דוד קמינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד קמינסקי
דוד קמינסקי
דוד קמינסקי, 1966
לידה 8 בינואר 1938 (בן 81)
עמדה רכז
גובה 1.83 מטרים
קבוצות כשחקן
19561963
1963–1964
1964–1970
1970–1971
1971–1972
1972–1976
1976–1977
הפועל ירושלים
מכבי ירושלים (מאמן)
הפועל תל אביב
בית"ר ירושלים (מאמן/שחקן)
הפועל ירושלים (מאמן/שחקן
בית"ר ירושלים (מאמן/שחקן)
הפועל ירושלים (מאמן/שחקן)
הישגים כשחקן
אליפויות 3 (1965, 1966, 1969)
גביעים 1 (1969)
חמישיית העונה 1 (1960)

דוד קמינסקי (נולד ב-8 בינואר 1938) הוא כדורסלן עבר ישראלי בגובה 1.83 מטרים, ששיחק בעמדת הרכז בהפועל ירושלים, הפועל תל אביב ובנבחרת ישראל. נחשב לגדול השחקנים הירושלמים בכל הזמנים, ולאחד הטובים בארץ בשנות פעילותו. כן ביוני 2005 דורג במקום ה-25 מתוך 50 הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים בהיכל התהילה של הכדורסל הישראלי.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמינסקי נולד וגדל בירושלים. בסוף שנות ה-50 הצטרף לקבוצה הבוגרת של הפועל ירושלים בזמן שזו שיחקה בליגה השנייה.[2] בהמשך התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. בשנת 1957 הצטיין באליפות צה"ל בכדורסל, ולמחרת תואר בעיתון "הבקר": "דוד קמינסקי, הכדורסלן הצנום ובהיר השיער של הפועל ירושלים היה אחד השחקנים הבולטים באליפות, אם לא הטוב שבכולם".[3]

לקראת עונת 1957/1958 העפילה הפועל ירושלים לליגה הראשונה. קמינסקי, על אף גילו הצעיר, התבלט במהירותו וביכולת הקליעה שלו, היה אחד מהשחקנים הבולטים באותה עונה, וסיים עם ממוצע של 15.1 נקודות. הקבוצה עצמה חוותה עונת עלייה קשה, כשהיא סיימה את הליגה במקום העשירי עם חמישה ניצחונות בלבד, וניצלה מירידת ליגה בזכות הפרשי סלים.

בעונת 1958/1959 סיימה הפועל ירושלים במקום התשיעי וקמינסקי, אשר החל לעבוד כנהג אוטובוס בירושלים (בתקופה בה כדורסלנים עבדו בעבודות נוספות), המשיך לתפקד בה כשחקן מוביל. זכור במיוחד ניצחונה של הקבוצה במחזור ה-17 בתוצאה 55:43 על מכבי חיפה, כאשר קמינסקי קלע 18 נקודות במחצית הראשונה ו-25 בסך הכל (מתוך 55 נקודות של קבוצתו).[4] בעונה זו רשם קמינסקי הופעות ראשונות במדי נבחרת ישראל הבוגרת,[5] ותוך כך השתתף באליפות אירופה בכדורסל 1959.[6] במהלך הטורניר, העניק לו מאמן ברית המועצות, אלכסנדר גומלסקי, את סמל המשלחת הסובייטית, והחמיא לו על משחקו.[7]

בעונת 1959/1960 סיימה הקבוצה במקום ה-6, וקמינסקי שמר על ממוצע הנקודות הגבוה (15.8). בשנים אלו קיבע את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער של הפועל ירושלים.[8] בעונת 1960/1961 רשמה הפועל ירושלים את הישג שלה עם קמינסקי, כאשר סיימה במקום הרביעי עם מאזן 10–12. קמינסקי שיפר את ממוצע הסלים שלו (19.9), וסיים במקום השני בטבלת מלך הסלים של ליגת העל בכדורסל, לאחר עופר אשד מהפועל חולון.[9] באותה עונה השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל 1961.

בעונה הבאה, עונת 1961/1962 רשם קמינסקי את עונת השיא שלו בהפועל ירושלים (ובקריירה) עם ממוצע של 22.3 נקודות (ממוצע גבוה מאוד בהתחשב בזה שקשת ה-3 לא הייתה קיימת באותן שנים), ושוב סיים מקום שני בטבלת מלך הסלים עם 10 נקודות פחות מעופר אשד. הפועל ירושלים, שנחשבה באותן שנים לקבוצת מרכז טבלה, סיימה את הליגה במקום השישי.

