דוד פרלוב

דוד פרלוב

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	9 ביוני 1930 ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פטירה	13 בדצמבר 2003 (בגיל 73) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1953–2003 (כ־50 שנה)
צאצאים	יעל פרלוב, נעמי פרלוב
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1999) פרס אופיר על מפעל חיים (1995)
http://davidperlov.com
פרופיל ב-IMDb

דוד פרלוב (9 ביוני 1930 – 13 בדצמבר 2003) היה במאי קולנוע ישראלי, מחשובי היוצרים הדוקומנטריים בישראל, זוכה פרס ישראל לקולנוע.

ביוגרפיה

לוחית זיכרון בכניסה לביתו של דוד פרלוב בשדרות שאול המלך 4 בתל אביב

פרלוב נולד בריו דה ז'ניירו אשר בברזיל ב-9 ביוני 1930 כצאצא למשפחה חסידית (ממשפחת אדמו"רי קרלין-סטולין) שהתיישבה בצפת בשנת 1857. גדל בבלו הוריזונטה ובגיל 10 עבר לגור בסאו פאולו. את אביו שעבד כקוסם ראה לעיתים רחוקות והוא גדל בעיר אצל סבו שהיגר לברזיל מארץ ישראל.

בשנת 1952 עבר לפריז, שבה ביים את סרטו הראשון, "דודה צ'יינה הזקנה", שהתבסס על ציורים מתוך ספר ילדים ישן. בשנת 1958 עלה לישראל. בשלוש השנים הראשונות לאחר עלייתו ארצה, הוא גר עם משפחתו בקיבוץ ברור חיל בצפון הנגב. הוא החל ביצירת סדרה של סרטים ישראליים, שהבולט בהם הוא הסרט הדוקומנטרי "בירושלים" (1963), שנחשב לאחד הסרטים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. כמו כן ביים פרלוב שני סרטים עלילתיים: "הגלולה" (1972) על פי תסריט של נסים אלוני, ו-"42:6" (1969) – ביוגרפיה של דוד בן-גוריון. ניסיון חדשני, מקורי, לשלב קטעי עלילה ביומנים דוקומנטריים ושימושים נועזים בצבע. הסרט כשל מסחרית וסתם את הגולל על הקריירה של פרלוב כבמאי עלילתי.

בשנת 1973 לאחר שנתקל בקשיים במימון יצירותיו באמצעות הממסד הקולנועי הישראלי פנה לדרך חדשה של עשייה אינטימית וחדשנית, והחל לעבוד על יצירתו החשובה ביותר, "יומן". סרט זה, אותו צילם פרלוב בעצמו במהלך עשר שנים עד ל-1983 נחשב כיום לאחת מהיצירות החשובות בקולנוע הישראלי וכאבן דרך בעשייה הדוקומנטרית בקולנוע העולמי. הסרט מתעד את חייו של פרלוב עצמו ושל בני-משפחתו על רקע אירועים משמעותיים מחיי מדינת ישראל, תוך-כדי קריינותו של פרלוב על הצילומים. הסרט נחשב למופת הן ברמה הצילומית, הן ברמת שילוב פסקול ותמונה והן בהיותו פורץ דרך לעשרות יוצרים שבקשו לחרוג מהשבלונות המוכרות בעשייה דוקומנטרית וליצור קולנוע אישי ופיוטי.

במקביל לצילומים החל פרלוב ללמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והעמיד מאות תלמידים ומעריצים שהושפעו מדרכו, עד פרישתו לגמלאות. ב-1989 החל ללמד בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, שם לימד עד 1995. דיתה גרי רואה בו מורה דרך בתחום הקולנוע.

לקראת סוף שנות התשעים יצר את ה"יומן השני". ארבעה פרקים שהמשיכו את "יומן" ואופיינו גם הם בשילוב נדיר בין המבט האישי והפנורמי, הכול דרך פריזמה פיוטית. באחד מפרקי היומן השני חוזר פרלוב לארץ הולדתו, ברזיל, במעין מבט מתוק אך מפוכח על ילדותו.

בערוב ימיו עשה את הסרט "תצלומי 1952–2002". בסרט זה כלל פרלוב את הרהוריו על מהות ומשמעות הצילום, והציג בו תמונות שצילם בחמישים השנים האחרונות לחייו, כמו גם תמונות של צלמים שהוקיר.

ב-1985 זכה בתואר עמית כבוד של המחלקה לקולנוע בבית צבי. ב-1995 זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) למפעל חיים וב-1999 זכה בפרס ישראל לקולנוע. נחשב על ידי רבים לחשוב ביוצרי הקולנוע הישראלים, וכמי שיצירתו חרגה מגבולות המקום והזמן. בשנת 2002 הציג מיצירות הווידאו והצילום שלו בתערוכה בגלריה "שלוש", בתל אביב.

