דוד פרלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד פרלוב
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

דוד פרלוב (9 ביוני 1930 - 13 בדצמבר 2003) היה במאי קולנוע ישראלי, מחשובי היוצרים הדוקומנטרים בישראל, זוכה פרס ישראל לקולנוע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון בכניסה לביתו של דוד פרלוב בשדרות שאול המלך 4 בתל אביב

פרלוב נולד בריו דה ז'ניירו אשר בברזיל ב 9 ביוני 1930 כצאצא למשפחה חסידית (מחסידי סטולין - קרלין) שהתיישבה בצפת בשנת 1857. גדל בבלו הוריזונטה ובגיל 10 עבר לגור בסאן פאולו. את אביו שעבד כקוסם ראה לעתים רחוקות והוא גודל במיוחד על ידי סבו שהיגר לברזיל מארץ-ישראל.

בשנת 1952 עבר לפריז, שבה ביים את סרטו הראשון, "דודה צ'יינה הזקנה", שהתבסס על ציורים מתוך ספר ילדים ישן. בשנת 1958 עלה לישראל. בשלוש השנים הראשונות לאחר עלייתו ארצה, הוא גר עם משפחתו בקיבוץ ברור-חיל בנגב הצפוני. הוא החל ביצירת סדרה של סרטים ישראליים, שהבולט בהם הוא הסרט הדוקומנטרי, "בירושלים" (1963), נחשב לאחד הסרטים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. כמו כן ביים פרלוב שני סרטים עלילתיים: "הגלולה" (1972), על פי תסריט של נסים אלוני, ו-"42:6" (1969) - ביוגרפיה של דוד בן-גוריון.

בשנת 1973 לאחר שנתקל בקשיים במימון יצירותיו באמצעות הממסד הקולנועי הישראלי פנה לדרך חדשה של עשייה אינטימית וחדשנית, והחל לעבוד על יצירתו החשובה ביותר, "יומן". סרט זה, אותו צילם פרלוב בעצמו במהלך עשר שנים עד ל-1983 נחשב כיום לאחת מהיצירות החשובות בקולנוע הישראלי ואבן דרך בעשייה הדוקומנטרית בקולנוע העולמי. הסרט מתעד את חייו של פרלוב עצמו ושל בני-משפחתו על רקע אירועים משמעותיים מחיי מדינת ישראל, תוך-כדי קריינותו של פרלוב על הצילומים. הסרט נחשב למופת הן ברמה הצילומית, הן ברמת שילוב פסקול ותמונה והן בהיותו פורץ דרך לעשרות יוצרים שבקשו לחרוג מהשבלונות המוכרות בעשייה דוקומנטרית וליצור קולנוע אישי ופיוטי.

במקביל לצילומים החל פרלוב ללמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והעמיד מאות תלמידים ומעריצים שהושפעו מדרכו, עד פרישתו לגמלאות. ב-1989 החל ללמד בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, שם לימד עד 1995. דיתה גרי רואה בו מורה דרך בתחום הקולנוע.

לקראת סוף שנות התשעים יצר את ה"יומן השני". ארבעה פרקים שהמשיכו את "יומן" ואופיינו גם הם בשילוב נדיר בין המבט האישי והפנוראמי, הכול דרך פריזמה פיוטית. באחד מפרקי היומן השני חוזר פרלוב לארץ הולדתו, ברזיל, במעין מבט מתוק אך מפוכח על ילדותו.

בערוב ימיו עשה את הסרט "תצלומי 2002-1952". בסרט זה כלל פרלוב את הרהוריו על מהות ומשמעות הצילום, והציג בו תמונות שצילם בחמישים השנים האחרונות לחייו, כמו גם תמונות של צלמים שהוקיר.

ב-1985 זכה בתואר עמית כבוד של המחלקה לקולנוע בבית צבי. ב-1995 זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) למפעל חיים וב-1999 זכה בפרס ישראל לקולנוע. נחשב על ידי רבים לחשוב ביוצרי הקולנוע הישראלים, וכמי שיצירתו חרגה מגבולות המקום והזמן. בשנת 2002 הציג מיצירות הווידאו והצילום שלו בתערוכה בגלריה "שלוש", בתל אביב.

ב 13 בדצמבר 2003 נפטר פרלוב בתל אביב בגיל 73 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ עינת.

