דוד קליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

דוד קליין (נולד ב-1935) היה נגיד בנק ישראל השביעי, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 2000-2005.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליין נולד בתל אביב. ב-1959 סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1971 קיבל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון.

עוד לפני תום לימודי התואר הראשון, הצטרף קליין למשרד האוצר ועבד באגף התקציבים כאחראי לתקציב משרד הדואר (כיום - משרד התקשורת). עבודתו באוצר נמשכה עד 1966, ובמהלך שנים אלו הוא הקים את צוות התכנון הרב-שנתי של תקציב המדינה, והיה אחראי לתקציב ושותף לצוות ההקמה של העיר ערד. בתקופה זו הוא צורף ככלכלן של צוות בינתחומי, בראשות אריה (לובה) אליאב, אשר נשלח לאיראן על ידי שר החקלאות דאז משה דיין, כדי לסייע בתכנון ובשיקום אזור קאזווין, אשר נחרב ברעידת אדמה.

בשנים 1966–1972 עבד קליין במחלקה למדיניות פיסקלית של קרן המטבע הבינלאומית. פעילותו התמקדה במחקר ובייעוץ בתכנון מדיניותן התקציבית של מדינות מתפתחות, והוא השתתף במשלחות התקופתיות של הקרן למדינות אלה. במהלך תקופה זו סייע לבנק העולמי כשהשתתף במשלחת סיוע טכני לאיראן, שמטרתה הייתה לייעץ בהקמת המחלקה לחשבונאות לאומית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינה זו.

בשובו לישראל הצטרף קליין כחבר הנהלת מכון "תבל" למחקרי מדיניות, אשר הוקם על ידי יוליוס סטולמן, תורם יהודי ואיש עסקים מארצות הברית, ביוזמת שר האוצר פנחס ספיר. במסגרת מחקריו במכון שיתף פעולה עם אגף התקציבים במשרד האוצר, ובנה עבורם מודל אקונומטרי של המשק הישראלי, שנועד לאפשר לקובעי המדיניות להעריך את ההשלכות על המשק של הרכבים שונים של תקציב המדינה.

בשנת 1976 הצטרף לבנק לאומי ועבד בו עד 1987 בתפקידים בכירים שונים: מנהל המחלקה הכלכלית וכלכלן ראשי של הבנק, יו"ר ועדת העמלות, חבר בוועדת ההשקעות של קרנות הנאמנות וקופות הגמל, משנה למנהל החטיבה העסקית, ומנהל החטיבה לתכנון אסטרטגי.

עבודתו בבנק ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987, בעקבות הזמנתו של הנגיד החמישי של בנק ישראל, פרופ' מיכאל ברונו, עבר קליין לבנק ישראל ושימש כמנהל בכיר המופקד על המחלקה המוניטרית ומחלקת האשראי והפיקוח על מטבע חוץ. בתקופה זו תפקד, על פי חוק ניירות ערך, גם כנציג בנק ישראל בדירקטוריון הבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנים 20002005 כיהן כנגיד השביעי של בנק ישראל.

בתקופה בה שירת בבנק ישראל, ספטמבר 1987 עד ינואר 2005, תחילה כמנהל בכיר ואחר כך כנגיד, הוביל קליין ארבעה מהלכים אשר היקנו לבנק ישראל עצמאות תפעולית מלאה שלא הייתה לו קודם לכן:

- הראשון: עיצוב הריבית, במקום שער החליפין, כמכשיר המרכזי של המדיניות המונטרית. במסגרת זו נוצרה מסגרת תפעולית המבטיחה תמסורת יעילה של החלטות הריבית מבנק ישראל לבנקים; נוקו מאזני הבנקים מהאשראי המוכוון וחובות הנזילות הגבוהות; שוחרר שוק המט"ח על ידי ביטול הפיקוח והמיסוי על עסקות במט"ח תוך ניוד שער החליפין; הועברו הסמכויות להנפקת המק"מ משר האוצר לנגיד; בוטלו הגבלות התקופה על פיקדונות ואשראים צמודים; ובשיתוף עם משרד האוצר - צומצמה מאד הנפקת אג"ח צמודות לא-סחירות למימון החוב הממשלתי אשר הוחלפו באג"ח לא-צמודות וסחירות אשר תקופתן לפדיון הוארכה עד 30 שנה.

- השני - ניהול מדיניות על פי יעדים כמותיים. במסגרת זו יזם החלטת ממשלה שקבעה יעד ליציבות מחירים (1%-3%); נקבע יעד לגרעון בתקציב המדינה במטרה להוריד את היחס של החוב הממשלתי לתוצר עד כדי 60%; וכדי שאפשר יהיה לנהל ביעילות מדיניות חברתית הוצעו יעדים ואמצעים למדיניות בתחום התעסוקה, החינוך הבריאות והעוני; וכן הוצעו יעדים להשקעות בתשתיות פיזיות.

- השלישי - לאחר שלשה עשורים של אינפלציה דו-ספרתית מ-1970 ו"תוכנית ייצוב" אשר החזירה מ-1986 אינפלציה תלת-ספרתית לשעורים דו-ספרתיים, ניהל מדיניות להשגת יציבות מחירים שנשמרה החל משנת 1999.

- הרביעי - ניהל שורה של שנויים מבניים המחזקים את היציבות של מערכת הבנקאות ואת התחרות במערכת הפיננסית בכללה. במסגרת זו הופרדה הבעלות על הבנקים הגדולים מזו שעל בנקים בינוניים וקטנים; הופרדה הבעלות על בנקים מזו שעל תאגידים ריאליים, קופות גמל וקרנות נאמנות והתפתח שוק אשראי חוץ-בנקאי; נקבעו תקרות לאשראי של קבוצות לווים ולפי ענפי משק לפיזור הסיכון; ואומצו כללי בזל להלימות ההון של הבנקים

לאחר פרישתו מבנק ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהן כיו"ר הדירקטוריון המייעץ של בית ההשקעות מיטב-דש וכדח"צ בחברת הביטוח AIG.

בשנת 2009 התפרסם ספרו "נגד הזרם; ביזור מרכזי הכח הפיננסי במשק הישראלי" (הוצאת "ידיעות ספרים"). בספר כינס מבחר מהרצאותיו אותן נשא במהלך 17 שנות שירותו בבנק ישראל. לכל אחת מהרצאות אלה צירף מבוא, דברי הסבר והערות שוליים השופכים אור נוסף על השינויים המבניים שבוצעו בניהולו בתקופה זו, במגמה לשפר את המבנה התחרותי של השווקים הפיננסיים ולאפשר ניהול תכליתי של המדיניות המקרו-כלכלית להשגת יעדי המשק.

בשנת 2014 פורסם ספרו "פרופ' סטנלי פישר, הנגיד השמיני של בנק ישראל: מה ירש ומה הוריש" (הוצאת אופיר ביכורים). הספר מנתח שישה תחומי מדיניות מרכזיים המסכמים את תקופת כהונתו של הנגיד השמיני על רקע פועלם של שני הנגידים שקדמו לו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגידי בנק ישראל
דוד הורוביץ משה זנבר ארנון גפני משה מנדלבאום מיכאל ברונו יעקב פרנקל דוד קליין סטנלי פישר קרנית פלוג
19541971 19711976 19761981 19821986 19861991 19912000 20002005 20052013 2013