ב-13 בדצמבר 2003 נפטר פרלוב בתל אביב בגיל 73 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ עינת. הותיר אחריו את רעייתו, מירה, שתי בנות ונכדים. בנותיו של פרלוב הן עורכת הקולנוע יעל פרלוב והמורה למחול נעמי פרלוב, נכדתו היא השחקנית אלמה בן זאב.

לאחר פטירתו

לאחר מותו זכתה יצירתו הקולנועית של דוד פרלוב לחשיפה בינלאומית רחבה. בשנת 2005 הקדיש לו מרכז ז'ורז' פומפידו בפריז רטרוספקטיבה מקיפה שנאצרה על ידי פיליפ-אלן מישו ואריאל שוייצר. בעקבות האירוע הוצגו סרטיו של פרלוב בשנים הבאות באיטליה, בספרד, בפורטוגל, באוסטריה, בבלגיה, בגרמניה, וכן בברזיל ובארגנטינה.

בשנת 2013 יצא הסרט "עקבות בירושלים" – סרט מחווה לסרט "בירושלים" של פרלוב. בסתיו 2014 הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה סרטה הביוגרפי של הבמאית רות ולק "פרלוב", בעריכת ובהפקת יעל פרלוב. הסרט הוקרן גם בערוץ 8.

במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של פרלוב בתל אביב.

בשנת 2004, כחודש לאחר מותו של דוד פרלוב, נוסדה "קרן פרלוב" במטרה לעודד ולתמוך בסטודנטים צעירים העוסקים ביצירה תיעודית ולשמר את משנתו הקולנועית של דוד פרלוב, שראה בעשייה הדוקומנטרית את תכלית חייו. הקרן נוסדה על ידי משפחת פרלוב, שידורי קשת וקרן רבינוביץ' לאומנויות. כך מדי שנה מתקיימת תחרות שנתית במסגרתה מגישים סטודנטים צעירים מבתי הספר הגבוהים לקולנוע ואמנות, הצעות לסרטים דוקומנטריים, כאשר הזוכה מקבל מענק מהקרן, עבור הפקת הסרט, העומד על שווי של 40,000 ש"ח.

זוכי תחרות פרלוב לאורך השנים:

• 2018: אהרן טרייטל, בית הספר מנשר, סרט: אותו האיש
• 2015: מיה צרפתי, מהחוג לקולנוע וטלוייזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט: היפה בנשים
• 2014: מיקי פולונסקי ממכללת מנשר לאומנויות, סרט: בניין אחד וארבעים אנשים רוקדים
• 2013: תום קלס, מהמכללה האקדמית ספיר, סרט: המסע אל הפלנטה האחרת
• 2012: רואי מעוז, מסמינר הקיבוצים, החוג לתקשורת וקולנוע, סרט: בית הקברות שייח מוראד
• 2011: ברק וקנין, מבית הספר לטלוויזיה וקולנוע סם שפיגל, סרט: אמנות המיתה דרכו של פאן
• 2010: עדיה אמרי אור, מהחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט: מפגש 129
• 2009: רועי שר, מהחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט: הקנרית: סיפורה של רוזה אשכנזי
• 2008 : יונתן חיימוביץ', מהמכללה האקדמית ספיר, סרט: רסיסים
• 2007: שלום עמירה, מבצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים, סרט: טראריום
• 2006: עידו בראון מסם שפיגל, סרט: חאמיס פאיז
• 2005: אגבריה אחלאם ממכללת אלמנאר, סרט: ילדי הצמתים
• 2004 : עמרם יעקובי, המכללה האקדמית ספיר, סרט: סבא

סרטיו

• דודה צ'יינה הזקנה (1957)
• סמטת סנדלרים ביפו (1959)
• דייגים ביפו (1960)
• בדמייך חיי In Thy Blood Live (1962)
• בירושלים (1963)
• תל קציר (1964)
• תיאטרון בישראל (1967)
• 42:6 – דוד בן-גוריון (1969)
• קו צינור שמן (1969)
• מטוסי בדק (1969)
• חיל הים (1970)
• כל עולה ועולה (1971)
• הגלולה (1972)
• ישוב 3: קיבוץ מושב ומושבה (1973)
• מכתב למקסיקו (1973)
• המשלחת (1974)
• יומן, 1973–1982 (1983)
• יצחק שטרן (1976)
• ביבה (1977)
• זיכרונות ממשפט אייכמן (1979)
• בחיפוש אחר לאדינו (1981)
• תל קציר 93 (1993)
• כל יום פורים (1993)
• שלומי (1994)
• רחוב יבנה (1994)
• אופרה חדשה (1995)
• מגש הכסף (1995)
• פגישות עם נתן זך (1996)
• כלניות (2000)
• יומן מעודכן, 1990-1999 (2001)
• תצלומי 1952–2002 (2002)
• מעכשיו לעכשיו (2002)

