דוד רזניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד רזניק
David Resnick
David Reznik with hat.jpg
דוד רזניק
לידה 5 באוגוסט 1924
ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פטירה 4 בנובמבר 2012 (בגיל 88)
ירושלים, ישראל
שנות הפעילות 2006-1945
פרסים פרס ישראל
פרויקטים ידועים בית הכנסת בגבעת רם בירושלים

דוד רֶזנִיק (5 באוגוסט 19244 בנובמבר 2012) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1995.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רזניק נולד בריו דה ז'ניירו שבברזיל בשנת 1924, בן לברוך ורחל (מלמד). שם למד אדריכלות ובמקביל עבד במשרדו של האדריכל הנודע אוסקר נימאייר.

בשנת 1949 עלה לישראל והצטרף לקיבוץ עין השופט. לאחר שנתיים, שבהן עבד במשתלת הקיבוץ, עבר רזניק לתל אביב וחזר לעבוד כאדריכל, במסגרת משרדו של האדריכל זאב רכטר. לאחר שקיבל הצעת שותפות מהאדריכל היינץ ראו, קיבל בתמיכתו של רכטר את ההחלטה לעבור להשתקע בירושלים. במשך שלוש שנים היה שותפו של ראו. ב-1958 פתח משרד עצמאי בירושלים, כשאחת העבודות הראשונות שביצע הייתה ביתן העולה החדש בתערוכת העשור. לימים הצטרף למשרד זה בנו, ברוך רזניק. מאוחר יותר, לימד רזניק גם בטכניון ובבצלאל.

רזניק התגורר בירושלים, במתחם מגורים "לב רחביה" שנבנה על פי תכנונו ב-1995.

נטמן בהר המנוחות.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון לעתיקות חצור בקיבוץ איילת השחר
בית הכנסת בגבעת רם בירושלים בשיתוף האדריכל היינץ ראו
יד קנדי
יד לבנים בירושלים, 1978
בניין "שערי העיר" בכניסה לירושלים

בבית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (19561957, דוד רזניק בשיתוף היינץ ראו) נעשה שימוש בחומרים כדוגמת בטון וזכוכית, בתיאום עם תצורות המתאפיינות בקווים מעוגלים ונקיים היוצרים אשליה בפנים המבנה של חלל אין-סופי. על המבנה הם קיבלו את פרס רכטר לשנת 1964.[1]

מול כיכר פריז תכנן רזניק את מרכז אמיר. הבניין הביא לרזניק פרסום, והיו בו חידושים טכנולוגים לאותה התקופה.

במוזיאון לעתיקות חצור, בכניסה לקיבוץ איילת השחר (19621964), נעשה שימוש בבטון חשוף, בלבני סיליקט ובזכוכית. תוך שימוש בקווים ישרים ואופקיים הבאים בצורת שלוש תיבות מהחומרים השונים, יצר רזניק אולם תצוגה המדמה חלל בבטן האדמה.

בקיבוץ קריית ענבים תכנן רזניק מבנה זיכרון ובו יצר, בחדר שגודלו אינו עולה על 18 מ"ר, בעזרתם של חומרים פשוטים כדוגמת גרנוליט, רשת ברזל וטיח גס.

יד קנדי, אתר ההנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, המצוי ממערב למושב אורה ולמושב עמינדב בהרי ירושלים, נבנה בשנת 1966 והוא בנוי כגזע עץ כרות, הבא לסמל את הרצחו של הנשיא בדמי ימיו. המבנה בנוי מ-50 עמודי בטון, שגובה כל אחד מהם 7.2 מטרים. כל עמוד מייצג אחת ממדינות ארצות הברית, על ידי סמל המדינה המוטבע עליו. רזניק השתמש בקו ארכיטכטוני של האדריכל אוסקר נימאייר וכתוצאה מכך, המבנה מזכיר בצורתו את הקתדרלת ברזיליה, הקתדרלה המרכזית של העיר ברזיליה, בירת ברזיל.

בסוף שנות השישים השתנה סגנונו של רזניק. מבקרת האדריכלות אסתר זנדברג מתארת שינוי זה:

"כמו אדריכלים רבים בירושלים, חל בעבודתו של רזניק שינוי דרמטי אחרי מלחמת ששת הימים, כיבוש שטחי ירושלים המזרחית והאופוריה הלאומית בעקבותיו".[2]

קו התפר ביצירתו של רזניק מתקיים במתחם בית החייל בירושלים, שאותו החל לתכנן בשנת 1966 וסיים עם תכנון יד-לבנים בשנת 1978. אל מול בניין בית החייל הקובייתי והמבוצר, המשדר איפוק, ניצב מבנה יד-לבנים שהוא אוסף של פירמידות, מצופות אבן ירושלמית כשבמרכזן נטוע עץ זית בודד. מבנה זה נראה מנוגד למבנה בעל המטרה הזהה, שאותו תכנן עשור וחצי קודם לכן בקריית ענבים.

מבנים מאוחרים יותר שתכנן רזניק הם מלון הייאט (19781987), בית הספר לחינוך בקמפוס הר הצופים (19711973). בשנות ה-90 תכנן את הפרויקטים בשיתוף בנו, האדריכל ברוך רזניק. בין הפרויקטים שתכננו יחד ניתן למנות את בניין "שערי העיר" בכניסה לירושלים ומוזיאון משה קסטל במעלה אדומים.

בבואו לסכם את מפעל הבנייה שבו נטל חלק, אמר רזניק: "מאז שעליתי לארץ הייתה לי מטרה אחת: להיות בורג במכונה הנפלאה הזאת שנקראת מדינת ישראל. להיות בורג קטן במכונה, אבל כזה שבלעדיו המכונה לא הייתה עובדת כפי שהיא עובדת עכשיו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צופיה דקל-כספי (עורכת), דוד רזניק: רטרוספקטיבה, הוצאת הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד רזניק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוענק פרס רכטר לארכיטקטורה, דבר, 1 בפברואר 1965; נילי פרידלנדר, "בית צריך לחבוק את יושבו", מעריב, 4 בפברואר 1965.
  2. ^ אסתר זנדברגהאיש שכבש את ההר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005.