עונת 1962/1963 סימנה את סוף דרכו של קמינסקי בהפועל ירושלים, כאשר הצטרפותם של הכוכב החדש ישראל אמיר ברלינסקי, יחד עם האמריקאים אדי סוקניק וסטיוארט פאריס, גרמו לפיחות במעמדו. בחודש דצמבר 1962, לאחר מחזור הליגה העשירי, הורחק קמינסקי על ידי הנהלת הקבוצה מכל פעילות ספורטיבית לשנה. ההרחקה נומקה משלושה טעמים: הראשון, אי החזרת אגרטל שנמסר לקבוצה במהלך סיור באיטליה; השני, אי הופעתו לאימונים ויחס מזלזל כלפי הקבוצה; והשלישי, העמדת תנאים מקצועניים להמשך פעילותו הספורטיבית בקבוצה.[10] בעקבות ההשעיה, סיים למעשה קמינסקי את דרכו בקבוצת נעוריו. במהלך הקדנציה הזו, הראשונה שלו בהפועל ירושלים, שיחק קמינסקי 105 משחקים ב-6 עונות, בהם קלע 1,859 נקודות, בממוצע של 17.7 נקודות למשחק.

מכבי ירושלים (מאמן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת השעייתו מפעילות, בעונת 1963/1964, החל קמינסקי לעבוד כמאמן היריבה העירונית מהליגה הבכירה, מכבי ירושלים. קמינסקי חווה בעונה זו כישלון, כאשר קבוצתו רשמה 24 הפסדים ב-24 משחקים, נשרה לליגה השנייה, ובהמשך נעלמה ממפת הכדורסל הישראלי. במהלך העונה, באפריל 1964 קיבל זימון לנבחרת ישראל, שהיווה את הזימון הראשון מאז אליפות אירופה 1961.[11]

הפועל תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום החוזה עם הפועל ירושלים, לקראת עונת 1964/1965 הצטרף קמינסקי להפועל תל אביב תחת המאמן שמעון שלח, אשר היוותה באותה תקופה יריבה שווה למכבי תל אביב בצמרת הכדורסל הישראלי. קמינסקי, יחד עם עמי שלף ורמי גוט, הובילו את הקבוצה לזכייה באליפות השלישית בתולדותיה, כאשר הקבוצה רושמה את העונה היחידה בתולדותיה ללא הפסד. הזכייה הייתה לתואר הראשון בקריירה של קמינסקי. בגמר הגביע הוא קלע שתי נקודות בלבד בהפסד של הפועל למכבי. במהלך העונה, השתתף קמינסקי במשחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל 1965.

קמינסקי (מימין, עם הכדור) במדי הפועל תל אביב נגד הפועל חיפה, 1965

בעונת 1965/1966 היה שותף לזכייתה של הפועל תל אביב באליפות השנייה ברציפות והרביעית בתולדותיה. קמינסקי סיים שלישי בטבלת מלך הסלים של הפועל תל אביב, אחרי רמי גוט וצבי לובצקי. בגביע, לעומת זאת, שוב זכתה מכבי תל אביב, כאשר בגמר קלע קמינסקי 11 נקודות. בשנת 1966 היה שותף לזכיית נבחרת ישראל במדלית זהב במשחקי אסיה.

בשתי העונות הבאות - 1966/1967 ו-1967/1968 - המשיך קמינסקי להיות שחקן מרכזי בהפועל, אולם הקבוצה לא הצליחה לזכות בתארים. בשנת 1967, השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה. באוגוסט 1967 הושעה קמינסקי מנבחרת ישראל לאחר שהודיע שהוא אינו מוכן לשמש כשחקן מחליף.[12]

לקראת עונת 1968/1969 הצטרפו להפועל תל אביב קבוצה של כדורסלנים יהודים מארצות הברית: מרק טורנשיין, אייבן לישינסקי, לארי זולוט, אלן צוקרמן ובארי לייבוביץ', אשר היוו את חמישיית הפותחת, ואילו קמינסקי שיחק כשחקן ספסל. באותה עונה זכתה הפועל תל אביב בדאבל היחיד בתולדותיה - אליפות עם יתרון של שלוש נקודות בטבלה על מכבי תל אביב, וכן בגביע המדינה, לאחר שניצחה בגמר הגביע את מכבי תל אביב 70:88, כאשר קמינסקי קלע 10 נקודות. זכור במיוחד משחקו באותה עונה, הניצחון בדרבי 88:70 על מכבי תל אביב, כאשר קמינסקי הוגדר בעיתונות כגיבור המשחק, שעשה "ככל העולה על רוחו".[13]

