דוד פדהצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד פדהצור

דוד פדהצור (13 בנובמבר 1928 - 26 בדצמבר 2007) היה עיתונאי ופובליציסט, עורך עיתון "למרחב" ומשנה לעורך "דבר". במהלך עבודתו העיתונאית פרסם מאות מאמרים חתומים ומאמרי מערכת בנושאים פוליטיים ומדיניים, חברתיים ותרבותיים – ישראליים ובינלאומיים – "הבוקר", "מעריב", "זמנים", "למרחב", "דבר" ו"דבר ראשון".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד צפת (דור רביעי בארץ), בנם של שושנה ומשה פדהצור (פודהורצר) (ראש העיר היהודי הראשון של צפת).[1] בשנים 1947-1948 היה מפקד אצ"ל בטבריה וצפת והשתתף בפעילויות צבאיות של המחתרת נגד הצבא הבריטי לפני קום המדינה. במלחמת השחרור מילא תפקיד פעיל בהגנה על צפת והגליל העליון ובשחרור הגליל המערבי. בתחילת שנות ה-50 עזב את צפת לטובת לימודי תואר ראשון בפילוסופיה וספרות כללית, באוניברסיטה העברית בירושלים.

את דרכו העתונאית החל ב-1949 בצפת, כסופר אזורי בגליל של העיתונים: "הבוקר", "ג'רוזלם פוסט", ו"מעריב". עם המעבר לירושלים ובמקביל ללימודיו האקדמאיים, החל לעבוד בעיתון "זמנים", תחילה כעורך לילה ואחר כך כעורך פובליציסטי (1953-55). עם המעבר של "זמנים" מירושלים לתל אביב, הצטרף ל"קול ישראל" כעורך חדשות. בשנת 1957 עבר לתל אביב והצטרף לעיתון "למרחב" כעורך לילה ראשי. כעבור שלוש שנים מונה לתפקיד מזכיר המערכת (1960-1965). בשנת 1965, בהיותו בן 37, מונה לעורך הראשי של "למרחב". ב-1971 מוזגו העיתונים "למרחב" ו"דבר" והוא שימש כמשנה לעורך וממונה על החדשות. בנוסף, במשך למעלה מעשור ערך את "משא", המוסף הספרותי של "דבר". בשנותיו האחרונות בעיתון שימש בעיקר כפובליציסט בכיר ב"דבר" וב"דבר ראשון".

פעילות ציבורית-מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו העיתונאית, עסק בשורה של תפקידים ציבוריים:

  • ממייסדי מועצת העיתונות וחבר הוועד הפועל שלה (1963-92)
  • יו"ר ועדת העורכים של העיתונים היומיים (1967-1971)
  • יו"ר ועדת הצנזורה שליד ועדת העורכים (1966-1973)
  • יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב (1971-73)
  • יו"ר האיגוד הארצי של העיתונאים
  • חבר הוועדה המייעצת להכנת תוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב (1972)
  • חבר הוועד מטעם שר הפנים לבדיקת פקודת העיתונות (1972-73)
  • חבר ועדת הרמטכ"ל לבדיקת התפקוד של דובר צה"ל במלחמת יום כיפור (1973)

פעילות ציבורית בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנים 1976-1968 יצא מטעם משרד החוץ לשליחות הסברה עיתונאית ב-12 מדינות בדרום מזרח אסיה.
  • משנת 1974 שימש, במשך ארבע שנים, כציר יועץ הממונה על היחסים הבינגושיים בשגרירות ישראל בוושינגטון.
  • במשך שני עשורים (1975-1989) היה מרצה אורח באוניברסיטאות אמריקאיות בנושאים שעסקו במדיניות הבינגושית, במדיניות ישראל ובתחום תקשורת ההמונים. חלק מההרצאות נתנו במסגרת Scholar-In-Residence בניו ג'רזי, פנסילבניה, קנזס, מיסורי וקונטיקט.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו לפנסיה נתמנה לראש המגמה לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל (1996-98)ולאחר מכן שימש כמרצה לעיתונות ואתיקה עיתונאית בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי של המכללה למנהל (1999-2003).

בשנת 2001 חלה ולמרות זאת המשיך ללמד עוד מספר שנים, בצל המחלה והאשפוזים הממושכים.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורך "ישראל כה" - אלבום צילומים ומסות ב-4 שפות (הוצאת "מסדה", 1972)
  • עורך "ישראל-ארץ ועם"-באנגלית ("הוצאת מסדה", 1975).
  • עורך "ישראל-דיוקנה של אומה"- באנגלית (הוצאת "מסדה", 1978).

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "על משנתו של ג'ון דיואי" ("גיליונות", סיוון תשי"ב, 1952).
  • "משנתו החברתית והמדינית של ברטרנד ראסל" ("גיליונות", תמוז תשי"ב, 1952).
  • "השקפת עולמו של ג'ורג' סנטאיאנה" ("גיליונות", טבת תשי"ג, 1953).
  • "על מאכס נורדאו" ("גיליונות", שבט תשי"ג, 1953).

סימפוזיונים בכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "רב-שיח על הגבול בין פרסום לפרסומת" ("ספר השנה של העיתונאים", 1963).
  • "שפיטה על ידי העיתונות" ("ספר השנה של העיתונאים", 1964).
  • "עורכי עיתונים בינם לבין עצמם" ("ספר השנה של העיתונאים", 1968).
  • "רב-שיח על עיתונות, רדיו וטלוויזיה" ("ספר השנה של העיתונאים", 1971).
  • "הרמה המקצועית של העיתונות הישראלית" ("ספר השנה של העיתונאים", 1972).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]