערוץ הראשון, העוסקת בשאלות ותשובות הלכתיות. מאז שנת 1999 שידר את הפינה היומית "נקודה יהודית" ברדיו קול חי. החל משנת 2021 משודרת מדי יום שישי בערוץ 14 תוכנית שאלת הרב הראשי במסגרתה משיב הרב לאו לשאלות הציבור בעניינים הלכתיים.

כנשיא בית הדין הגדול פעל לצמצום הסחבת בתיקי גירושין ומשפחה שנמשכו שנים רבות והביא לסיומם[4][5][6] בין היתר הוא הורה להקים בית דין לעניינים אלו באילת[7], הסדיר את מעמד בתי הדין בחו"ל בנוגע לגיטין וגיור והקים מענה טלפוני אנושי ייעודי.

התנגד למתווה הכותל ופעל לביטולו, חרף החשש מפני משבר עם יהדות ארצות הברית[8]. כך גם התנגד נחרצות לתוכנית הגיור הממשלתית של מתן כהנא[9]. ולרפורמת הכשרות שקידם[10] ופעל לביטולם[11].

בעת מגפת הקורונה נדרש הרב לסוגיות הלכתיות חשובות מבחינת הציבור הדתי (ראו השפעת מגפת הקורונה על ישראל: שאלות הלכתיות) הוא הוציא הנחיות ברורות בנושא לעיתים קרובות[12].

לאחר שמינה את גיסו, הרב מרדכי רלב"ג, לאב בית דין, על אף שהוא מצוי בניגוד עניינים מחמת הקרבה המשפחתית, הוגשה עתירה לבג"ץ, שבעקבותיה נקבע כפתרון ביניים שעד להקמת מנגנון לבחינת מינוייו, כל מינוי שיבקש הרב לאו לעשות יצריך אישור של היועץ המשפטי לבתי הדין הרבניים, שאין במינוי ניגוד עניינים.[13] באוגוסט 2022 הצהיר בג"ץ על "בטלות המינוי", אך דחה את מועד כניסת הבטלות לתוקף לפרק זמן של כמה חודשים כדי שבפרק זמן זה יוכל לקום מנגנון שיקבל החלטה בעניין.[14]. בעקבות הקמת המנגנון אושרה המשך כהונתו של הרב רלב"ג כאב"ד וראב"ד ירושלים.

הרב לאו פרסם מאמרים בקבצים שונים כגון "תחומין" ו"מוריה". כמו כן, ערך את ספר השו"ת של אביו "יחל ישראל". ערך ופרסם ספר זיכרון לסבו הרב יצחק ידידיה פרנקל בהוצאת מכון ירושלים. בשנת תשס"ח (2008) פרסם את הספר "משכיל לדוד", העוסק בנושאי יוחסין, גיור, הלכות צבא ועוד ובתשע"ח פרסם כרך ב' של הספר.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לציפורה, בתם של הדסה והרב יצחק רלב"ג, לשעבר יו"ר המועצה הדתית בירושלים וכיום חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ומי שהחליף את חתנו כממלא מקום נשיא מועצת הרבנות הראשית, עקב אי מינוי רבנים ראשיים.

אילן יוחסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי יהודה לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל יוסף לאו
 
משה חיים לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי לאו-לביאישראל מאיר לאויהושע הגר-לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנימין (בני) לאו
 
עמיחי לאו-לביא
 
משה חיים לאו
 
דוד לאו
 
משה הגר-לאו
 
עידית איצקוביץ


קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ https://www.inn.co.il/news/331172 https://www.kolhazman.co.il/60311
  2. ^ http://www.smicha.co.il/smicha2_authors.php?it=15
  3. ^ הרב יובל שרלו, רשו"ת הרבים, 2003, בהקדמה
  4. ^ https://www.gov.il/he/departments/people/rab_lau
  5. ^ ישי כהן, הדיון הארוך הלילה הלבן והגט שניתן בשבע בבוקר
  6. ^ ניצן שפיר, ‏גט אחרי 33 שנה: הבעל סירב לשחרר את אשתו, באתר גלובס, 25 במאי 2022
  7. ^ גם באילת: נחנך בית הדין הרבני הראשון, באתר כיפה, ‏2019-09-11
  8. ^ קובי נחשוני, הרב הראשי מנסה להרגיע: הכותל - בית של כולם. הרפורמים: אתה אשם, באתר ynet, 26 ביוני 2017
  9. ^ השר כהנא הציג את תוכנית הגיור הממשלתית: "הזדמנות היסטורית להילחם בהתבוללות", באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  10. ^ חזקי ברוך, מועצת הרבנות הראשית נגד רפורמת הכשרות, באתר ערוץ 7, ‏2021-08-03
  11. ^ קובי נחשוני, הרבנים הראשיים נגד רפורמת הכשרות: "עקירת היהדות. אסור ליישם חוק נגד התורה", באתר ynet, 27 באוקטובר 2021; אתר למנויים בלבד עטרה גרמן, ‏הרבנות הראשית במתקפה על מתווה הגיור החדש, בעיתון מקור ראשון, 2 בדצמבר 2021.
  12. ^ משכיל לדוד - שו"ת קורונה, מקבץ פסקי הרב לאו בעיניני נגיף הקורונה https://www.gov.il/he/departments/legalInfo/maskiledavid_corona
  13. ^ קובי נחשוני, אחרי שקידם את גיסו: כל מינויי הרב הראשי ייבחנו מחשש לניגוד עניינים, באתר ynet, 5 באפריל 2022;
    בג"ץ 6510/21 בתיה כהנא דרור נ' נשיא בית הדין הרבני הגדול ואחרים, ניתן ב־5 באפריל 2022
  14. ^ בג"ץ 6510/21 בתיה כהנא דרור נ' נשיא בית הדין הרבני הגדול ואחרים, ניתן ב־10 באוגוסט 2022


הקודם:
יונה מצגר
הרב הראשי האשכנזי הבא:
קלמן בר