בעונה הבאה, 1969/1970, לא זכתה הפועל תל אביב באף תואר. את הסיבוב הראשון סיימה הפועל עם הפסד אחד בלבד, בדרבי, שנחשב כשערורייתי במחזור ה-11, לאחר שסל ניצחון של מרק טורנשיין אושר בתחילה על ידי השופטים, ולאחר מכן בלחץ אנשי מכבי נפסל בטענה שנקלע לאחר השריקה לסיום. הפועל סירבה לעלות בתחילה להארכה,, לבסוף התרצתה והפסידה 63:66. עד סיום העונה המשיכה מכבי לנצח בעוד דווקא הפועל הפסידה במפתיע לקבוצת התחתית הפועל קריית חיים במחזור ה-17 91:94 בחוץ, הפסד אשר מעשית קבע את הפסד האליפות, ובדיעבד ייתכן כי בלעדיו הייתה הפועל מצליחה לשמור על התואר. המחזור האחרון היה חסר חשיבות, ובו ניצחה הפועל 74:76, וסיימה כאמור כסגנית.[14] קמינסקי מצידו, שיפר את מעמדו וקלע בממוצע עונתי של 13.7 נקודות. בסיום העונה ביולי 1970, הודיע הפועל תל אביב על שחרורו מהקבוצה.[15] בעונה זו, גם השתתף קמינסקי במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה 1969.

סך הכל שיחק קמינסקי 6 עונות במדי הפועל תל אביב, בהן היה שותף ל-3 אליפויות וגביע המדינה אחד, שיחק 125 משחקי ליגה וקלע 1,255 נקודות.

בית"ר והפועל ירושלים (מאמן/שחקן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השחרור מהפועל תל אביב, בעונת 1970/197, החליט קמינסקי בן ה-33, לחזור לירושלים, והצטרף כמאמן/שחקן לבית"ר ירושלים, ששיחקה אז בליגה השנייה.[16] בסיום עונה העפילה הקבוצה לליגה הראשונה, לאחר ניצחון בדרבי גורלי נגד הפועל ירושלים לעיני 5,000 צופים במגרש בעמק המצלבה.[17]בעונה הבאה, עונת 1971/1972 על אף עליית הליגה, חזר קמינסקי לקבוצת ילדותו, הפועל ירושלים, ששיחקה אז בליגה השנייה,[18] ובסיום העונה עלתה הקבוצה לליגה הראשונה. בכך בתוך שתי עונות העלה קמינסקי כמאמן/שחקן את שתי הקבוצות הירושלמיות לליגה הבכירה. בינואר 1972 קיבל קמינסקי פסלון זהב על הצטיינות בכדורסל.[19]

לקראת עונת 1972/1973 חזר לבית"ר ירושלים,[20] ששיחקה אז בליגה הראשונה, לאחר שטען כי הפועל ירושלים לא כיבדה את חוזהו.[21] באותן שנים כוכב הקבוצה היה ג'ק אייזנר. במהלך העונה, לא זכתה הקבוצה להצלחות, וההנהלה החליטה כי קמינסקי ישמש כמאמן בלבד, ויפסיק לקחת בחלק במשחקים כשחקן.[22] הקבוצה רשמה עונה חלשה, וסיימה במקום ה-9 עם 9 ניצחונות ו-13 הפסדים. עם זאת, בעונה זו רשמה את הישגה הגדול ביותר של הקבוצה - העפלה לגמר גביע המדינה, שבו הפסידה למכבי תל אביב 118:79 (קמינסקי קלע 2 נקודות במשחק).

בשתי העונות הבאות 1973/1974 ו-1974/1975 לא רשמה הקבוצה הצלחות, וסיימה במקומות ה-6 וה-10 בהתאמה. באותן שנים במקביל לכך שהיה מאמן/שחקן בבית"ר, אימן קמינסקי גם את הפועל רחובות מהליגה השנייה, בפברואר 1975 ספג קמינסקי עונש הרחקה, לאחר שאימן את רחובות באמצעות שליח.[23] לאחר שאת עונת 1975/1976 פתחה בית"ר בצורה לא טובה, גברה הביקורת נגד קמינסקי, והנהלת הקבוצה אסרה עליו לקחת חלק פעיל כשחקן במשחקים.[24] קמינסקי מבחינתו התעלם מדרישות ההנהלה, והמשיך לשחק, וכך בחודש נובמבר 1976 הוא פוטר מבית"ר ירושלים.[25] בסיום העונה ירדה בית"ר ירושלים לליגה השנייה, ובהמשך התפרקה.

