דוד שוקר
 | |||||
| לידה |
4 בפברואר 1944 (בן 82) י' בשבט ה'תש"ד נג'ראן, ערב הסעודית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עלייה | 1951 | ||||
| עיסוק | סוכן ביטוח | ||||
| מפלגה | מפד"ל | ||||
| בת זוג | נעמי שוקר | ||||
| פרסים והוקרה | יקיר העיר בני עי"ש (ה'תשס"ב) | ||||
| |||||
| תפקידים נוספים | |||||
| |||||
דוד שוקר (נולד בי' בשבט ה'תש"ד, 4 בפברואר 1944) הוא פעיל ציבור ופוליטיקאי ישראלי, ראש המועצה המקומית הראשון של בני עי"ש (1981 – 1986) וראש "הוועד להצלת יהודי תימן".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1944 בנג'ראן שבדרום ערב הסעודית, על גבול תימן. הבכור מעשרת ילדיהם של יוסף וכדיה שוקר. מיד לאחר קום המדינה ב-1948 יצאו מנג'ראן למסע ארוך לישראל שכלל הליכה רגלית, רכיבה על חמורים וגמלים, נסיעה במשאיות וטיסה, דרך צנעא, תעז ועדן. בצאתם מסעודיה, נלקח רכושם על ידי השלטון הסעודי. הם הגיעו ארצה ב-1951 והתגוררו לזמן קצר במחנה שער העלייה בחיפה, ולאחר מכן שוכנו במעברת מסמיה שבה שוכנו בעיקר עולי תימן. לאחר הגעתם למסמיה נלקח לבית היתומים דיסקין בירושלים, שם חי ולמד מספר שנים בהן לטענתו היה עד לאירועים של היעלמות ילדים תימנים, עד שהוחזר להוריו למעברה. ב-1958 עברו עם רוב יושבי המעברה להקמת היישוב הסמוך בני עי"ש, שם היו מהמשפחות הראשונות. בסוף בית הספר היסודי עזב את הלימודים ויצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה, תחילה במסגרייה בחוות ברורים של חברת הזרע ולאחר מכן במסגרייה של קיבוץ חפץ חיים. בגיל 17 הצטרף לגרעין נח"ל "חזון" של פועלי אגודת ישראל שיצא מקיבוץ חפץ חיים, והתגייס במסגרתו לצה"ל. שירת במילואים במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. בצעירותו עבד בעבודות שונות: בתור מסגר כאזרח עובד צה"ל, במסעדה שפתח בקריית מלאכי, במפעל לייצור ציוד ללולים שהקים יחד עם שותף ועוד.
ב-1966 נבחר לוועד המקומי של בני עי"ש (אז, תחת מועצה אזורית חבל יבנה) מטעם המפד"ל[1] וב-1978 מבחר לראש הוועד. בתפקידו זה פעל לניתוק היישוב ממועצת חבל יבנה והפיכתו למועצה מקומית, מהלך אשר נשא פרי כאשר ב-6 באוגוסט 1981 הכריז שר הפנים יוסף בורג על בני עי"ש כמועצה מקומית. שוקר נבחר לראש המועצה. כיהן בתפקיד עד שנת 1986.
לאחר מכן למד במכללה לביטוח והחל לעבוד כסוכן ביטוח, באותה תקופה שימש כיועץ לשר אבנר חי שאקי בעת שהיה שר בלי תיק ושר הדתות. במקביל המשיך בפעילות ציבורית, וכיהן כסגן יו"ר וכגזבר בארגון ההורים הארצי, כיו"ר בהתנדבות של עמותת "אחו"ת - איכות חיים ותרבות" המסייעת לנזקקים בבני עי"ש וכגזבר עמותת שרשרת הדורות של יהודי תימן. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 עמד בראש "הוועד להצלת יהודי תימן"[2][3][4][5] שפעל להעלאתם של שארית יהודי תימן ארצה, משום שלטענתו נשקפה סכנה לחייהם בתימן[6]. בין השאר נסע לארצות הברית, שם פעל בשיתוף פעולה עם פרופ' חיים טוויל לצורך כך.
בשנת תשס"ב זכה באות יקיר בני עי"ש.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשוי לנעמי (מאז 1964), ולהם בן ושתי בנות.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2025 יצא לאור ספרו "היהודי האחרון בנג'ראן" המספר את סיפור חייו וסיפורה של קהילת יהודי נג'ראן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסיפור של דוד שוקר שתועד במסגרת מיזם רואים את הקולות, 7 בספטמבר 2023
- שחר קליימן, "מזרח תיכון חדש": המסר של היהודי האחרון מהקהילה העתיקה בסעודיה, באתר ישראל היום, 11 בספטמבר 2025
- מערב הסעודית לישראל - סיפורו של דוד שוקר, באתר "הקשר הרב דורי": פרק א - עוד לא תמו כל פלאיך; פרק ב - המסע מנג'ראן שבערב הסעודית לישראל – העלייה לישראל; פרק ג - החיים במעברה; פרק ד - פיגוע בכפר חב"ד בשנת 1956; פרק ה - ממעברת מסמייה לבני עי"ש; פרק ו - משלח יד ועבודה ציבורית; פרק ז - פעילות ציבורית; פרק ח - משפחה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ניצחון מכריע למפדל בבני עייש, הצופה, 8 בספטמבר 1966
- ^ מנחם רהט, מכתב שהגיע מיהודי תימן: מתאנים לנו בגלל יהדותנו, מעריב, 14 בפברואר 1989
- ^ אריה בנדר, סיפור אהבה תימני, מעריב, 26 בינואר 1989
- ^ טל שחף ואורי בינדר, חייג ישיר מישראל ל-11 מדינות ערביות – מהיום, מעריב, 26 במרץ 1992
- ^ רונית הורביץ, עכשיו תורם, חדשות, 21 בפברואר 1992
- ^ מזל מועלם, קריאה ממשפחה יהודית בצפון תימן: חיינו בגיהנום ואין מושיע, מעריב, 8 בספטמבר 1988
- ראשי מועצות מקומיות בישראל
- בני עי"ש
- עולים בשנות ה-1950
- פעילי עלייה
- חברי גרעיני נח"ל
- חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
- חיילי צה"ל במלחמת ההתשה
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- יושבי ראש ונשיאי עמותות
- סוכני ביטוח ישראלים
- יועצים פוליטיים ישראלים
- ראשי רשויות מקומיות מטעם המפד"ל
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- ישראלים שנולדו ב-1944