דוד מימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד מימון
Scan000005.jpg
דוד מימון (משמאל) עם יוסף יפת
לידה 15 בפברואר 1929
ראשון לציון, ארץ ישראל
פטירה 14 במאי 2010 (בגיל 81)
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
נציב בתי הסוהר, חבר ועדת חקירה ממלכתית לחקר העלמות ילדי עולי תימן

דוד מימון (15 בפברואר 1929 - 14 במאי 2010) היה אלוף בצה"ל ונציב בתי הסוהר בשנים 1986 עד 1987.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד מימון נולד בראשון לציון בן למשפחה מעולי יהדות תימן: אביו אהרון הגיע למושבה ב-1909, ואימו שושנה הצטרפה אליו ב-1920. למד ב"חדר" ובתלמוד תורה, הצטרף בנעוריו לארגון ההגנה וב-1947 עבר קורס מכ"ים לבני עדות המזרח. עסק בפעילויות אבטחה באזור ראשון לציון והדרכה בגדנ"ע.

עם הקמת צה"ל הצטרף לחטיבת גבעתי יחד עם שלושה מאחיו. לאחר שאחיו יעקב נהרג בקרב, הועבר מימון לתפקידי הדרכה בגדנ"ע ופיקד על חטיבת גדנ"ע תל אביב. ב-1956 חזר לתפקידים קרביים, שירת כמפקד יחידת הסיור ביחידת המיעוטים ובין השנים 1962 ל-1963 כקצין מבצעים בפיקוד הדרום. ב-1964 התמנה לסגן מפקד גדוד בחטיבת גולני, ולאחר מכן מילא שורה של תפקידים בפיקוד הדרום ובסיני, כולל במלחמת ששת הימים[1].

לאחר המלחמה התמנה למפקד מחוז הנגב ולמפקד חטיבת הערבה תקופה שהתאפיינה בחדירות מחבלים רבות מירדן. הצלחתו בהבאת רגיעה לאזור הביאה למינויו ב-1971 למפקד הצבאי של חטיבה 64 שהייתה אחראית על רצועת עזה. בשנות כהונתו הוקמה יחידת רימון שתכליתה למגר את הטרור הפלסטיני ברצועה. במלחמת יום הכיפורים מילא משימות מיוחדות באוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון. בנובמבר 1974 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למושל רצועת עזה וצפון סיני. ב-1977 מונה לראש מינהל הסגל באגף כוח אדם בתקופת מלחמת לבנון הראשונה מונה לאחראי על הסיוע האזרחי במדינה. בהמשך קודם לדרגת אלוף, מה שהפך אותו לאלוף התימני הראשון בתולדות צה"ל, כיהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. ב-1986 השתחרר מצה"ל.

לאחר שיחרורו התמנה לנציב בתי הסוהר, הוא התפטר מתפקידו ב-1987 על רקע הקושי בניהול מערכת בתי הסוהר בשל העלייה הגדולה במספר האסירים ובצפיפותם[2]. ב-1995 מונה לחבר בוועדת חקירה ממלכתית שחקרה את פרשת העלמות ילדי עולי תימן.

בנו אמיר מימון מכהן כשגריר ישראל בליטא.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תקופת שירותו בצה"ל כתב שני ספרים:

  • "עקבות בערבה: הלחימה במחבלים בערבה - דצמבר 1967 - מרץ 1971", העוסק בתקופת שירותו כמפקד חטמ"ר ערבה.
  • "הטרור שנוצח: דיכוי הטרור ברצועת עזה 1971–1972", שמתאר את מיגור הטרור ברצועת עזה, הוצאת סטימצקי, 1993.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, "הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל", חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]