לקראת עונת 1976/1977 בגיל 39, חזר קמינסקי לתפקיד מאמן/שחקן בהפועל ירושלים, בתקווה שאולי יצליח למנוע מהסגל החלש שנבנה לרדת ליגה.[26] לאחר שפתח את הליגה ב-3 הפסדים מתוך 3 משחקים, הוחלף בתפקיד המאמן בידי בידי יעקב שרם, והמשיך לשחק בה עד לסוף העונה.[27] הפועל ירושלים סיימה את העונה במקום האחרון עם ניצחון אחד ו-19 הפסדים ונשרה לליגה הלאומית.[28] כך, אחרי שהעלה את שתי הירושלמיות ליגה בשנתיים, היה שותף קמינסקי לירידת ליגה של שתי הקבוצות הירושלמיות בתוך שנתיים. בסיום העונה פרש קמינסקי מכדורסל מקצועני.

הישגיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סך הכל רשם קמינסקי 267 הופעות בליגה הראשונה וקלע 3,247 נקודות בממוצע של 12.3 נקודות למשחק. מה שממקם אותו במקום ה-58 בקלעי כל הזמנים.[29] היה שותף לשלוש אליפויות וגביע מדינה אחד (כולם במדי הפועל תל אביב) ונבחר פעם אחת לחמישיית העונה. בנבחרת ישראל רשם 88 הופעות בהן קלע 524, ממוצע של 5.9 נקודות למשחק, לקח חלק בחמש אליפויות אירופה,[8] והיה שותף לזכייה במדלית זהב במשחקי אסיה 1966.

יש המחשיבים את קמינסקי לגדול השחקנים הירושלמים בכל הזמנים, וגם אחד הטובים בארץ כולה באותה התקופה.[8] ביוני 2005, עת יצא לדרך היכל התהילה הישראלי ונבחרו חמישים הגדולים בכל הזמנים, דורג קמינסקי במקום ה-25 ברשימה.[8] מצד שני לאורך הקריירה היה מעורב במספר תקריות וחילוקי דעות עם הנהלות הקבוצות בהן שיחק, אשר בגין חלקן הושעה לא אחת מפעילות.

בעונת 2007/2008 ערכה הפועל אוסישקין טקס הוקרה לקמינסקי במשחק במחזור ה-11.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו המשיך לעבוד כנהג אוטובוס,[30][31] ובהמשך ניהל סוכנות ביטוח בירושלים. לאורך השנים לקח חלק במשחקי כדורסל לוותיקים.[8] בשנת 1989 קלע 21 נקודות במשחק ותיקים.[32] בשנת 2009, בגיל 71, בלט במשחק ותיקים וקלע 14 נקודות.[33]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן סלע, "קמינסקי, דוד - שומריו היו חיוורים כסיד", אתר כדורסלע
  2. ^ "משחקי ליגה ב' בכדורסל", הצופה, 27 ביוני 1957
  3. ^ משר לרר, "אליפות צה"ל בכדורסל", 3 בנובמבר 1957
  4. ^ "הפועל בית אלפא - מכבי דרום 56:55", על המשמר, 25 במאי 1958.
  5. ^ ישראל פז, "פולין ישראל בכדורסל 51:48", על המשמר, 30 בדצמבר 1958
  6. ^ ברוך שינברג, "כניעה לענקים", דבר, 29 במאי 1959
  7. ^ "גולמסקי העניק לקמינסקי סמל ומחמאה", דבר 31 במאי 1959
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 ערן סלע, "קמינסקי, דוד - שומריו היו חיוורים כסיד", אתר כדורסלע
  9. ^ ליגה לאומית גברים – סיכום עונת 1960/1961, אתר ספסל
  10. ^ "הירושלמי קמינסקי הורחק לשנה", דבר, 9 בדצמבר 1962
  11. ^ מאיר גבאי, "קמינסקי: הוכיח יכולתי", מעריב, 22 באפריל 1964
  12. ^ יהושע כהנא, "קמינסקי נענש - לא ישחק מחר בגומלין נגד נבחרת יוון", מעריב 30 באוגוסט 1967
  13. ^ "פעם בעשור: ההפסדים הקודמים של מכבי בגמר"', אתר ספורט 5, 15 בפברואר 2018
  14. ^ ליגה לאומית גברים – סיכום עונת 1968/1969, אתר ספסל
  15. ^ "קמינסקי ישוחרר מהפועל תל אביב", דבר, 16 ביולי 1970
  16. ^ אלכס דורון, "קמינסקי חזר לירושלים", מעריב 10 בספטמבר 1970
  17. ^ גד ליאור, "קמינסקי הוביל את בית"ר לליגה הלאומית בכדורסל", 18 במרץ 1971
  18. ^ רן גלעד, "העולות ללאומית בכדורסל", דבר 25 ביולי 1971
  19. ^ "פסלוני זהב יוענקו למצטייני הכדורסל", מעריב, 17 בינואר 1972
  20. ^ "בהרצה לקראת הליגה", מעריב 3 באוקטובר 1972
  21. ^ "הפועל י־ם חויבה לשלם 2,750 ל"י למאמן קמינסקי", דבר, 20/02/1973
  22. ^ מרדכי בסוק, "קמינסקי רק יאמן בבית"ר ירושלים", דבר, 6 במרץ 1973
  23. ^ "קמינסקי הדריך בעזרת שליח", מעריב, 24 בפברואר 1975
  24. ^ "קמינסקי נתבקש להתרכז באימון ולא לשחק..", מעריב, 20/10/1976
  25. ^ "נצטרך להחליט על הפסקת עבודת קמינסקי'', מעריב, 02/11/1976
  26. ^ "קמינסקי ושטרקמן ישחקו שוב בקבוצות האם" דבר 10 בספטמבר 1976
  27. ^ "י. שרם - מאמן חזן(אולי יועץ) בהפועל ירושלים" מעריב 7 בנובמבר 1976
  28. ^ ליגה לאומית גברים – סיכום עונת 1976/1977, אתר ספסל
  29. ^ כרטיס שחקן, אתר מנהלת הליגה
  30. ^ מיכה ברנר, אתר אגד
  31. ^ רון אורנן ואבי עמיקם, "החבר'ה מסתדרים לצילום ובארי דורש: "לוזרים בצד אחד, ווינרים בצד שני", אתר מעריב, 22 בפברואר 2002
  32. ^ טובי פולק, "הפועל כמו לפני עשרים שנה", מעריב 3 באוגוסט 1989
  33. ^ שי לוי, "הפועל תל אביב ניצחה את מכבי תל אביב בדרבי ותיקים", אתר ONE