לאחר מותו זכתה יצירתו הקולנועית של דוד פרלוב לחשיפה בינלאומית רחבה. בשנת 2005 הקדיש לו מרכז פומפידו בפריז רטרוספקטיבה מקיפה שנאצרה על ידי פיליפ-אלן מישו ואריאל שוייצר. בעקבות האירוע הוצגו סרטיו של פרלוב בשנים הבאות באיטליה, ספרד, פורטגל, אוסטריה, בלגיה, גרמניה, וכן בברזיל ובארגנטינה.

בשנת 2013 יצא הסרט עקבות בירושלים - סרט מחווה לסרט "בירושלים" של פרלוב. בסתיו 2014 הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה סרטה הביוגראפי של הבמאית רות ולק "פרלוב",בעריכת והפקת יעל פרלוב. הסרט הוקרן גם בערוץ 8.

במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של פרלוב בתל אביב.

בשנת 2004, כחודש לאחר מותו של דוד פרלוב, נוסדה "קרן פרלוב"  במטרה לעודד ולתמוך בסטודנטים צעירים העוסקים ביצירה תיעודית ולשמר את משנתו הקולנועית של דוד פרלוב, שראה בעשייה הדוקומנטרית את תכלית חייו.

הקרן נוסדה על ידי משפחת פרלוב, שידורי קשת וקרן רבינוביץ' לאומנויות. כך מדי שנה מתקיימת תחרות שנתית במסגרתה מגישים סטודנטים צעירים מבתי הספר הגבוהים לקולנוע ואמנות, הצעות לסרטים דוקומנטריים, כאשר הזוכה מקבל מענק מהקרן, עבור הפקת הסרט, העומד על שווי של  40,000 ₪.

רשימת אחד עשר הזוכים בתחרות פרלוב לאורך השנים:

2015: מיה צרפתי, מהחוג לקולנוע וטלוייזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט: היפה בנשים

2014: מיקי פולונסקי ממכללת מנשר לאומנויות, סרט: בניין אחד וארבעים אנשים רוקדים

2013: תום קלס, מהמכללה האקדמית ספיר, סרט: המסע אל הפלנטה האחרת

2012: רואי מעוז, מסמינר הקיבוצים, החוג לתקשורת וקולנוע, סרט: בית הקברות שייח מוראד

2011: ברק וקנין, מבית הספר לטלוויזיה וקולנוע סם שפיגל, סרט: אמנות המיתה דרכו של פאן

2010: עדיה אמרי אור, מהחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט: מפגש 129

2009: רועי שר, מהחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב, סרט:  הקנרית:סיפורה של רוזה אשכנזי

2008 : יונתן חיימוביץ', מהמכללה האקדמית ספיר, סרט: רסיסים

2007: שלום עמירה, מבצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים, סרט: טראריום

2006: עידו בראון מסם שפיגל, סרט: חאמיס פאיז

2005: אגבריה אחלאם ממכללת אלמנאר, סרט: ילדי הצמתים

2004 : עמרם יעקובי, המכללה האקדמית ספיר, סרט: סבא

סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנותיו של פרלוב הן עורכת הקולנוע יעל פרלוב והמורה למחול נעמי פרלוב, נכדתו היא השחקנית אלמה בן זאב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד פרלוב, מאת יכין הירש, נדפס בקשת החדשה, 7, 2004.
  • דוד פרלוב: יומן ויומיום, מאת מאיר ויגודר, נדפס בתיאוריה וביקורת, 18, 2001.
  • צילום רחוב והיומיום - פרלוב כעובר אורח, מאת מאיר ויגודר, נדפס בסטודיו, 113, 2000.
  • פרלוב : אמן קולנוע של תשוקה, מאת יגאל בורשטיין, נדפס במאזנים, ע'ד, 1, 1999. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • Patrick Straumann, "David Perlov : Le flaneur du 14e étage", Trafic, n° 60, hiver 2006
  • Ariel Schweitzer, "David Perlov : la passion du quotidien", Les cahiers du cinéma, n° 605, Paris, octobre 2005
  • 2010 הפואטיקה של הבית, יצוג הבית והבית הלאומי בקולנוע אוטוביוגרפי דוקומנטארי ישראלי, מאת כרמל גוטליב קמחי, יצא בהוצאת כרמל-ירושלים.
  • שוקה גלוטמן, "'דומם או חי?': דיאלוג בין סטילס לקולנוע בסרטו של דוד פרלוב, 'תצלומי 1952-2002'", בתוך: רות איסקין, חיים מאור, קטרין קוג'מן-אפל (עורכים), חיים של אמנות, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011, עמ' 243-250, ISBN 978-965-493-589-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
1994 - מנחם גולן
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 1995 - דוד פרלוב הבא:
1996 - ניסים ליאון