דוד לסקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד לסקוב
David-leskov01.jpg
תאריך לידה 19 בספטמבר 1903
מקום לידה רוסיה
עלה לישראל 1928
תאריך פטירה 3 בפברואר 1989 (בגיל 85)
מקום פטירה ישראל
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
(SemelHandasaKravit-transparent.png חיל ההנדסה)
תקופת שירות 19401945 (הצבא הבריטי)
19481989 (צה"ל)
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
פרס ביטחון ישראל  פרס ביטחון ישראל (3)
הנצחה
רחוב "הממציא" בירושלים

דוד לסקוב (19 בספטמבר 1903 - 3 בפברואר 1989) היה איש צבא, מהנדס וממציא ישראלי, חתן שלושה פרסי ביטחון ישראל, בין השאר על פיתוח "גשר הגלילים". לסקוב היה סגן קצין הנדסה ראשי בצה"ל, והחייל המבוגר ביותר בעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסקוב עם מטען "ירבוע"

דוד לסקוב נולד לחנה ויהודה באומסק שבסיביר, אז חלק מהאימפריה הרוסית. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים עבר לעיר טומסק ולמד שם רפואה במשך שנתיים, אך סולק מהאוניברסיטה בגין פעילותו בתנועה הציונית. משם עבר ללנינגרד והחל בלימודי אדריכלות. בעת לימודיו היה פעיל בארגון מכבי ובתנועת החלוץ. במסגרת פעילותו בשליחות מכבי הכיר את רעייתו לעתיד, צפורה. השניים החליטו לברוח מרוסיה וניסו לראשונה ב-1927 לחצות את נהר אמור לסין, אך נתפסו ונאסרו לחודשיים. לאחר שריצו עונש הצליחו לעבור את הגבול לסין והגיעו לעיר חרבין, שבה עבד בבניין והיה ממקימי תנועת השומר הצעיר בעיר.[1] בשנת 1928, לאחר שידידים מהארץ ארגנו להם סרטיפיקטים, עלה הזוג לארץ ישראל ולסקוב החל לעבוד כפועל בבנימינה. במקביל, הוא השלים את לימודי האדריכלות בטכניון. עם תום לימודיו פתח בחיפה משרד אדריכלות ועסק בתכנון מבנים בחיפה ובקריות.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, התנדב לסקוב לצבא הבריטי. עם קום המדינה והקמת צה"ל, השתתף לסקוב בקרבות מלחמת העצמאות בגליל ובנגב. לאחר תום המלחמה, שירת בחיל ההנדסה הישראלי ובפיתוח אמצעי לחימה. לאורך השנים, הוא השתתף בייבוש החולה, שירת כקצין ההנדסה של חטיבת גולני, של פיקוד הדרום ושל פיקוד הצפון, וכן כראש ענף שדה בחיל ההנדסה, ומשנת 1957 כסגן קצין הנדסה ראשי. הוא קיבל מהרמטכ"ל אז, יצחק רבין, דרגת אלוף משנה, מחוץ לתקן, כיוון שבחיל ההנדסה דרגה זו הייתה שמורה רק למפקד החיל. לאחר מלחמת יום כיפור, הרמטכ"ל מוטה גור העניק לו דרגת תת-אלוף.

לסקוב עסק בכל שנות שירותו בפיתוח אמצעי לחימה אולם ראה את עצמו קודם כל כמהנדס ובונה. הוא חשב כל העת על פתרונות הנדסיים והיה אהוב על חייליו. לסקוב הורשה להקים את יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה (יחידת יפת"ח), שנקראה בימיה הראשונים "חוליית לסקוב". לאחר שהיה ברור כי פיקוד צבאי פחות מאתגר עבורו. את המהנדסים שגייס ליחידתו היה מדריך אישית לאחר שביקש מהם לשכוח את כל אשר למדו באוניברסיטאות[דרוש מקור]. לסקוב תכנן פרויקטים לפי דרישות מבצעיות של יחידות צבאיות (כולל סיירת מטכ"ל). בין הפרויקטים המורשים לפרסום, ניתן למצוא את גשר הגלילים, שפיתח יחד עם ישראל טל. בנוסף תכנן את שכבת הפיצוץ להגנה על מוצבים, את "מטען לסקוב", את "אור יקרות", את רקטת "זאב" (שאחת מהן הרגה את הרמטכ"ל המצרי במלחמת ההתשה), את כדורי הגומי. בגין המצאותיו ופעילותו לפיתוח ההנדסה הקרבית, הוענקו ללסקוב שלושה פרסי ביטחון ישראל (בשנים 1964[2], 1973 ו-1984), וכן ציון לשבח מטעם ועדת פרס ביטחון ישראל (בשנת 1972). כמו כן הוא יקיר העיר חיפה, והוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון. לסקוב היה האיש הראשון לקבל את פרס "יקיר חיל ההנדסה", והפרס הוענק לו בטקס מיוחד ב-1988 לכבוד חגיגות 40 שנה לעצמאות מדינת ישראל.

בשירותו בצה"ל, המשיך עד ליום פטירתו, בגיל 85, והוא הוכתר על ידי ספר השיאים של גינס כחייל המבוגר ביותר בעולם.

דוד לסקוב נטמן בבית הקברות שדה יהושע והותיר אחריו את רעייתו, צפורה לסקוב, חברת הכנסת השלישית. שני ילדיהם הם פרופסור ראובן לסקוב, רופא ובעל עיטור המופת, והשופטת יהודית צור, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.

על שמו של דוד לסקוב נקראים רחובות בערים שונות ברחבי הארץ, וכן הונצח ברחוב "הממציא" בשכונת הר חומה שבירושלים. כמו כן נקרא גן ציבורי בשכונת רמת גולדה בחיפה לזכרו ולזכר רעייתו - "גן צפורה ודוד".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]