‏נבחרת ישראל‏ - אליפות אירופה בכדורסל 1959 (מקום אחד עשר)

1 שניאור • 2 חמו • 3 קסטן • 4 לין • 5 פריש • 6 אדליסט • 7 קליין • ‏8‏ ‏דר‏‏  •‏ 9 קמינסקי • 10 חזן • 11 לוסטיג • 12 בן-בסט • מאמן: עמיאל

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - אליפות אירופה בכדורסל 1961 (מקום אחד עשר)

1 כהן-מינץ • 2 לוסטיג • 3 שלף • 4 ברקון • 5 חמו • 6 אשד • 7 קמינסקי • ‏8‏ ‏קליין‏‏  •‏ 9 פריש • 10 הופמן • 11 חזן • 12 דר • מאמן: רוזין

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - אליפות אירופה בכדורסל 1965 (מקום שישי)

1 כהן-מינץ • 2 אשד • 3 שלף • 4 לובצקי • 5 חמו • 6 דר • 7 גוט • ‏8‏ ‏קמינסקי‏‏  •‏ 9 פרייטג • 10 הופמן • 11 חזן • 12 שטרקמן • 13 זייגר-זוהר • מאמן: שלח

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - משחקי אסיה בכדורסל 1966 (מקום ראשון)

1 כהן-מינץ • 2 אשד • 3 שלף • 4 לובצקי • 5 אבידן • 6 דר • 7 גוט • ‏8‏ ‏קמינסקי‏‏  •‏ 9 דקל • 10 מזרחי • 11 שטרקמן • 12 זייגר-זוהר • מאמן: שלח

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - אליפות אירופה בכדורסל 1967 (מקום שמיני)

1 כהן-מינץ • 2 אשד • 3 טייכנר • 4 וולד • 5 אבישר • 6 דר • 7 גוט • ‏8‏ ‏קמינסקי‏‏  •‏ 9 דקל • 10 הופמן • 11 שטרקמן • 12 שטרן • מאמן: שלח

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - אליפות אירופה בכדורסל 1969 (מקום אחד עשר)

1 טייכנר • 2 אשד • 3 לישינסקי • 4 דורי • 5 בוכבינדר • 6 נוימרק • 7 שטרקמן • ‏8‏ ‏דקל‏‏  •‏ 9 קמינסקי • 10 מרזל • 11 טורנשיין • 12 זייגר-זוהר • מאמן: שלח

ישראלישראל