לקריאה נוספת

• דוד פרלוב, מאת יכין הירש, נדפס ב"קשת החדשה", 7, 2004.
• צילום רחוב והיומיום – פרלוב כעובר אורח, מאת מאיר ויגודר, נדפס בסטודיו, 113, 2000.
• פרלוב: אמן קולנוע של תשוקה, מאת יגאל בורשטיין, נדפס במאזנים, ע'ד, 1, 1999. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• Patrick Straumann, "David Perlov : Le flaneur du 14e étage", Trafic, n° 60, hiver 2006
• Ariel Schweitzer, "David Perlov : la passion du quotidien", Les cahiers du cinéma, n° 605, Paris, octobre 2005
• 2010 הפואטיקה של הבית, יצוג הבית והבית הלאומי בקולנוע אוטוביוגרפי דוקומנטארי ישראלי, מאת כרמל גוטליב קמחי, יצא בהוצאת כרמל-ירושלים.
• שוקה גלוטמן, "'דומם או חי?': דיאלוג בין סטילס לקולנוע בסרטו של דוד פרלוב, 'תצלומי 1952-2002'", בתוך: רות איסקין, חיים מאור, קטרין קוג'מן-אפל (עורכים), חיים של אמנות, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011, עמ' 243–250, מסת"ב 978-965-493-589-0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד פרלוב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דוד פרלוב (באנגלית)
• דוד פרלוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דוד פרלוב, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• דוד פרלוב, באתר AllMovie (באנגלית)
• דוד פרלוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• דוד פרלוב, דף שער בספרייה הלאומית
• דוד פרלוב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• עמוד קרן פרלוב
• פבלו אוטין, ‏מורשת פרלוב, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2003
• בועז כהן, דוד פרלוב, בנו של הקוסם הנעלם- ריאיון עם פרלוב, בבלוג "לונדון קולינג", 22 בפברואר 2007
• נירית אנדרמן, אותו חלון – מירה פרלוב, אלמנתו של במאי "יומן", דוד פרלוב, מתראיינת בפעם הראשונה על חייה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2008
• מרב יודילוביץ', "בירושלים" של פרלוב יוצא בפורמט די.וי.די, באתר ynet, 26 במאי 2008
• מרב יודילוביץ', דרך עצמו לספר ידע, באתר ynet, 25 בנובמבר 2008
• דוד פרלוב ומשה נתן, אילו היה יזהר או עגנון בקולנוע, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2008
• נועה רובין, יומן יקר שלו: מירה פרלוב מספרת על דוד ועל היומנים שהפכו ליצירת מופת, באתר nrg‏, 4 בדצמבר 2008
• מאיר ויגודר, ‏דוד פרלוב: יומן ויומיום, תיאוריה וביקורת 18, אביב 2001
• דוד פרלוב, פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" על דוד פרלוב, בהגשת דוד גורביץ' ודן ערב, קול הקמפוס, 2 ביולי 2010.
• ארז שוייצר, "פגישות עם נתן זך", מגע האצבע על העיקר, באתר הארץ, 19 בינואר 2011
• נירית אנדרמן, בעקבות סרטו האבוד של דוד פרלוב על משפט אייכמן, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
• נירית אנדרמן, האמן פרלוב ומרגריט, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2012
• אריאל הורוביץ, יומן עיר, כתבה על פרלוב ועל סרט המחווה "עקבות בירושלים", 19 בדצמבר 2013
• פרופ׳ אבנר פיינגלרנט ״צייר לי מלאכים שחורים״, מאמר ב״תקריב״ מס׳ 7. דצמבר 2013.
• אריה קרישק, לזכור את פרלוב, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2013
• נועם ברדין, ‏"משמח לראות רוב של במאיות" – ריאיון עם יעל פרלוב לקראת התחרות השנתית, במלאת עשור למותו של דוד פרלוב ולקרן פרלוב על שמו, באתר ‏מאקו‏‏, ‏17 בפברואר 2015‏
• יומנים: שני ראיונות רדיו עם במאי הקולנוע דוד פרלוב, 1992/1981. הקלטת שמע מתוך אוסף אילנה צוקרמן באתר הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הקודם: 1994 – מנחם גולן

זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 1995 – דוד פרלוב

הבא: 1996 – ניסים ליאון